29/7/2015
כבוד השופט יונה אטדגי מבית המשפט המחוזי בת"א נדרש לאחרונה להכריע בשאלה בעלת אוריינטציה מיסויית משפטית מובהקת, הקשורה להבחנה בין דמי שכירות המסווגים כהכנסה מעסק לבין דמי שכירות המהווים הכנסה פסיבית.
בנסיבות המקרה נשוא פסק הדין, הפיקו המערערים, אח ואחות, הכנסה מ-28 נכסי מקרקעין אותם ירשו מאביהן המנוח, מתוכן 24 דירות, אשר מהן 14 היו מושכרות לצרכי מגורים, והיתר מושכרות לשימוש כמשרדים.
המערערים דיווחו על הכנסתם זו באותו אופן בו דיווח אודותיה אביהם המנוח במשך שנים רבות, דהיינו כהכנסה שכר דירה פאסיבית על פי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה. כמו כן, החל משנת 2003, בעקבות שינוי שחל בחקיקה הנוהגת, דיווחו המערערים על הכנסותיהם מהשכרת דירות המגורים כהכנסה החייבת במס בשיעור מופחת של 10% בלבד.
ברשות המיסים לא השלימו, משלב מסוים, עם סיווג ההכנסה בו נקטו המערערים וסיווגו את ההכנסה כהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה, באופן המונע מהמערערים הנאה משיעור המס המופחת.
במסגרת פסק דינו, בחן כב' השופט אטדגי את נסיבות התיק דנן, וקבע כי חרף מסת הנכסים הבלתי מבוטלת וחרף כך שנכסי המערערים נוהלו לפרקים בידי חברת ניהול חיצונית, עדין אין בכל זה כדי להוביל לסיווג ההכנסה כהכנסה אקטיבית מעסק.
במסגרת פסק הדין עשה כב' השופט אטדגי שימוש נרחב "במבחן הנסיבות" יציר הפסיקה, אשר הוביל למסקנתו הסופית לפיה הכנסות המערערים הנן הכנסות פאסיביות, שכן מרבית הנכסים הועברו לבעלות המערערים בירושה.
כמו כן, קבע כב' השופט כי חרף העיקרון לפיו כל שנת מס עומדת בפני עצמה, עדין לא ניתן להתעלם מן האופן בו דיווחו המערערים על הכנסותיהם במשך כל השנים ולאינטרס ההסתמכות העולה מכך.
נוסיף, כי בית המשפט אמנם קיבל את טענות המערערים במלואן לעניין סיווג ההכנסה כהכנסה פסיבית, אולם נקבע כי משיעור המס המופחת (10%) יוכלו המערערים ליהנות רק בקשר עם דירות שהושכרו לצרכי מגורים ולא למטרות אחרות כגון משרדים וכיו"ב.