7/9/2022
אדם המשדל אדם אחר לבצע עוולת לשון הרע חייב לפצות את הנפגע - פסק דין
בית המשפט העליון הכריע, כי ניתן לחייב אדם המשכנע אנשים אחרים לבצע פרסום לשון הרע לפצות את הנפגע, גם אם המשדל עצמו לא ביצע כל פרסום ברבים. בפסק דינו חייב בית המשפט העליון את הזמר והמשפיען יואב אליאסי הידוע בשם הבמה - "הצל" לפצות בעלת עסק בתחום המזון על כך שהוא קרא לאנשים אחרים להיכנס לדף הפייסבוק של העסק ולהשאיר שם ביקורת שלילית על העסק.
(רעא 2030/22 יואב אליאסי נ' נועה דרוקר)
רקע עובדתי
המשיבה, גב' נועה דרוקר ניהלה עסק בתחום המזון אותו היא פרסמה בין היתר באמצעות עמוד פייסבוק עסקי. בעקבות פרשת אלאור אזריה, העלתה המשיבה לעמוד הפייסבוק הפרטי שלה ביקורת קשה כנגד החייל. המערער, יואב אליאסי, מנהל גם הוא עמוד פייסבוק אישי בעל אלפי עוקבים. בעקבות הפרסום שאותו ערכה המשיבה, כתב המערער בדף הפייסבוק שלו פוסט בו הוא קרא לעוקביו להיכנס לדף הפייסבוק העסקי של המשיבה, לדרג את העסק בציון הנמוך ביותר האפשרי להשאיר ביקורת על העסק (באלה המילים: "תכנסו לדף של נועה. ותפרגנו באיזה תגובה מהלב ואיזה כוכב בודד").
ראוי לציין שהמערער עצמו לא ערך פרסום כלשהו בעמוד הפייסבוק של המשיבה ואף לא העלה טענה כלשהי ביחס לעסק שאותו מנהלת המשיבה, עם זאת בעקבות הפרסום של המערער כמות רבה של גולשים רבים אכן נכנסו לעמוד הפייסבוק של המשיבה והשאירו דירוג וביקורת שליליים על העסק.
המשיבה הגישה תביעה נגד 9 גולשים שונים שהשאירו ביקורת משתלחת בעמוד העסק שלה, נגד המערער, על כך שהוא שידל את עוקביו לבצע את הפרסום וכן נגד חברת פייסבוק, על כך שלא חסמה את הפרסום של המערער.
בית משפט השלום קיבל את התביעה נגד הגולשים שהשאירו ביקורת אך דחה את התביעה נגד המערער בנימוק, כי המערער עצמו לא ערך כל פרסום של לשון הרע, על כן אין לחייב אותו באחריות למעשיהם של גולשים אחרים. המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי יש לחייב גם את המערער לפצות את המשיבה שכן המערער שידל את עוקביו לבצע את הפרסומים האסורים. בפסק דינו הסתמך בית המשפט המחוזי על הוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין הקובע, כי אשם ה "מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל..." יחויב בגין אותו מעשה ו/או מחדל שהיא שידל אחרים לעשותם.
בית המשפט המחוזי קבע כי על מנת להטיל אחריות נזיקית על "משדל" לא נדרש שהוא עצמו יבצע עוולה כלשהי אלא נדרש להוכיח שהוא שידל אדם אחר לבצע עוולה ובתוך כך צריכים להתקיים 3 יסודות מצטברים:
-
יראו אדם כמשדל אם הוא תורם לביצוע של מעשה אסור ולא לביצוע רשלני של מעשה מותר;
-
יש להוכיח שהמשדל התכוון או לכל הפחות היה מודע לכך שמעשיו יגרמו לאדם אחר לבצע את המעשה האסור;
-
צריך להתקיים קשר סיבתי בין פעולת השידול של המשדל לבין ביצוע המעשה האסור על ידי האדם האחר;
במקרה הנוכחי, קבע בית המשפט המחוזי כי התקיימו כל 3 התנאים שכן:
-
המערער שידל את עוקביו לתת דירוג וביקורת שליליים על העסק של המשיבה (כאשר לא מדובר בביקורת עניינית על העסק אלא בביקורת שכל מטרתה לתקוף את המשיבה ולפגוע בה באופן אישי בשל דעותיה), דבר המהווה לשון הרע וככזה מהווה מעשה אסור על פי חוק איסור לשון הרע;
-
המערער התכוון או לכל הפחות היה מודע לכך והיה צריך לצפות שלפחות חלק מאלפי העוקבים שלו אכן יעשו את המעשה האסור;
-
עוקבים רבים אכן ביצעו פרסום של לשון הרע בעמוד הפייסבוק של המשיבה בעקבות הקריאה של המערער;
משכך, חויב המערער לפצות את המשיבה בגין הנזק שנגרם לה עקב הפרסומים שנערכו באתר העסקי שלה וכן חויב בתשלום הוצאות משפט.
המערער מצדו הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית משפט השלום.
הכרעת בית המשפט העליון
במסגרת ערעורו טען המערער שבית המשפט המחוזי טעה בעוד שבית משפט השלום צדק בכך שלא ניתן לחייב אותו בגין מעשיהם של גולשים אחרים, ככל שהוא עצמו לא ביצע שום פרסום של לשון הרע ביחס לעסק של המערערת.
בית המשפט העליון לאחר שבחן את טענות הצדדים דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המערער ואישר למעשה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתוך כך אישר בית המשפט העליון את קביעת המחוזי, כי על מנת להטיל אחריות על משדל לא נדרש כי המשדל יבצע בעצמו פרסום אסור כלשהו. אילו היה נדרש כי המשדל יבצע פרסום אסור של לשון הרע, לא היה צורך בהוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין המאפשרות להטיל אחריות על משדל שכן ניתן היה להטיל על המערער אחריות בגין הפרסום שהוא ערך. מטרתו של סעיף 12 לפקודה היא לאפשר הטלת אחריות נזיקית דווקא באותם מקרים שבהם הנתבע לא מבצע בעצמו עוולה כלשהי אלא משדל אנשים אחרים לבצע את העוולה והם אכן פועלים על פי עצתו ומבצעים את אותה העוולה.
משכך, קבע בית המשפט העליון כי אין ליתן למערער רשות ערעור וכי יש לאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לסיכום
אדם המשדל אדם אחר לבצע מעשה עוולה אסור עשוי להיות מחויב בנזיקין גם אם הוא עצמו לא השתתף באופן פעיל בביצוע המעשה האסור.
הדברים רלוונטיים במיוחד בכל הנוגע לעוולת לשון הרע שכן אדם הקורא לאנשים אחרים לבצע פרסום אסור עשוי לחוב בגין הפרסום האסור שעשו אנשים אחרים, גם אם הוא עצמו לא ערך כל פרסום ולא השתתף באופן פעיל בביצוע הפרסום. לצורך הדוגמא אם אדם משתף את העוקבים שלו ברשתות החברתיות בחוויה האישית שלו כצרכן של עסק כלשהו וקורא להם לשתף את החוויות האישיות שלהם (ככל שהם צרכנים של אותו עסק), הרי שבכך הוא אינו משדל את עוקביו לבצע מעשה אסור שכן מותר בהחלט לשתף את האחרים בדעה ו/או בחוויה האישית שלך, ככל שהפרסום אכן משקף דעה אישית המובעת בתום לב. מאידך, אם אדם משדל את עוקביו לכתוב ביקורת שלילית על העסק שלא מתוך הניסיון האישי שלהם אלא מתוך רצון לפגוע באותו עסק (מכל סיבה שהיא), הרי שפרסום שכזה, ככל שייעשה על ידי אותם עוקבים הינו פרסום אסור ומי שמשדל לבצע את אותו פרסום אסור עשוי להיות מחויב לפצות את מי שנפגע כתוצאה מאותו פרסום.
ובמילים פשוטות, תמיד טוב לחשוב דקה לפני שמפרסמים פרסום פוגעני ברשתות החברתיות.
חיפוש 
סגור 
