14/8/2019
פסילת ספרים ושומה בצו לבעל מאפייה מאזור הדרום
ביום 4/8/2019 דחה בית המשפט מחוזי בבאר שבע את ערעורו של אלברט זינתי (להלן: "המערער") כנגד שומה בצו שהוציא פקיד שומה באר שבע (להלן: "המשיב"), לאחר ביקורת שנערכה בעסקו של המערער ולאחר שספריו של המערער נפסלו (ע"מ 25890-11-16 זינתי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו).
המערער הוא אופה במקצועו והוכר כנכה בשיעור 90%, אשר ניהל בין השנים 2003-2005 מאפיה וחנויות לממכר דברי מאפה בעיר דימונה. בשנת 2007 פסל המשיב את ספריו של המערער והוציא שומה בצו על יסוד חוות דעת כלכלית. המערער הגיש ערעור על שתי קביעות של המשיב, אשר נידונו בהליך בעמ"ה 545/08 (להלן: "הערעור הראשון"). ביום 19/12/2015 ניתן פסק דין בערעור הראשון אשר קבע כי הליקויים בניהול הספרים של המערער הם מהותיים המצדיקים את פסילת הספרים. לעניין השומה בצו שהוציא המשיב, המערער הגיש חוות דעת כלכלית מטעמו (שבה נטענו עובדות שונות מאלו שנטענו על ידי המערער בדיוני השומה מול המשיב), והמשיב הגיש חוות דעת כלכלית משלימה מטעמו. לאור חוות הדעת הכלכליות שהגישו הצדדים, הורה בית המשפט בערעור הראשון (בהסכמת הצדדים) להחזיר את המחלוקת לדיון חדש בפני המשיב. בדיון החדש שנערך בפני המשיב על יסוד חוות הדעת הכלכלית מטעם הצדדים, לא הגיעו הצדדים להסכמות. ביום 5.10.2016 קבע המשיב למערער שומה חדשה על פי מיטב השפיטה לשנים 2003-2005 וחייב אותו בתוספת הכנסה חייבת בסך כ-3.3 מילון ₪, ומכאן ערעור זה.
דיון והכרעה
בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופטת יעל ייטב, בחן את הוראות החוק תוך התייחסות לפרשת אורן (1) וקבע כי מקום בו נפסלו ספריו של הנישום, מוטל על כתפיו נטל הראיה להוכיח כי השומה שהוציא פקיד השומה בצו ועל סמך השערה מושכלת המבוססת על מומחיותו וניסיונו, הייתה שרירותית או מופרכת מעיקרא. כן התייחס בית המשפט לפסיקה נוספת בעניין הנטל המוטל על הנישום במקרה בו ספריו נפסלו, ובעיקר לדברי כב' השופט גד גדעון בפרשת בכור (2ׂ),אשר קבע כי על כתפי הנישום רובץ נטל כבד, ועל הנישום במקרה זה להביא "ראיות אובייקטיביות של ממש".
בית המשפט עמד על הליקויים שהובילו את בית המשפט בערעור הראשון לפסול את ספריו וקבע כי הליקויים המהותיים והשיטתיים שנמצאו בספרים, לרבות אי ניהול ספר הזמנות, אי ניהול רשימת תנועות מלאי של החומרים הגמורים בעסק, אי ניהול ספר כניסות טובין שממנו ניתן ללמוד על החומרים הנכנסים לעסק לצורך ייצור ועוד, מקשים על האפשרות לאמוד את הכנסותיו של המערער. בית השפט התייחס לחוות הדעת הכלכלית שנערכה מטעם המשיב וקבע כי זו עדיפה על פני חוות הדעת הכלכלית שנערכה מטעם המערער. זאת בפרט, חוות הדעת מטעם המשיב נערכה על יסוד חומרי הגלם ובחישוב קרוב עד כמה שניתן על יסוד נתוני העסק (ולמרות שספריו נפסלו), ולא על בסיס נתונים חיצוניים בלבד, והשומה נערכה על יסוד הממצאים שהתקבלו בביקורת שנערכה בעסק של המערער בזמן אמת. לסיכום קבע בית המשפט כי לא עלה בידו של המערער להוכיח כי נפלו בשומה לפי מיטב השפיטה פגם כלשהו או שהיא מופרכת מיסודה, ולא כל שכן לקעקע אותה, בהתאם לנטל הכבד המוטל עליו בשל פסילת הספרים. נקבע כי הראיות מצביעות כי השומה שהוציא המשיב היא סבירה ומבוססת ואף מסתמכת על נתונים של העסק שהתקבלו במהלך הביקורת בעסק.
[1] ע"א 352/86 פקיד שומה פתח-תקווה נ' יצחק אורן, פ"ד מד (2) 554 (1990).
2 עמ"ה 4724-03-14 בכור נ' פקיד שומה אשקלון.
חיפוש 
סגור 
