2/7/2015
עד לאחרונה, סוגיית מיסוי נותני שירותי דת היתה מעורפלת לאור היעדר חקיקה חד משמעית בדין הישראלי ולאור היעדר עמדה ברורה מצד רשויות המס בסוגיה. למעשה, נוצר מצב בו ככלל לא נגבה כל מס בגין הכנסותיהם של נותני שירותי דת בתמורה לשירותים שהוענקו על ידם.
עיקר ההתלבטות ביחס לשאלה האם יש למסות הכנסות כנ"ל נבעה מהעובדה ששיטת המס בישראל איננה ממסה תקבולים בדמות מתנה או תרומה אשר מהווים תמורה מקובלת לשירותי דת שונים, לרבות במקרים של עריכת חופות, בריתות, מתן ברכות, ייעוץ, שירותי כשרות וכד'.
דו"ח מבקר המדינה אשר פורסם אשתקד, חשף כי עשרות מקובלים צברו הון עתק אשר רובו לא מוסה כלל, זאת כאמור לאור היעדר מדיניות ברורה של רשות המסים בנושא. מבדיקת חצרות רבנים העוסקים בשירותי רבנות למיניהם וכן מבדיקתם של גופים פרטיים שעוסקים בנושאי הכשר, עלה כי אלו נהנים מהכנסות גבוהות עד מאוד, אולם אין הם משלמים מס לאור היות ההכנסות מתנות ותרומות אשר כאמור שיטת המס בישראל פוטרת ממס. על רקע הדברים הללו פרסמה לאחרונה רשות המסים טיוטת
חוזר בנושא מיסוי שירותי דת אשר עניינו מיסוי תקבולים שונים המתקבלים בתמורה לשירותים הניתנים על ידי נותני שירותי דת.
בחוזר נקבעו הנחיות לפיהן מקום בו פעילותם של מקובלים ונותני שירותי דת אחרים נעשית שלא באמצעות מוסד ציבורי, לא יחול פטור ממס הקבוע בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה (להלן: "
הפקודה") והחבות במס תיבחן לאור החוזר עצמו. בהתאם נקבע כי תמורה שניתנת לנותן שירותי דת תיחשב מעסק עפ"י אמות המידה המקובלות בפסיקה, או ממשלח יד בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה, לרבות כאשר ניתנת בשווה כסף או במימון הוצאותיו, וכן מכוח הוראות הסעיפים 2(7) ו/או 2(10) לפקודה. במסגרת החוזר ישנה התייחסות גם לסוגיית המתנה, לגביה הוער כי אמנם מתנה איננה חייבת במס, אולם המבחן לסיווג התקבול כמתנה יהא לאור השאלה האם ניתן בתור מחווה של הבעת תודה במישור הרגשי או כגמול עבור השירות שניתן וללא כל תלות בשאלה האם היתה חובה משפטית וציפייה לקבלתו.
לעניין היבטי המע"מ נקבע כי גורמים המעניקים שירותי דת עם אופי עסקי, יחויבו מעתה להירשם במע"מ כעוסק ועסקאות אלה יהיו חייבות במע"מ אף אם ניתנו כתרומה. כן נקבע כי תחול חובת ניהול פנקסים, הגשת דוחות, הצהרות הון ומידע על נכסים ככל עוסק אחר.
יש לציין כי בחוזר צוין גם כי שאלת חיוב נותני שירותי דת במס תהא שאלה אשר תיבחן לגופה בכל תיק ותיק, כאשר תקבולים שיינתנו כמתנה יבחנו ברמה העובדתית בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, לרבות בחינת הקשר בין התקבול לשירות שניתן, ובהתאם לכך תקבע עמדת פקיד השומה בכל עניין לגופו.
על כן, נראה כי שאלת מיסוי הכנסותיהם של נותני שירותי דת שניתנות כאמור פעמים רבות בדמות מתנה, תישאר סוגיה מיסויית בעלת פנים רבות.