12/8/2020
דחיית ערעור בנושא ניכוי מס תשומות שלא כדין של חברה לעבודות עפר
הערעור הנ"ל נסוב סביב שומת תשומות שהוציא מנהל מע"מ ("המשיב") למר יאיר גולן ("המערער") עבור התקופה שבין 1/2012 ועד ל10/2015, בטענה כי המערער ניכה מס התשומות בסך של כ-1.5 מיליון ₪ באמצעות חשבוניות מס שהוצאו לו שלא כדין. בשנים הנדונות קיבל המערער חשבוניות מס מאת מספר חברות - לרגו עבודות עפר בע"מ ("לרגו"), י.פ בניה ופיתוח ("י.פ"), וחברת מ. מוסא עבודות עפר בע"מ ("מוסא").
בד בבד, ערעור זה דן גם בהחלטת המשיב לפסול את ספריו של המערער עבור שנות המס 2012-2014 בגין דיווח על חשבוניות שקיבל המערער שלא כדין והטלת קנס הנובע מכך בסך של כ-129 אלף ₪, לפי סעיף 95(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("חוק מע"מ"). אם כן, השאלה המרכזית אליה נדרש בית המשפט היא האם המערער היה רשאי לקזז את התשומות באמצעות החשבוניות שהתקבלו מהחברות לעיל וכפועל יוצא מכך האם ספריו נפסלו כדין. ככלל, סעיף 38(א) לחוק מע"מ קובע כי עוסק רשאי לנכות את מס התשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו לו כדין (כאשר סעיף 41 לחוק מע"מ קובע כי מס תשומות ינוכה רק כאשר החשבונית הוצאה עבור עסקה החייבת במס). חשבונית ש-"הוצאה כדין" היא כזו העונה על דרישות סעיף 47 לחוק מע"מ וכן להוראות תקנה 9א' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973. בין התנאים הנדרשים לקביעה כי חשבונית הוצאה כדין, הוא הוצאת החשבונית על ידי עוסק המורשה בהוצאתה וכן כי העיסקה בבסיס החשבונית הנה עסקה אמיתית בין הצדדים כמפורט בחשבונית, באופן בו מתקיימת התאמה בין מוציא החשבונית לבין נותן השירות בפועל. יחד עם האמור, נקבע בע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ כי בנסיבות בהן ישתכנע מנהל מע"מ (או בית המשפט) כי הנישום לא התרשל ונקט אמצעים סבירים בכדי לאמת את טיב החשבוניות וזהות העסק, ולמרות זאת לא גילה ולא יכול היה לגלות כי מוציא החשבוניות לא היה זכאי להוציאה, ניתן יהיה לנכות מס תשומות גם לו החשבונית אינה כדין מבחינה אובייקטיבית. כך, בעוד המבחן להוצאת חשבונית כדין הוא אובייקטיבי, נותר פתח צר למקרים אשר יצדיקו שימוש במבחן סובייקטיבי שעניינו ידיעתו של העוסק אשר ניכה מס תשומות באמצעות החשבונית האסורה בפועל. בכל מקרה, נטל ההוכחה לקיום החריג הסובייקטיבי רובץ על כתפיו של המערער.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט דחה את הערעור מהסיבה שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי לא התרשל לאימות זהות מוציאי החשבוניות. על כן, ספריו נפסלו כדין משום שלא ניתן היה להתיר לו את ניכוי התשומות הנגזרות מהחשבוניות האמורות:
החשבוניות שהוצאו ע"י לרגו ו-י.פ – המערער דרש ניכוי מס תשומות עבור חשבוניות שקיבל מאת החברות האמורות בשנים 2012-13. עם זאת, המערער לא הציג חומר הנהלת חשבונות עבור שנת 2012 ובפרט לא הציג את החשבוניות אותן דרש. בעלי חברת י.פ טען כי מעולם לא פגש את המערער או עשה עמו עסקה כלשהי וכי מעולם לא נתן למישהו להוציא חשבונית בשמו, ואף התגורר בקנדה בתקופה האמורה. ביהמ"ש קבע כי התנאי הבסיסי לניכוי מס תשומות, הוא הימצאותה של חשבונית או למצער העתק שלה. בהיעדר זאת, לא ניתן להכיר במס תשומות ללא כל מסמך שמגבה פעולה זו ולו מטעם זה בלבד. בהקשר זה, אי הצגת ספרים לשנת 2012 מצדיק את פסילתם לשנה זו. המערער טען כי פעל מול אדם בשם דותן שוקרון, ביודעו כי בעל המניות נמצא בחו"ל. ברם, המערער לא הציג ולא ראיה אחת שקושרת את אותו דותן שוקרון ל-י.פ או לחברת לרגו. המערער לא בדק את רישומי החברה ברשם החברות. יועץ המס מטעם המערער אף העיד כי לא היה בחזקתו כל מסמך הקושר בין דותן שוקרון והחברות האמורות, לא הוצג כל הסכם התקשרות בין המערער והחברות הללו, וכן לא הוצגו ניירות עבודה או מסמכים אחרים. המערער טען כי שילם במזומן ובצ'קים, אולם, לטענתו לא הצליח להתחקות ולהציג את אותם הצ'קים.
החשבוניות שהוצאו למערער מאת מוסא – מנהלה של חברת מוסא טען כי החשבוניות האמורות מעולם לא הוצאו ע"י חברת מוסא והן מזויפות. המערער לא הציג כל מסמך אשר יכול להעיד על בדיקת רקע שעשה לחברה. המערער לא הכיר את מנהל חברה זו. ביהמ"ש קבע כי ניתן לראות בנקל כי תעודת ההתאגדות שנמסרה למערער הינה מסמך מזויף וזאת בבחינת מועד רישום החברה במע"מ שהינו מוקדם יותר מתאריך התאגדות החברה. ביהמ"ש קבע כי מהראיות שהוצגו בפניו, החשבוניות שנמסרו בידי המערער הינן פיקטיביות במובן האובייקטיבי, וכן קבע כי המערער לא נקט בכל האמצעים הסבירים העומדים בפניו לבדוק כי החשבוניות שנמסרו לו משקפת את העסקאות שערך, ולפיכן אינו עומד במבחן הסובייקטיבי. לפיכך, אין להכיר במס התשומות הגלום בחשבוניות האמורות.
באשר לפסילת הספרים – קבע ביהמ"ש כי משמעות העובדה שהמערער לא הציג את ספרי הנהלת החשבונות, דינו הוא כי הספרים לא נוהלו כלל ויש לפסול אותם.