צוואה היא הצהרה בכתב המהווה מסמך משפטי ומסדירה את חלוקת הרכוש של אדם לאחר מותו. החוק הישראלי מכיר בארבעה סוגי צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה, אך אינו מגדיר הוראות ספציפיות לאופן עריכת הצוואה.
הצוואה יכולה להתייחס לכל רכוש שהיה לאדם בעת מותו, ולכלול הוראות מדויקות ותנאים לביצועה ולחלוקת הרכוש, ומנגד יכולה הצוואה להיות כללית ולפרט רק קווים מנחים כלליים לביצועה. ככלל, אין הגבלה גם על מספר הצוואות שיכול אדם להשאיר אחריו, אך הצוואה המאוחרת התקפה היא זו שתקוים ומבטלת צוואות שקודמות לה.
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (עמ"ש 35500-05-16 מ' מ' נ' ג' ש', פורסם בנבו 6.11.16) נקבע כי צוואה מאוחרת מיום 18.6.10 אשר נכתבה בארה"ב (להלן: "צוואת ארה"ב") המצווה את רכושה ונכסיה של המנוחה למערערת, אינה מבטלת כי אם משלימה צוואה מוקדמת שנכתבה ביום 25.05.09 בישראל (להלן: "צוואת ישראל") המצווה את רכושה של המנוחה למשיבה.
השאלה העיקרית אשר עמדה להכרעה בפסק הדין נסובה סביב רצונה של המנוחה: האם ביקשה לבטל את צוואת ישראל או שמא שהתכוונה כי צוואת ארה"ב תחול על הנכסים המצויים בארה"ב בלבד ואילו צוואת ישראל תחול כמצויין בה על נכסי המנוחה המצויים בישראל?
בשים לב לסמיכות הזמנים בין הצוואות, לעובדה כי צויין מפורשות בצוואת ישראל כי היא חלה רק על רכוש המנוחה בישראל וכי לא הוכח כי בהכנת הצוואה בארה"ב ביקשה המנוחה לבטל את צוואת ישראל, שוכנע בית המשפט קמא כי רצון המנוחה היה לערוך צוואות משלימות, האחת מתייחסת לרכוש המנוחה בארה"ב והשנייה לרכושה בישראל. על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש הערעור דנא.
המערערת טענה כי שגגה יצאה תחת ידיו של בית המשפט קמא, זאת מן הטעמים הבאים:
מנגד המשיבה סמכה ידיה על פסק דינו של ביהמ"ש קמא וטענה כי אין מקום להיפוך נטלי הראיה מקום בו המערערת היא זו שהתנגדה לקיום צוואת ישראל, וממילא הרימה היא את נטל הראיה שעה שהוכיחה אף באמצעות עדי המערערת שכוונת המנוחה הייתה להפריד בין רכושה בישראל ורכושה בארה"ב.
בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת אחת לאחת וקבע: טענת ה"הליך השגוי" אין מקומה במסגרת הליך הערעור והייתה צריכה להיטען כבר בתחילת השלב הדיוני בערכאה הדיונית.
באשר לנטלי הראייה, המערערת היא זו שהגישה התנגדות לצוואת ישראל ומאחר שהמתנגד הוא המבקש לפסול צוואה הרי שנטל הראייה מוטל עליו. בשים לב שלא נטען כי הצוואה לוקה בפגם צורני כל שהוא אשר היה מעביר את נטל הראייה למשיבה, הרי שעל המערערת הייתה מוטלת חובת ההוכחה.
טענת המערערת לפיה כוונת המנוחה הייתה לעלות ארצה ולפיכך לא היה כל טעם בעריכת צוואת ארה"ב אף היא נדחתה היות והיא מתעלמת מנסיבות אחרות אשר לא נסתרו ולימדו על היגיון עריכת צוואה ארה"ב למרות רצונה של המנוחה לבצע עלייה.
אף טענת המערערת לפיה בית המשפט קמא סטה מלשונה הברורה של צוואת ארה"ב נדחתה. ביהמ"ש פנה אל הוראת סעיף 36 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") הקובעת את התנאים לביטולה של צוואה, כדלקמן:
ביהמ"ש בחן האם יש לראות את הוראות צוואת ארה"ב כסותרות את הוראות צוואת ישראל - לשם כך פנה לבחון את אומד דעתה של המנוחה. בין השאר, פנה בית המשפט לבחון את נסיבות חייה של המנוחה, נסיבות עריכתן של הצוואות ולשונה של צוואת ארה"ב. נקבע כי לשונה של הצוואה מתייחס רק לרכושה של המנוחה המצוי בארה"ב ופתיח הצוואה המבטל צוואות קודמות, מתייחס רק לנכסים בארה"ב. לאור האמור, נידחה הערעור ונפסק כי דין הצוואות הוא תחולה מקבילה, האחת על נכסי המנוחה בארה"ב ושנייה על נכסי המנוחה בישראל.
>> עוד מידע בנושא צוואות, תמצאו כאן.
>> זקוקים לייעוץ משפטי של עו"ד משפחה? לחצו כאן.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
שעה שאנו עומדים מול אבדן של אדם קרוב, הדבר האחרון הנמצא בראשנו זו נושא הירושה. למרות כל הצער, נושא הירושה לא סובל דיחוי בשל השלכותיו מבחינה חוקית, השלכות המס והשלכות אישיות. הדבר נכון במיוחד ליורשים שאינם אזרחי ארה"ב ועל כן קיים צורך בהכוונה וייעוץ על ידי גורם מקצועי בסיוע במעבר התהליך.
ביום 22/12/17 חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על רפורמת המס הגדולה ביותר שהתרחשה בארה"ב ב-30 השנים האחרונות. רפורמה זו אשר עיקריה יובאו להלן, יש בכוחה להשפיע באופן ישיר גם על בעלי אזרחות אמריקאית המתגוררים בישראל.
חיפוש 
סגור 
