חומרת העבירה של אי הגשת דוחות במועד

מאת: אלי דורון, עו"ד; ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); סטס קפיליוביץ, משפטן

5/9/2018

ביום 20.8.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעורו של עבד אל חכים מגאדלה (להלן: "המערער") על גזר הדין שהושת עליו ע"י בית משפט השלום בחדרה ולפיו נגזר על המערער עונש בדמות 6 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי בגובה 20,000 ₪ בגין אי הגשת 3 דוחות לפקיד שומה מס הכנסה חיפה והצפון (להלן: "משיב") לשנים 2008-2010 (29719-01-18‏ ‏עבד אל חכים מגאדלה נ' מס הכנסה-תביעות-פקיד שומה חקירות חיפה והצפון).

ביום 30.11.2017 הרשיע בית המשפט השלום בחדרה את המערער (על פי הודאתו) בביצוע 3 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודה") לאחר שהמערער לא פעל להגשת הדוחות לשנים 2008-2010. בנוסף, בשנת 2011 הורשע המערער בעבירה דומה של אי הגשת מאזנים לשנים 2008-2010 ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר על תנאי, ועל כן, עלתה השאלה האם ניתן להאריך את תקופת המאסר על תנאי נשוא עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, או שמה מדובר בעונש חב הפעלה.

פסק דינו של בית משפט השלום

בית משפט השלום עמד על החומרה הגלומה שבעבירות של אי הגשת דו"ח או מאזנים תוך שהוא מציין כי אין בעבירות מסוג זה משום עניין טכני בלבד, שכן יש בהם חשיבות רבה וכלי ראשון במעלה לקיום הליך גבייה סדיר והוגן בידי רשות המיסים. לעניין עונש המאסר על תנאי, בית משפט השלום יישם את מבחן הקשר ההדוק שנקבע בפסיקה של בית המשפט העליון וקבע כי עבירות של אי הגשת דו"חות מהוות עבירות נמשכות ונפרדות לכל שנת מס ולכן המאסר על תנאי שנגזר על המערער בגין אי הגשת מאזנים הוא חב הפעלה.

לאחר שבית המשפט השלום שיקלל את כל העונשים, נגזרו על המערער 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים ותשלום קנס בגובה 20,000 ₪. בעניין ריצוי עונש המאסר, הופנה המערער לממונה על עבודות שירות למתן חוות דעת בנוגע להתאמתו לביצוע עונש מאסר בעבודות שירות. בשל מצבו הרפואי הרעוע, נמצא המערער בלתי כשיר באופן מוחלט לשאת מאסר בעבודות שירות, ועל כן גזר בית המשפט השלום על המערער עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים. משלא השלים המערער עם גזר דינו, ערער הוא לבית המשפט המחוזי על חומרת עונש המאסר בפועל בן 6 חודשים וגם על גובה הקנס בסך 20,000 ש"ח. בנוסף, השיג המערער כנגד סיווג העבירות כעבירות נמשכות וגם כנגד סיווגן כעבירות "נפרדות" במקום כ-"אירוע אחד".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי, כב' השופטת ב. טאובר (בהסכמת כב' הנשיא שופט רון שפירא וכב' השופט עדי חן-ברק), עמד על חומרתן של עבירות המס נשוא הערעור שבפניו: "המערער נהג באופן שיטתי להתעלם מדרישות הדין ולא הגיש את הדוחות שהוא חייב להגישם על פי פקודת מס הכנסה. על מנת למגר את התופעה של עבריינות מס, נקבע בפסיקה כי קיים צורך בהטלת ענישה מרתיעה על עברייני מס, שבמעשיהם מביאים הרבה פעמים לפגיעה חמורה בקופה הציבורית, פגיעה בה נושא ציבור משלמי המיסים שנדרשים לשאת בעולו של מבצע העבירה".

לאחר שבית המשפט המחוזי בחן את אופן יישום מבחן הקשר ההדוק ואת הנסיבות שבפניו, הגיע לכלל מסקנה כי לא נמצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט השלום לעניין יישום המבחן וגם כי העונשים שנגזרו על המערער אינם חורגים ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. יחד עם זאת, בהתחשב במצבו הבריאותי של המערער וכן בהתחשב בחוות דעת נוספת ועדכנית מטעם הממונה על עבודות השירות (אשר נמצא כי המערער יוכל לבצע עבודות שירות במוגבלות), נקבע כי המערער יבצע את העונש שנגזר עליו בעבודות שירות. לעניין זה ציין בית המשפט כי מתן אפשרות למערער לרצות עונשו בעבודות שירות, משקפת את רצונו של המחוקק, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה) התשע"ח-2018, במסגרתו ביקש המחוקק לצמצם את השימוש בעונשי מאסר קצרים, על דרך הרחבת השימוש בענישה בקהילה. לעניין הקנס הכספי שהוטל על המערער בסך 20,000 ₪, אמר בית המשפט את עמדתו כי בנסיבות המקרה, גובה הקנס משקף את חומרת העבירות בהן הורשע המערער.