ביום 5.11.2018 ניתן פסק דינו של בבית המשפט המחוזי בתל אביב אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו של מר מילר אורי, שחקן פוקר מקצועי (להלן: "מערער"), שיוצג בערעור על ידי משרדנו, כנגד שומת מס שהוציא לו פקיד שומה תל אביב (להלן: "משיב") אשר סרב להכיר בהוצאותיו של המערער לצרכי ניכוי מס בין השנים 2010-2012 (ע"מ 45369-02-17 אורי נ' מס הכנסה – פקיד שומה תל אביב 3).
רקע כללי
המערער הנו שחקן פוקר מקצועי אשר משתתף באופן סדיר ומתפרנס מזכיות בטורנירים של משחקי פוקר ברחבי העולם, באופן חוקי וגלוי. יצוין כי תחום זה הוא חוקי במדינות רבות בעולם ואף נחשב לתחום ספורט ידוע ויוקרתי. המחלוקת הראשונה שבין הצדדים נתגלעה לעניין הסיווג הנכון של הכנסותיו של המערער מהטורנירים לצרכי חיובו במס, האם ההכנסות שקיבל מקורן במשחקי הגרלות והימורים, בהתאם לסעיף 2א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש[ (להלן: "פקודה") או שמא הכנסות ממשלח יד, בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה. במהלך שמיעת הערעור, יצאה הלכה מפי בית המשפט העליון לעניין סיווג הכנסות ממשחקי פוקר כמשלח יד לצרכי תשלום המס. לאור זאת, הוחזר הדיון בשומה לשלב ההשגה, אולם, ניסיונות הצדדים לגשר על הפערים לא צלחו והוגש ערעור נוסף.
טענות הצדדים
המשיב טען כי יש לראות בכספים שקיבל המערער בטורנירים כמשלח יד ועל כן, החליט לשום את המערער בשיעורי מס גבוהים (45%-48%). יחד עם זאת, סרב המשיב להתיר למערער ניכוי הוצאות שהוציא המערער לצורך השתתפות בטורנירים לרבות, דמי השתתפות, הוצאות טיסה והוצאות שהייה בחו"ל (להלן: "הוצאות"). הוסיף וטען המשיב כי המערער לא ניהל ספרים בהתאם לסעיף 191ב לפקודה ומשכך, הטיל על המערער קנס בשל אי ניהול ספרים בשיעור של 10% מהכנסתו החייבת בשנה הראשונה ו- 20% בכל שנה שלאחר מכן.
מנגד, טען המערער כי לא קיבל הוא לידיו את מלוא סכומי הזכייה בטורנירים שכן, רוב כספי הזכייה הועברו לגופים אשר ממנו את הוצאותיו של המערער וזאת בתנאי כי אם יזכה המערער בטורניר, אחוזים ניכרים מכספי הזכייה יעברו לידיהם של הגופים המממנים. בנוסף הוסיף וטען המערער כי אין זה מתקבל על הדעת כי המשיב יבקש להוציא שומה כאשר מתעלם הוא באופן מוחלט מן ההוצאות שהוצאו על ידו לשם השתתפות בטורנירים, וזאת נוכח סירובו של המשיב להכיר בגופים המממנים. עוד טען המערער, כי הגם שלאור הלכת אמית, הכנסותיו מהטורנירים מהווים הכנסה ממשלח יד, ולצורך זה, על המערער היה לנהל ספרים כחוק, הלכה למשעה אין דרישות החוק מתאימות לסוג זה של "משלח יד" שכן, למערער אין מלאי עסקי, רשימת לקוחות, אין הוא מוציא חשבוניות וכו'.
החלטת בית המשפט
בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת ירדנה סרוסי, בחן את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפניו וקבע כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לרכיבים של ניכוי הוצאותיו של המערער כחלק מהשתתפותו בטורנירים ובנוסף נקבע כי על המשיב להפחית ב-50% את הקנס שהוטל על המערער בגין אי ניהול ספרים. לעניין ההכרה בהוצאותיו של המערער, קבע בית המשפט כי לאור העקרונות של מיסוי אמת ותקנות הציבור, לא דבק רבב בלתי חוקי במעשיו של המערער ולכן, יש להכיר בהוצאותיו לצרכי ניכוי מס, שכן, אין ספק כי היו למערער הוצאות הכרוכות בהפקת ההכנסות. כבוד השופטת סרוסי ציינה כי שומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למערער שאינה מכירה כלל בהוצאות, לא מטעם גורם מממן ולא מטעם הנישום עצמו, אינה יכולה לעמוד. לעניין זה הוסיפה כב' השופטת כי משעה שבחר המשיב לדחות את סכומי ההוצאות שדרש המערער, היה על המשיב לערוך תחשיב חלופי מטעמו בו ניתן ביטוי לסכומי ההוצאות אותם יש להכיר בניכוי. לעניין קנס בשל אי ניהול ספרים שהוטל על המערער, קבע בית המשפט כי בשל אי בהירות במצב המשפטי טרם קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין אמית, וכן בשל כך כי בשנים הרלוונטיות לערעור היה המערער בתחילת דרכו ובמקביל לקריירת הפוקר המקצועית עבד הוא כשכיר ושילם את המס כדין, יש מקום להקטין את שיעורי הקנס ב-50%.
מדובר בתקדים משפטי, הואיל וזו הפעם הראשונה בה מכיר בית המשפט בהוצאות שחקני הפוקר המקצועיים, ובהן הוצאות השתתפות בטורנירים, טיסות, בתי מלון והוצאות מימון, ככל שיומצאו ראיות בעניינן, כולל פרסום באינטרנט. מדובר בצעד נוסף לקראת הסדרת הענף, אשר בישראל לא היה מוסדר בשנים האחרונות. לאור פסק דינו, מצא לנכון בית המשפט להטיל על המשיב הוצאות משפט לאור התנהלותו השרירותית באי התרת הוצאות המערער.