מעמד אישי: על ניאוף ו"נסיבות מיוחדות"

מאת: אלי דורון, עורך דין – גיל מור, עורך דין – שירה לוי, עורכת דין

1/1/1900

לאחרונה פורסמו בכלי התקשורת חילוקי הדעות התהומיים, יש לומר, בין ביהמ"ש לבין ביה"ד הרבני אודות השאלה האם מערכת יחסים אינטימית שאותה ניהל אחד מבני הזוג במהלך תקופת הנישואין, עם מי שאינו בן זוגו (דהיינו ניאוף או בלשון היומיום – "בגידה") היא בבחינת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל איזון הנכסים השווה הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 וכן פרשנותו של סעיף 8 לאותו חוק.

הכלל בחוק הנו איזון שווה של נכסים בני איזון בין בני הזוג. על פי הפסיקה, סטייה מכלל זה תעשה רק בנסיבות מיוחדות לאחר שנבחן מכלול נסיבות המקרה ובהתחשב בכל השיקולים הרלוונטיים. כבר נפסק (ברוב דעות) כי נטישת הבית או ניאוף עשויים ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע ע"י נטילת הזכויות ברכוש המשותף. לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקניין שרכש במהלך הנישואין אף אם נניח שהוא האשם היחיד בפירוק השיתוף. נזכיר כי הלכת השיתוף חלה גם ביחס לזכויות סוציאליות הנובעות מעבודת בן הזוג במשך חיי הנישואין וכן חלה גם ביחס ל"נכסי קריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג, אלא אם התנו על כך הצדדים לפי הדין.
הקביעה לפיה אין נענשים על ניאוף למפרע ע"י נטילת הזכויות ברכוש המשותף, כוחה יפה בין אם הרכוש משותף מכוח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק.

אולם לא כך על פי קביעתו של בית הדין הרבני הגדול. נהוג היה לחשוב כי במקרה של ניאוף שהביא לפירוק הנישואין, כל הפסד האשה הבוגדת הוא, כתובתה, תוספת הכתובה ומזונות אשה עד לגירושין וכן את פיצויי הגירושין, אך עד לקביעתו האחרונה של בית הדין לא אוזכר עניין חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים ונהוג היה כי החלוקה תתבצע כמקובל בדרך של מחצה על מחצה, כלומר, החלוקה מתבצעת על פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון.
אך לאחרונה, במשנתו החדשה ובניגוד נחרץ לקביעתו של בג"צ פסק ביה"ד הרבני הגדול כי ניאוף מהווה עילה להחלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון הקובע כי ישנם מקרים בהם לא תתבצע חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בדרך של מחצה על מחצה וכי בגידה היא מקרה לפיו ניתן להחיל את החריג הנ"ל.

בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תחת הכותרת סמכויות מיוחדות, קובע המחוקק כדלהלן: "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין גירושין - לעשות אחת או יותר מאלה: (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג; (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע; (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע; (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע".

וברוח דבריו אלה, קבע ביה"ד הרבני הגדול, פה אחד, כי ניאוף מהווה עילה להחלתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון וכי: "מקרה של בגידה שאנו רואים אותו כנסיבות מיוחדות שלא לדון בו שוויון של איזון נכסים אינו מדין קנס על חטא. לא מדובר כאן בחוק דתי וענישה דתית. גם לא משום האשמה של פירוק נישואין גרידא. אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין ע"י בגידה, כלומר הצד הנבגד יאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להינשא מחדש וגם לקנות בית אחר כפשוטו. מה שאין כן בנישואין שלא צלחו ששם שני הצדדים יש להם חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרח של בנית בית חדש. האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת" מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים לטובתו בין אם הן מזכויות שנצברו לפני הבגידה או אחרי".

על פי קביעה תקדימית זו אשר סותרת את קביעתו של בג"צ, נקבע כי במקרה של בגידה יוכל הצד הנבגד והנפגע לקבל נתח גדול בהרבה מבן הזוג הבוגד בחלוקת הרכוש המשותף לבני הזוג וזאת כתוצאה מבגידתו וכן בשל העובדה שעקב הבגידה נכפה על בן הזוג הנבגד לבנות לו בית חדש. חשוב לציין כי נותרה מחלוקת בין הדיינים לעניין חלוקת הרכוש שנצבר עד לאירוע הבגידה ומאירוע הבגידה והלאה וכן לסוג הנכסים.