9/2/2012
בשנים האחרונות ממלאים המחשב ורשת האינטרנט מקום מרכזי בכל שטחי הפעילות של החברה המודרנית. ההתפתחות הטכנולוגית יצרה, לצד היתרונות הברורים, כר פורה לביצוע עבירות פליליות והמחשבים הפכו כלי בידי עבריינים לביצוע מעשי טרור, הסתה, הפצת שטנה, פדופיליה ופגיעה בילדים, הימורים, הלבנות הון, גניבה, מרמה, זיוף ועוד.
בהתאמה ערך המחוקק שינויים בחקיקה ובראשם חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן החוק), אשר מאגד בתוכו את מכלול ההיבטים הנוגעים למחשב. החוק, על ארבעת פרקיו עוסק בהסדרה כוללת של ענפי המשפט המרכזיים שיש להם נגיעה בהתפתחויות בתחום המחשבים: דיני עונשין, נזיקין, ראיות ודיני חיפוש ותפיסה, וזאת במטרה למנוע עבירות מחשב ולאפשר לגופי החקירה לבצע את תפקידם כיאות. פרק ב' לחוק העוסק בעבירות מחשב קובע עונשי מאסר למבצע עבירות מחשב ובכללן: שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב, מידע כוזב או פלט כוזב, חדירה לחומר מחשב שלא כדין, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת ונגיף מחשב. המושג עבירות מחשב (Compute Crimes) כולל שתי קטגוריות שונות של עבירות: הראשונה כנגד מחשב, היינו המחשב משמש "קורבן" העבירה ויעד לתקיפה כגון פריצה למחשב ושיבוש המידע בו, ובשנייה, המחשב משמש כלי לביצוע העבירה כגוף זיוף כרטיסי אשראי אותו מבצעים באמצעות המחשב ורשת האינטרנט. כאמור, החוק מטיל איסורים פליליים ביחס לשתי הקטגוריות גם יחד.
עונשים בחוק כנגד ביצוע עבירות סייבר
העונשים החמורים הקבועים בחוק, שלוש עד חמש שנות מאסר, מלמדים על חומרת העבירות בעיני המחוקק ועל הרצון להרתיע מפני ביצוען. בפסק דין מפורסם בעניין "האנלייזר" אהוד טננבאום, (רע"פ 5147/02) שחדר שלא כדין באמצעות האינטרנט לעשרות מחשבים בארץ ובחו"ל תוך טשטוש פעולותיו, מצביע בית המשפט על הצורך המוגבר בהרתעה, הצורך להבהיר כי מדובר בעבירות קשות ומכוערות, והצורך להלחם ברושם הלא נכון הקיים בציבור ביחס למשמעותן, קלות הביצוע וחוסר החשיפה לסיכון. כל אלה יוצרים "קטלוג" מרשים ומפואר של נימוקים המחייבים ענישה משמעותית. בית המשפט שכינה את מעשי הנאשם בשם "וונדליזם אלקטרוני", השווה את עבירת החדירה למחשב לעבירת הפריצה, וציין כי אין הבדל בין מי שמטפס כדי לפרוץ לבניין לבין מי שמוצא את הדרך לפרוץ למחשב.
פרשיית ריגול אינטרנטי
בשנת 2005 נחשפה בישראל פרשית ריגול אינטרנטי אדירת מימדים במחשבי החברות הגדולות במשק שכונתה "הסוס הטרויאני". "סוס טרויאני" הינו תוכנת מחשב המכילה קוד מחשב מזיק החודרת למחשב דרך רשת האינטרנט תוך החזות לתוכנה תמימה. פרשה חמורה זו שפגעה בעקרון התחרות ההוגנת בין מתחרים עסקיים, העלתה למודעות הציבור את הנזקים החמורים והכבדים היכולים להיגרם על ידי עבריינים בעידן המודרני של הישגים טכנולוגיים.
פרט לעבירה על חוק המחשבים, קיימות שורה של עבירות אחרות הקשורות בפשעי מחשב כהאזנת סתר אסורה, פגיעה על פי חוק הגנת הפרטיות ועוולת גזל סוד מסחרי. מלבד ההוראות העונשיות, קובע חוק המחשבים בפרק ג' לחוק שכותרתו עוולות נזיקיות מהן הפעולות הבאות כעוולה לפי פקודת הנזיקין המקנות לנפגע את הזכות לתבוע פיצויים בשל הפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב, מחיקה שינוי או שיבוש מחשב. פרק ד' לחוק עוסק בתיקוני חקיקה: במסגרת חקיקתו של חוק המחשבים תוקנו סעיפים 35-36 לפקודת הראיות {נוסח חדש] התשל"ט-1971 ונקבעה קבילות פלט מחשב כראייה כשהוא רשומה עסקית או מוסדית. נקבע כי רשימה מוסדית הינה מסמך או פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, אשר נערך ע"י המוסדות הבאים במהלך פעילותם הרגילה: (א) המדינה; (ב) רשות מקומית; (ג) עסק; (ד) כל מי שמספק שירות לציבור. כאשר הרשומה היא פלט יש להוכיח בנוסף את התקיימות התנאים הבאים:
א. דרך הפקת הרשומה מעידה על אמינותה.
ב. המוסד נוקט באורח סדיר אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
במסגרת התיקון הוסף גם סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש){נוסח חדש}, התשכ"ט-1969 ונקבע כי "חדירה לחומר מחשב" על ידי רשויות אכיפה תחשב לחיפוש, והחיפוש יעשה בידי בעל תפקיד מיומן. החיפוש לא ייערך אלא על פי צו של שופט המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט ואת תנאי החיפוש ומטרותיו.
המפלג לחקירת עבירות מחשב במשטרת ישראל
לאור הקשיים הרבים שהיו כרוכים באיתור ובפענוח עבירות מחשב, הוקם המפלג לחקירת עבירות מחשב במשטרת ישראל. מטרת היחידה לתת מענה לפשעי האינטרנט המבוצעים ברשת, לעבירות מחשב כהגדרתם בחוק המחשבים ולעבירות בהן המחשב משמש כלי לביצוע עבירה. כמו כן באחריותה חיפוש במחשבים ושחזור ראיות מפלילות שנמחקו ממחשבי חשודים. סביבת הפעולה האלקטרונית מייצרת תיעוד מפורט ומרוכז של פעולות החשוד, ובמובן מסוים מקלה על חקירת המשטרה, ואולם הצלחת המפלג במתן מענה הולם לעבירות אינטרנט תלוית הקצאת משאבים והכשרת כוח אדם מיומן ומקצועי, אשר ידע למצות את החקירה תוך שימוש ביתרונות הגלומים בסביבה האלקטרונית ובכפוף לשמירת פרטיותם של הנחקרים בהתאם לרוח חוקי היסוד.
לסיכום, חוק המחשבים הוא החוק המנחה של כלל דיני מחשבים. בתי המשפט נדרשים להוראותיו שעה שהם מתמודדים עם עבירות המחשב/אינטרנט, ואולם מערכת דינים זו תצטרך פיתוח נוסף בידי המחוקק לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות המקדימות אותה.