מאת: ; ;

פס"ד של בית המשפט העליון בנושא קיומן והעדרן של הוראות ירושתיות בהסכמי ממון 

בפסק דין (עמ"ש 44688-10-22) שניתן לפני כחודש ימים, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את טענת המערערים לפיה, יש לראות בהסכם הממון שכרת אביהם המנוח עם אשתו, צוואה שבכוחה לגבור על סדרי הירושה הקבועים בדין.
לפני נישואיהם, ועל מנת להסדיר את ענייני הרכוש ביניהם עובר לחתונתם, אביהם המנוח של המערערים ובת זוגו ערכו וחתמו על הסכם ממון בפני נוטריון.
כעבור 25 ימים בלבד לאחר נישואיהם, הלך המנוח לבית עולמו.
המנוח לא הותיר אחריו צוואה, ולמעשה המסמך הכתוב האחרון והיחיד בעניין רכושו עליו חתם, היה אותו הסכם הממון שערך ביחד עם בת זוגו, לימים אשתו החדשה.
המערערים ביקשו להסתמך על הקביעות של אביהם המנוח במסגרת אותו הסכם הממון ולפיהן, נקבע באופן ברור כי בין בני הזוג הטריים תחול הפרדה רכושית מוחלטת ויינתן לכל אחד מהם, החופש להחליט מה ייעשה ברכושו.
כך למשל בסעיף 8.1 להסכם הממון קבעו בני הזוג כי:
כל צד יהיה רשאי לעשות כל פעולה ו/או עסקה בכל אחד מהנכסים ו/או הזכויות הנמצאים בבעלותו הבלעדית, ובכלל זאת על דרך של מכירה, העברה, הענקה, שעבוד, השכרה, מסירה ו/או המחאה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בין לצד ג' כלשהו ובין למי מילדיהם של הצדדים, ללא צורך בהסכמת הצד השני.
לא זו בלבד, במסגרת סעיף 8.4 להסכם הממון נקבע בין בני הזוג כי: "הוראות סעיף זה יחולו בין הצדדים לאורך חייהם המשותפים ואף במקרה של סיומם של החיים המשותפים, מכל סיבה שהיא".
יתרה מכך, במסגרת סעיף 22 להסכם הממון, קבעו בני הזוג כי ההפרדה הרכושית תחול ביניהם גם במקרה פטירת אחד מהם, ובזו הלשון:
"כל צד רשאי, מכל סיבה שהיא, להודיע למשנהו על רצונו להיפרד ולסיים את החיים המשותפים, ובמקרה והצדדים נישאו זל"ז – גירושין. פרידה תחול רק על ידי הודעת פירוד בכתב או במקרה מוות.....".
המערערים ביקשו לפרש סעיפים אלה וליתן להם תוקף של צוואה בת קיימא, קרי, להקנות להוראות אביהם המנוח כפי שעוגנו במסגרת הסכם הממון, תוקף ירושתי מחייב לאחר מותו. באופן כזה, ביקשו המערערים להדיר את אשתו של המנוח מכל זכות מרכושו של אביהם, המגיעים לה מתוקף היותה יורשת חוקית של מחצית מנכסיו, זאת בהתאם לסעיפים 10(1) ו- 11(א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
עם זאת, בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע מאחר שהסכם הממון שנחתם בין בני הזוג בטרם נישואיהם, אינו כולל בתוכו הוראות ירושתיות הרי שדינן של טענות המערערים לעניין הדרה ונישולה של אשת המנוח מירושת אביהם, להידחות, וזאת חרף קיומן של הוראות מפורשות שנכללו בהסכם הממון (כמפורט לעיל) לעניין ההפרדה הרכושית אותה ביקשו בני הזוג להחיל ביניהם.
במילים אחרות, בית המשפט הכריע שבנסיבות המובאות בפסק הדין, סדרי הירושה הקבועים בדין גוברים על הוראות הסכם הממון וש"אין נפקא מינה לעניין זה אם חיי הנישואין באו לסיומם עקב הפטירה 25 ימים בלבד לאחר שהחלו או 25 שנים של חיי משפחה טובים ומאושרים".
בהמשך נימק בית המשפט  את החלטתו בכך שכל ההוראות שנקבעו בין בני הזוג בהסכם הממון שערכו, אולם, הינן הוראות שנועדו לשמור על עיקרון ההפרדה הרכושית הן בחייהם והן לאחר מיתה, אך אין בהן כדי לקבוע מה ייעשה עם רכושם לאחר הפטירה ואין בהם כדי לגבור על סדרי הירושה הקבועים בדין.
בית המשפט הסביר זאת בכך  ש"אין בהסכם הממון, ולו ברמז, הוראה ירושתית מנחילה" (ראו פסקה 12 לפסק הדין) וכך גם, שחרף טענותיהם של המערערים, הסכם הממון לא כולל בתוכו הוראה שמדירה את בת זוגו מלרשת את נכסיו של בן זוגה לאחר פטירתו.
לצורך השלמת התמונה, בית המשפט מציין בהמשך פסק דינו, כי גם אם היה מגיע לכדי מסקנה שבהסכם הממון קיימת הוראה שמדירה את אשת המנוח מירושת בן זוגה, הרי שלדידו של המוטב הדן בערעור, גם הוראה כזו הייתה נעדרת כל תוקף, שכן היא נוגדת את אחד מעקרונות הבסיסיים בדיני הירושה, ולפיו אין עסקאות בירושה עתידה.
לעניין זה ראו את סעיף 8(א) לחוק הירושה שקובע, כדלקמן:
הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים."
במאמר מוסגר יצוין, כי לעומת הוראה מדירה, בית המשפט לא שלל את האפשרות שאם הייתה בהסכם הממון הוראה מפורשת המנחילה רכוש מרכושו של המנוח למי מילדיו ו/או לכל צד שלישי אחר, אזי טענתם, למצער לעניין אותו הרכוש שהיה המנוח בוחר להנחיל למי מילדיו, הייתה מתקבלת.

לסיכום

 ככל הנראה שלעולם לא נגלה מה הייתה כוונתו האמתית של האב המנוח וכיצד באמת ביקש (או לא ביקש) שיתחלק רכושו לאחר פטירתו. בית המשפט בפסק דינו ציין כי ניתן להבין את מורת רוחם של המערערים מהתוצאה, שעה שאשת אביהם, לו נישאה 25 ימים בלבד לפני מותו, ירשה מחצית מעיזבונו. מאידך, ניתן גם להניח שייתכן שהמנוח הבין היטב את משמעות הסכם הממון ובחר במודע לא לערוך בחייו צוואה.
הצרה היא שבסכסוכים מעין אלה, קיים קושי אינהרנטי להתחקות אחר רצונותיו וכוונותיו האמיתיות של מי שאינו בחיים יותר, וכאשר הנפטר לא דואג במהלך חייו לערוך צוואה ברורה וסדורה או צוואה בכלל, צפוי שיתגלע סכסוך ירושה שבמסגרתו ינסו היורשים הפוטנציאלים ליצוק תוכן אל תוכה מבלי ליתן חשיבות אמיתית לרצונו של המנוח או מפני שלדעתם הסובייקטיבית, זו הייתה משאלתו האמיתית המנוח.
המדובר בפסק דין שמבטא היטב את הצורך ואף החובה של כל אדם להסדיר את ענייניו הרכושיים בטרם לכתו מן העולם הזה, כאשר הרבה פעמים המדובר לא רק בהסדרת סדר הירושה על פי חפץ ליבו של האדם, אלא גם במניעת סכסוכים בין צאצאים והשכנת שלום בית של ממש לדורות הבאים. 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 3 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.