18/9/2013
האם כל שירות שאינו ניתן על-ידי הספק ו/או כולל השגחה בייצור המוצר אינו מהווה חלק מערך עסקה בהתאם לסעיף 132 לפקודת המכס [נוסח חדש]?
לאחרונה ניתן פסק דין שהנו בבחינת הכללת שירותי השגחת כשרות כחלק ממחיר העסקה לפי הגדרת "ערך העסקה" בסעיף 132 לפקודת המכס [נוסח חדש]. הכללת עלויות אלו מגדילות את שיעור המכס, שישולם עבור המוצר המיובא, הנקבע לפי גובהן.
במסגרת פסק הדין (ת"א 3596/08 נטו מלינדה סחר בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ) בבית משפט השלום בראשון לציון, מפי כב' השופט יחזקאל קינר, נידון מקרה בו חברות המייבאות בשר כבש כשר לישראל, מיאנו לכלול את עלויות ההשגחה כחלק ממחיר ייצורו.
טענות התובעים היו שהשירות אינו חלק מהליך ייצור הבשר אלא פיקוח על יצורו, ולכן התשלום הוא עבור שירות נוסף ונלווה שעלותו שולית ביחס לייצור. יתרה מכך, מדובר בפעולות שהיבואן מבצע על דעת עצמו ואינן נדרשות בהליך הייצור. בנוסף, נטען כי תשלום עבור שירות הפיקוח אינו נופל תחת רשימת השירותים הסגורה, כפי שמופיעה בסעיף 133 לפקודה לצורך קביעת ערך העסקה. כן נטען שמתקיימת הטלת כפל מס על התובעים מאחר ושולם מס הכנסה וביטוח לאומי עבור העובדים שהופעלו לצורך ההשגחה. לבסוף נטעו כי יש בשיעור המכס הגבוה הגנת יתר על שוק הבשר המקומי והפליה כלפי ציבור הצרכנים המבקש כשרות מהודרת יותר המצריכה עלויות השגחה גבוהות יותר.
טענות התובעות נדחו כולן על הסף הן בשל היעדר ראיות או הפרכתן על-ידי הנתבעת והן מטעמים ענייניים. אולם, עיקר הדיון נסוב סביב הסוגייה האם השגחת הכשרות מהווה חלק ממחיר העסקה לפי סעיף 132 לפקודה. לכן בית המשפט נמנע מלדון בשאלת סעיף 133 לפקודה. בנוסף, קבע שאין בגביית מחיר שונה הנובע מהשגחה מחמירה יותר, הפליה כלפי ציבור צרכני הבשר וכן אין כפל מס כשמדובר בענייננו במס עקיף וישיר שהוטלו על התובעים, הנבדלים האחד מהשני.
לצורך קביעת עלויות הייצור ראשית, יש לבחון מהו המוצר המיובא ולענייננו מדובר בבשר כשר, שהרי בשר שאינו כשר אינו מותר לייבוא לישראל כלל. משהוגדר המוצר ייבחן מהו ההליך הדרוש לייצורו. במקרה דנן ישנה חלוקה בין ייצור הבשר לשמירת כשרותו, עת שהייצור נעשה על-ידי הספק ואילו השחיטה הכשרה והליך ההשגחה מבוצעים על-ידי עובדים חיצוניים לספק ששכרו התובעות. התובעות ניסו ליצור הבחנה מלאכותית בין שני ההליכים שבוצעו על ידי העובדים החיצוניים, לאמור, הליך השחיטה הנו אינטגרלי להליך ייצור הבשר אולם הליך הפיקוח אינו הכרחי. ברם, אין בפועל הפרדה בין ההליכים לצורך קביעת ערך העסקה שכן שניהם נדרשים לצורך ייצור בשר כשר שכן ללא הפיקוח לא יוכר הבשר ככזה. יתר על כן, אין נפקות למי שולם עבור השירות. הסדר שונה, יוצר פרצה בחוק המאפשרת פיצול תשלומים לספק הבשר ולנותני שירותים אחרים כגון, שחיטה, פירוק וחיתוך הבשר, ומקטינה את סכום המכס לתשלום, בניגוד לתכלית החקיקה.
מכל האמור לעיל עולה שבית המשפט קבע שרכישת הבשר, ייצור, שחיטתו והשגחת כשרותו מהווים הם כולם, חלק בלתי נפרד מהליך ייצור הבשר הכשר ולפיכך, ממחיר העסקה. כל הפרדה ביניהם הנה מלאכותית ופוגעת בתכלית החוק לעניין הקטנת תשלום המכס על-ידי היבואן.
חשוב להדגיש, כי הפסיקה שניתנה עדיין אינה סופית ויכולה להתהפך במסגרת ערעור. ישנו קושי בקביעת בית המשפט שפיקוח ובדיקת מוצרים שאינם כשרים שונים כלל ועיקר ממוצרים שיש עליהם השגחת כשרות. הרי שבחברות בהן קיימת מחלקת בקרת שירותים ואיכות כל מוצר עובר בחינה זו ולא משווק בלעדיה. על כן הלכה למעשה כפי שבשר שאינו עובר השגחה לא ייובא, כך גם מוצר שלא עבר בקרת איכות ו/או עמד בתנאי תקן. כך ש"בשורה התחתונה" האבחנה מעוררת קשיים לדידנו אולם לבחינת סוגיות באופן פרטני מומלץ להתייעץ עם עורך המתמחה בתחום.
חיפוש 
סגור 
