הכרה בפגיעה נפשית בפעולות איבה

מאת: אלי דורון, עו"ד ; גיל מור, עו"ד

7/11/2023

הכרה בפגיעה נפשית כתוצאה מפעולות איבה

1. ביום 18.5.01 התרחש פיגוע חבלני בנתניה כאשר מחבל מתאבד פוצץ עצמו סמוך לקניון השרון. בפיגוע נהרגו 5 אנשים ונפצעו ונפגעו רבים
   אחרים. אזרח בן 60 בעת האירוע אשר היה בקרבת מקום בעת הפיצוץ היה עד לתוצאותיו הקשות. לאחר הפיגוע גילה סימני חרדה ואי שקט והובהל לבית חולים לניאדו שם אושפז כמה ימים ואח"כ שוחרר לביתו. אותו אזרח הגיש בקשה לרשות להכרה בו כנפגע איבה בטענה כי הוא סובל מתסמונת בתר חבלתית (פוסט טראומה). הרשות דחתה את בקשתו בטענה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנפשית שלו ובין אירוע הטרור שכן יש לו עבר רפואי נפשי. הוגש ערר לבית המשפט אשר נדחה בסופו של דבר.
   בית המשפט בחן את חוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו מטעם כל אחד מהצדדים ובחר למנות מומחה מטעמו.המומחה שמונה מטען בית המשפט קבע כי אמנם העורר סבל מתגובה חרדתית לאחר הפיגוע ומשכך טופל בבית החולים אך בד בבד קבע מומחה בית המשפט כי העורר אינו סובל מפוסט טראומה וכי התסמינים מהם הוא סובל מתאימים יותר לדמנציה מסוג אלצהיימר ומשכך אין השפעה ארוכת טווח על מצבו הרפואי והנפשי כתוצאה מהפיגוע.
    
2. לעומת זאת במקרה דומה אחר קבע בית המשפט, גם כאן בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו כי פוסט טראומה בה לקה העורר קשורה לנוכחותו בסמוך לפיגוע פיצוץ מכונית תופת. וכך קבע בית המשפט " הנחה היא כי מומחה רפואי פועל בהגינות ובתום לב. יכולתם של הצדדים לשכנע את ביהמ"ש בטעותו של המומחה היא מצומצמת לטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. לא השתכנענו כי חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, המתיישבת גם עם חוות דעתו של דר' ג'בארין, לקתה בטעות יסודית וגסה היורדת לשורשה של חוות הדעת עד כדי פסילתה". בכך דחה בית המשפט את טענת הרשות כי תסמונת הפוסט טראומה בה לקה העורר קשורה לכאורה למחלת לב ממנה סובל ומשכך הכריע בית המשפט והכיר בפגיעה הנפשית שלח העורר כפגיעה בפעולת איבה.
    
3. במקרה אחר טען אדם אשר היה נוכח בפיצוץ במסעדה ברחוב סוקולוב בהרצליה בשנת 2002 כי כתוצאה מהפיצוץ חלה הידרדרות בשמיעה שלו. הרשות דחתה את תביעתו בהיעדר קשר סיבתי והוא פנה בערר לבית המשפט. בית המשפט בהסתמך על חוות דעת של מומחה מטעמו קבע כי לא נגרם נזק לשמיעה של העורר וזאת לאור מסמכים רפואיים שהעידו בצורה ברורה על ירידה משמעותית בשמיעה עוד לפני אירוע הטרור. בית הדין דחה בנוסף את טענת העורר לנזק נפשי בהסתמך על כך כי לא היה כל תיעוד רפואי רציף שיעיד על פגיעה נפשית כלשהי. בית הדין קבע כך  : אנחנו מודעים לכך שבדרך כלל כל אדם הנוכח בפיגוע חבלני עובר חוויה טראומטית המתעמעמת במשך הזמן ונעלמת. רק כאשר עובר זמן רב והתלונות אינן נחלשות, והטיפול התרופתי איננו מועיל, רק אז אפשר להתייחס לפגיעה נפשית. דברים אלה לא קרו לו, למרבית המזל, לעורר. תיפקודו לא ניזוק ולא נחלש ואיננו סבורים כי אפשר לקבוע שהוא סובל מפגיעה גופנית כלשהי כתוצאה מהפיגוע."
    
4. במקרה טראגי אחר קבע בית הדין כי אישה בהריון אשר הפילה את עוברה חודש לאחר שביתה בשדרות נפגע מטיל קסאם לא תוכר כנפגעת פעולת איבה. גם במקרה זה מינה בית הדין מומחה רפואי מטעמו בתחום המיילדות. המומחה קבע בהסתמך על ספרות מקצועית ומחקרים כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין אירוע הדחק הנפשי כתוצאה מנפילת הקסאם והפלת העובר. מסקנתו הרפואית של מומחה בית המשפט מסתמכת בין היתר על העובדה כי לא ניתן היה במקרה זה לקבוע בוודאות את המועד בו הפסיק העובר ברחמה של האישה להתפתח.