24/3/2019
ביהמ"ש העליון קבע: אישור היתר בניה במושב הנו בשיקול דעת של מנהל מקרקעי ישראל ולא של האגודה השיתופית
לאחרונה טיפל משרדנו בערעור לבית המשפט העליון בנוגע להחלטתה של רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") שלא לחתום על בקשה להיתר בניה שאותה הגישו זוג חברי מושב. סירובה של רמ"י לחתום נבע כתוצאה מכך שהאגודה השיתופית שבה מאוגדים חברי המושב, התנגדה למתן היתר.
רקע כללי:
המערערים הם תושבים במושב המאוגד כאגודה שיתופית ובינם לבין האגודה קיים סכסוך מתמשך. קרקעות המושב הינם בבעלות המדינה ומנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל. רמ"י מחכירה את הקרקעות של המושב לאגודה שיתופית וזו בתורה מקצה את הקרקעות לחברי האגודה השיתופית שכל אחד מהם הינו בר רשות בנחלה שלו מטעם האגודה וזכויותיו של כל תושב/חבר אגודה כבר רשות רשומים ברמ"י. המערערים ביקשו לקבל היתר בניה להרחבת בית המגורים שלהם. כאשר המערערים ניגשו לוועדה המקומית לתכנון ובניה לקבלת היתר הם נדרשו להציג חתימה של רמ"י כבעלת המקרקעין המאשרת את הסכמתה למתן היתר. משכך ניגשו המערערים לרמ"י וביקשו לקבל את חתימתה, אלא מאי, התחוור למערערים כי הרשות אינה מאשרת את בקשתם ללא הסכמתה של האגודה השיתופית שהינה החוכרת של כל משבצת הקרקעות של המושב.
האגודה השיתופית מצדה מסרבת באופן מתמשך לאשר את בקשת ההיתר לנוכח הסכסוך המתמשך בין הצדדים. משלא השלימו המערערים עם עמדת רמ"י, הגישו עתירה מינהלית כנגד סירובה לחתום על הבקשה. עתירתם נדחתה בהסתמך על פסק דין של בית המשפט העליון משנת 1996, אשר קבע בזמנו כי נדרשת הסכמת האגודה השיתופית לצורך קבלת אישור רמ"י למתן היתר בניה במושב (באותו מקרה דובר על בניית לול תרנגולים). המערערים סברו כי לא נעשה צדק על ידי ביהמ"ש קמא והחליטו לערער על פסק דינו לבית המשפט העליון, הליך שבו הם יוצגו על ידי משרדנו.
הערעור:
במסגרת הדיון בערעור (דיון בלתי פורמלי) הביע בית המשפט העליון את עמדתו כי רמ"י אינה יכולה לסרב לאשר בקשת היתר רק בגלל שהאגודה השיתופית לא מאשרת. בית המשפט הבהיר כי רמ"י היא רשות מנהלית ועליה להפעיל שיקול דעת עצמאי ביחס לבקשת ההיתר והיא אינה יכולה "להתפשט" מסמכויותיה ולהסתמך באופן בלעדי על עמדתה של האגודה השיתופית שהינה גוף פרטי.
משכך, הנחה בית המשפט העליון את הרשות לפעול באופן אקטיבי על מנת לברר את נימוקי הסירוב של האגודה השיתופית, לשקול אותם ולבחון האם יש בנימוקים הללו כדי להצדיק אי מתן היתר בניה למערערים.
תוצאת הערעור:
בעקבות הדיון בערעור ועל פי המלצת בית המשפט העליון, רמ"י בחנה את נימוקי התנגדותה של האגודה השיתופית ולאחר בחינתם הודיעה כי היא חוזרת בה מעמדתה הקודמת ומסכימה למתן היתר למערערים. הסיבה העיקרית שבגללה הסכימה רמ"י לשנות את עמדתה הייתה נעוצה בכך שכל נימוקי ההתנגדות של האגודה השיתופית היו נימוקים תכנוניים, נימוקים שמקומם להתברר במסגרת הליכי התכנון והבניה בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה. משלא הוצגו על ידי האגודה נימוקים עקרוניים ו/או קנייניים להתנגדותה אין עוד מקום לסרב למתן היתר בניה על בסיס נימוקים תכנוניים, כאמור. לאור האמור לעיל, נעתרה רמ"י לבקשת המערערים למתן היתר בניה על אף התנגדותה של האגודה השיתופית ובית המשפט העליון נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.