לטענת התובעת החוזה בין הצדדים בוטל כחודש לאחר ההתקשרות לאחר שעדכנה את הנתבעת הן בעל-פה והן בכתב באשר לסיום ההתקשרות. לאחר הודעת הביטול סברה התובעת כי החוזה בין השתיים הסתיים ואף הסיקה זאת מאחר והנתבעת לא סיפקה לתובעת שירותים ולא העבירה לה חשבונית. על אף הודעת הביטול, המשיכה הנתבעת לחייב את התובעת ובחודש נובמבר 2013 גילתה התובעת כי הייתה מנויה במשך 40 חודשים, כאשר כל חודש חויבה בסך של 811 ₪ באמצעות כרטיס האשראי שמסרה בעת ההרשמה.
בגין החיובים הללו, תבעה התובעת השבה של 39 החיובים שבוצעו לאחר ביטול ההסכם בסך של 34,365 ₪ (משוערך ליום הגשת התביעה), פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪, ובנוסף דרשה התובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בהתאם לסעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 לפיו במידה ונקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר בעסקה אחת מן ההוראות המפורטות בחוק, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק.
סכום התביעה הכללי הועמד אפוא על סך של 44,365 ש"ח.
לטענת הנתבעת, התובעת המשיכה לקבל מידע בנוגע לעובדים פוטנציאלים שנשלחו לכתובת הדואר האלקטרוני שלה שסיפקה בעת ההרשמה. באשר להודעת הביטול, טענה הנתבעת כי אין ראיה לכך שביקשה התובעת לבטל את המנוי. ההודעה הראשונה שהתקבלה אצל הנתבעת בדבר הביטול, התקבלה רק ביום 24.12.13 וללא כל בקשה להחזר כספי רטרואקטיבי.
בית המשפט קבע כי מחומר הראיות עולה כי באשר להודעת הנתבעת על ביטול ההתקשרות, התובעת הציגה כראיה את עדותה בלבד וללא הודעת הפקס הכתובה שלטענתה שלחה על מנת להודיע על הביטול. ביהמ"ש מציין כי מאחר ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, יש להתייחס אליה בזהירות - אי צירוף הראיה בכתב מחליש את אמינותה ואת משקלה הראייתי של הראייה.
בנוסף קבע ביהמ"ש כי מחומר הראיות עולה כי התובעת אינה מנהלת את עסקה בצורה מסודרת מבחינת טפסים וכן התנהלות שכזו מחלישה את טענתה ביחס לביטול העסקה. בית המשפט מציין כי גם בעת שפנתה התובעת ביום 24.12.13 במכתב ביטול אל הנתבעת, ביקשה לבטל את ההתקשרות ולא ציינה דבר באשר לחיוב הרטרואקטיבי. בנוסף, ביצעה התובעת שימוש בשירותי האתר כאשר ביום 4.9.11 ביצעה ניסיון התקשרות עם עובדת שפרטיה התקבלו דרך הנתבעת. התקשרות זו נודעה לנתבעת בעקבות טעות בשליחת דוא"ל שאמור היה להישלח לעובדת ונשלח בשגגה לנתבעת. אמנם שני הצדדים התבססו על עדות בעל פה, אך בנוסף לשיקולים נוספים, לא הוכח כי התובעת ביקשה לבטל את ההסכם לאחר חודש שימוש.
בית המשפט דן בסוגיית תקופת הסכם ההתקשרות - מדובר היה בעסקה לתקופה קצובה, כאשר ע"פ סע' 13א(ג)(2) לחוק הגנת הצרכן יש ליידע את הלקוח בדבר הארכת תקופת ההסכם בין 30 יום ל-60 יום לפני סיום התקופה המקורית. לכן, כאשר קבעה הנתבעת כי ההסכם יחודש מדי חודש, נראה כי תקופת חידוש זו נועדה להתגבר על חובת יידוע הלקוח. משלא עודכן הלקוח בדבר החידוש, מדובר במעשה הנוגד את ההסדר הקבוע בדין ולכן הסדר שכזה בטל ואין להניח כי העסקה חודשה באופן אוטומטי. בנוסף, לא הוכיחה הנתבעת כי שלחה לתובעת חשבונית בגין השירות החודשי.
לאור התנייה בחוזה המאפשרת חידושו מדי 30 יום שהינה בניגוד לדין, קבע ביהמ"ש כי כל חיוב הנעשה לאחר חודש ההתקשרות הראשון, הינו חיוב שנעשה ללא הרשאה. אך מאחר והוכח כי בחודש ספטמבר 2011 השתמשה התובעת בשירותיה של הנתבעת, יש בהתנהלות זו בכדי לאשר בדיעבד את ההתקשרות עד לאותו מועד.
בנסיבות הללו, קבע ביהמ"ש כי יש להורות לנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים שנגבו מהתובעת החל מחודש נובמבר 2011 ועד לחודש דצמבר 2013 בסך 20,275 ₪ מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
(ת.א. (חי') 20007-02-15 אופירה זהבי נ' סי וי. פול מאגרי מידע בע"מ).
>> זקוקים לשירותיו של עו"ד לענייני חברות? לחצו כאן.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
כאשר שהיתם במוסד ממשלתי ונגרם לכם נזק כתוצאה מהחלקה/נפילה/פגיעה וכד' שאלתם את עצמכם את מי אני תובע ומה עליי להוכיח? דוגמא לתשובה לכך תינתן במאמר שלפנינו בה בית המשפט עסק בסוגיה דומה וקבע כי יש להיפרע מהמוסד הממשלתי/המדינה בו שהה הניזוק בקרות הנזק.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה נדרש בית הדין לענות על מספר שאלות מהותיות לצורך הכרעתו בסוגיה: מה דינו של נושא משרה בחברה אשר קיבל שכר החורג מגובה השכר המאושר על פי מדיניות שאותה קבע דירקטוריון החברה על פי הוראות חוק החברות? האם יש לחייב את העובד בהשבה מלאה או חלקית של השכר והבונוס שקיבל מעבר להוראות מדיניות התגמול?
לאחרונה, נידונו בשלוש ערכאות משפטיות סוגיות משפטיות מעניינות לגבי חובת הגילוי, משמעותה והיקפה, של יזמות / קבלניות בהסכם מכר כלפי רוכשי דירות מגורים, באשר לקיומן או לבנייתן או הפעלתן בעתיד של קומות מסחר בבנייני מגורים.
חיפוש 
סגור 
