25/12/2013
ביום 24.1.13 ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת פסק דין מפי כבוד השופט יונתן אברהם בעניינו של אחמד סאמי עבדאלהאדי (להלן "המבקש") ויוסף אחמד עבדאלטיף (להלן "המשיב", "התובע").
התשתית העובדתית
בין הצדדים קיים היה סכסוך בגין מקרקעין שהועברו מהתובע למבקש בשנות ה-70 וה-80 כשהאחרונה בעסקאות שבין הצדדים נערכה בשנת 1983. מאותה התקופה ועד היום, החזיק המבקש בנכסים נשוא המחלוקת.
התשתית המשפטית
עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלת ההתיישנות שכן חלפו כ-29 שנים מהיום בו קמה זכות התביעה של המשיב ועד ליום בו הוא ביצע בה שימוש.
שני ההסדרים הסטטוטוריים הרלוונטיים לסוגיה הנם סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות וסעיף 159 לחוק המקרקעין.
המבקש טען כי סעיף החוק הרלוונטי לסוגיה הנו סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, הקובע כי ההתיישנות במקרקעין מוסדרים הנה 25 שנים, וזו צריכה לחול בעניינו, מאחר ותביעת המשיב אינה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים, אלא תביעה לאכיפת חיוב חוזי להענקת זכות במקרקעין מוסדרים. לחילופין, ס' 159(ב) לחוק המקרקעין מחריג את חוק ההתיישנות בתביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, ומשכך הנימוק נשאר בעינו.
הסוגיה המשפטית שנדונה היתה לפיכך מהי תביעה לקיום זכות במקרקעין?
פסיקת בית המשפט
בית המשפט קבע לאור התפתחות הפסיקה בסוגיה הנדונה, כי כאשר יש התחייבות של בעל זכות קניינית במקרקעין להעביר את זכויותיו באותם מקרקעין לאחר, מתקיימים יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית בין הצדדים. מאחר וביחסים שבין נאמן לנהנה אין התיישנות, וכל עוד יחסי הנאמנות קיימים, הנאמן אינו יכול להעלות טענת התיישנות. התכחשות לנאמנות, היינו לעסקה, אפשרית רק על ידי המוכר ולא הקונה של החלקה.
בענייננו, המוכר אינו מתכחש לעסקה ולכן אין לטענת ההתיישנות תוקף. במאמר מוסגר יצוין, כי המבקש העלה טענת שיהוי בהתנהלותו המשפטית של המשיב, אולם זו נדחתה מפאת חוסר ראיות להוכחת תנאיה.
לפיכך, ולאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה.