מאת: ; ;

פסק דין שעושה הבחנה מתי יחול נזק לראיות בתביעות רשלנות רפואית

רשלנות הרפואית מתרחשת כאשר הגוף הרפואי המטפל סטה מן הסטנדרט הרפואי הסביר והמקובל בעת הטיפול הרפואי ובעקבות כך המטופל נפגע. בגוף או בנפש.
 
מטופל אשר נפגע עקב טיפול רפואי רשלני שקיבל ע"י רופא, אחות, או כל עוסק אחר במקצוע הרפואי או פרה רפואי, רשאי להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב הטיפול הרשלני שקיבל.
ב- דנ"א 1833/91 נקבע כי - "רופא איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה, אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה. החלטות הרופא ופעולותיו צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת. עליו לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות המקצועית, בניסיון קודם והכול בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה. כל רופא עלול לטעות, אך לא כל טעות עולה כדי התרשלות. אי הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם, כשלעצמם, מקיימים חזקה או מסקנה של התרשלות רפואית.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שתביעות רשלנות נבחנות תמיד לאחר המעשה כשאנו חכמים ונאורים יותר ועל כן את הבחינה יש לבצע ע"י "כניסה לנעליו" של כל רופא סביר אחר ובחינה האם היה רואה בפועלה שבוצעה כסבירה בנסיבות העניין.
 

דרכי הוכחות ברשלנות רפואית

הדרך לתביעת הפיצויים אינה קלה כל כך. על נפגע התרשלות רפואית מוטלת חובה לעמוד במבחנים שונים, אשר על מנת שתביעתו תתקבל. על הנפגע החובה להראות כי אכן בגין הטיפול הרפואי הרשלני נגרם לו נזק. ללא נזק אין בד"כ כדאיות בהגשת תביעה. על הנפגע מוטלת להוכיח לא רק שהצוות הרפואי אשר טיפל בו התרשל כלפיו, אלא עליו להוכיח גם, כי קיים קשר סיבתי בין מחדלי הרופאים לבין נזקיו.
מטבע הדברים מסתמך התובע על הרשומות הרפואיות בעניינו על מנת להוכיח את טענותיו לעניין רשלנות הצוות הרפואי. אך מה קורה כאשר רשומות אלה חסרות או שאינן מפורטות מספיק? מה הדין כאשר המידע החסר יש בו לכשעצמו להצביע על טיפול רפואי רשלני מתחת לסטנדרט המקובל?
 
לכך בדיוק מתייחסת דוקטרינת הנזק הראייתי. דוקטרינת זו למעשה מוחלת במצב בו הנתבע מעלים או לא מספק ראיות שיסייעו לתובע בתביעתו או למעשה מתברר כי בזמן אמת לא בוצע תיעוד מתאים של המידיע הרפואי או במקרה בו לא בוצעו בדיקות מתאימות. התוצאה האפשרית של מצב זה היא שבית המשפט יורה על היפוך נטל הראיה לפיו במקום שהתובע יצטרך להוכיח שהנתבע התרשל, הנתבע יצטרך להוכיח שלא התרשל.
לאחרונה, התייחס בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין ע"א 8630-22 פלונית נ' ד"ר אירינה ויינגולד על החלתה של דוקטרינת הנזק הראייתי בתביעות רשלנות רפואית.
במקרה זה המערערת אובחנה בשנת 2007 כחולה במחלת ריאות קשה ובשל סיבוכי המחלה נאלצה לעבור ב-2014 כריתת ריאה, ועל פי הנטען כתוצאה מכך נקבעה לה נכות בשיעור של 100%. נטען כי על רקע תלונות המערערת בתקופה שקדמה לאבחון, היה עלי בית החולים לנקוט הליכי בירור ראויים ולהפנותה לצילום חזה, שכן אז המחלה היתה מתגלה מוקדם יותר ונזקיה היו נמנעים בחלקם הגדול.
בית המשפט המחוזי קבע כי אי ביצוע צילום חזה למערערת אכן עולה כדי נזק ראייתי באופן אשר מצדיק בנסיבות המתאימות את העברת נטל השכנוע לנתבע להוכיח כי לא התרשל, אך בנסיבות העניין קבע, כי אין לקבוע רשלנות של הצוות הרפואי שכן לא הוכח, רפואית, שהאיחור באבחון גרם לנזק.
בערעור שהוגש ציין בית המשפט העליון כי יש לשים לב לזהירות שיש לנקוט ביישום הדוקטרינה של נזק ראייתי מובנה.
בית המשפט קבע כי יש להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי "לגבי אותן עובדות אשר לגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנות הנתבע...".
לגופו של עניין קבע בית המשפט העליון כי אינו רואה צורך להתערב במסקנה אליה הגיע בימ"ש המחוזי, לפיה לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, על כל חוליותיו. לא הוכח, כקביעה רפואית-מקצועית, כי טיפול מוקדם במצבה של המערערת היה מונע את ההתדרדרות שהובילה לכריתת הריאה.
 
יש לשקול בכל תיק לגופו את האפשרות והאופן בו ניתן לטעון טענה של נזק לראיות, על מנת להבין טוב יותר כיצד קבלת טענה זו תשפיע על ניהול התיק בבית המשפט.
 
 

 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.