מאת: ; ;

בית המשפט קבע שגם תשלום שכר נמוך לשחקני כדורגל בליגות חובבניות חייבים במס שכר

בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורמן) הכריע לאחרונה בערעור שהגישה עמותה המפעילה קבוצת הכדורגל של אור יהודה שמשחקת בליגות התחתונות בישראל ("המערערת") על החלטת פקיד שומה רמלה ("פקיד השומה") להטיל עליה מס שכר בגין תשלומים ששולמו לשחקנים ולצוות המקצועי וזאת במסגרת ע"מ 53876-05-21 עמותת המצטיינים בספורט אור יהודה נ' פקיד שומה רמלה.
בשאלה האם לעניין מס שכר מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין מקבלי השכר לבין המערערת – שאז ניתן להשית מס שכר כפי שקבע המשיב, או שמא כפי שטוענת המערערת – לא מתקיימים יחסי עבודה ולכן אין להטיל מס שכר.
 

רקע נורמטיבי

סעיף 4 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ("חוק מע"מ"), מטיל מס על שכר אותו משלמים מוסדות ללא כוונת רווח (כהגדרתם בחוק מע"מ) ("מס שכר"). "שכר" מוגדר ככל תשלום שמשולם בקשר ליחסי עבודה.
סעיף 2 לחוק מע"מ מטיל מס על עסקאותיהם של פירמות עסקיות שפועלות למטרות רווח ('עוסקים'), בניכוי הוצאות שהוציאו לצורך ביצוע פעילותם העסקית ('תשומות'), כאשר הפער בין העסקאות והתשומות מוגדר כערך המוסף של הפירמה ועליו נדרשת היא לשלם מס.
מנגד, עבור מוסדות שאינם למטרות רווח נמדד הערך המוסף של הארגון על ידי סך השכר אותו המוסד משלם לעובדים. על שכר זה מס בשיעור מופחת ביחס למס המוטל על עסקאות של עוסקים לפי סעיף 2 לחוק מע"מ.
בנוסף, המחוקק מכיר בעובדה שגופים ללא מטרת רווח נדרשים להעסיק עובדים, אך אין הדבר מלמד על איתנות כלכלית, ובשל כך קבע כי יינתן פטור ממס על חלק השכר שמשלם מלכ"ר עד סכום מסוים.
שחקני קבוצת הכדורגל והצוות המקצועי הנלווה מקבלים תלושי שכר, והמערערת מדווחת על הכנסתם באמצעות טפסים המיועדים להכנסה המסווגת כשכר עבודה, וכך אף מדווחים התשלומים בדוחות השנתיים שהמערערת עורכת. המערערת דיווחה על השחקנים לביטוח לאומי כעובדים ואף שילמה בעניינם ביטוח לאומי ומס בריאות.
המשיב קבע כי יש לראות את השחקנים כעובדי המערערת, ולפיכך חייב את משכורתם בתשלום מס שכר. השגה שהגישה המערערת נדחתה, ועל כן הגישה המערערת ערעור לבית המשפט.
 

תמצית טענות הצדדים

טענות המערערת

המערערת טוענת שבינה לבין השחקנים והצוות המקצועי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ובשל כך אין לכלול את התשלומים ששילמה לגורמים אלה לצורך חבות במס שכר.
אמנם המערערת הוציאה תלושי שכר, דיווחה על הכנסתם כשכר עבודה, שילמה בגינם ביטוח לאומי ומס בריאות כעובדים (כדי לבטח את פעילותם), אך לעמדתה אלו היבטים טכניים גרידא, והכרעה בשאלת קיומם של יחסי עבודה תיעשה באמצעות המבחנים מהותיים הקבועים בדיני העבודה.
לטענתה, שחקני כדורגל בקבוצות נמוכות שאינם משתי הליגות הראשונות הם שחקנים חובבנים, שעובדים בעבודות אחרות, כאשר משחק הכדורגל הוא תחביב עבורם, ונטול התחייבות משמעותית כלפי הקבוצה (ללא הליכי משמעת בדומה לקבוצות מקצועיות, משחקים ואימונים בשעות הערב לאחר שעות העבודה).
לטענתה, בתי המשפט אימצו את הגישה לפיה לא מתקיימים יחסי עבודה בין מועדוני כדורגל בליגות נמוכות לבין שחקניהן.
בנוסף הועלתה טענה של אכיפה בררנית, כאשר המערערת טענה שישנן קבוצות דומות שלא נדרשות לשלם מס על השכר אותו הן משלמות, ואף מציינת הליך שניהל המשיב בעניין חיוב במס שכר כנגד קבוצת הפועל לוד –בסופו חזר בו המשיב מטענותיו.

טענות המשיב

לטענת המשיב, המערערת מושתקת מלטעון שהתשלומים שהיא משלמת לשחקנים ולצוות המקצועי אינם שכר עבודה לצורך מס שכר, וזאת בשל התנהלותה הכוללת ומצגיה לרשויות השונות, לרבות: דוחותיה הכספיים, לעניין ביטוח לאומי ומס בריאות, לעניין קיזוז נקודות זיכוי, בעת מילוי טפסים נדרשים המוגשים למשיב ולרשם העמותות.
בד בבד, לצורך חובת ניכוי מס במקור המערערת בחרה לדווח על התשלומים כעל שכר עבודה ולנכות מס בשיעור נמוך מהחלופה כדיווח על תשלומים לספקי שירות.
חיזוק נוסף ליחסי עבודה ולא יחסי נותן שירות-לקוח הוא שמקבלי התשלומים לא הוציאו למערערת חשבוניות.
לעמדת המשיב אין הבחנה בין הדין החל על שחקני ליגות מקצועיות לעומת שחקני ליגות שאינן מקצועיות, וכי יש לבחון את ההתנהלות לגופה – וכאשר מלכ"ר משלם שכר עבודה יש לפעול בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק מע"מ ולהטיל מס על פי גובה שכר זה. בדומה לכך, גם קבוצות בליגות הנמוכות שמסווגות כמלכ"ר משלמות מס שכר כדין.

דיון והכרעה

בית המשפט דחה את הערעור.
בפתח הדברים סקר בית המשפט את הדין לגבי מס השכר, ואת העובדות לגבי שנות המס שבמחלוקת.
במקרה שלפנינו סך השכר ששילמה המערערת עלה על תקרת הפטור הקבוע בסעיף 35(א) לחוק מע"מ, והמחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה האם השחקנים ואנשי הצוות הם עובדים שכירים של המערערת, או שאינם.
פסק דין זה עוסק בבחינת שאלת יחסי העבודה הספציפית במקרה הנ"ל, ואינו עוסק בשאלה רחבה יותר הנוגעת לכלל חברי ליגות הכדורגל הנמוכות.
בית המשפט דחה את טענת המערערת לגבי מסקנת פסקי הדין שהציגה המערערת מהם ביקשה להסיק שבהכרח לא מתקיימים יחסי עבודה בין שחקנים לבין העמותות שמפעילות את קבוצות הכדורגל בליגות הנמוכות. נקבע שעניין זה לא נבחן ולא נדון באותם פסקי הדין, ולא ניתן להצביע על קביעת הלכה פוזיטיבית בעניין זה. בנוסף, פסקי הדין הללו עסקו במצב הכדורגל בישראל בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, וזמן רב חלף מאז.
נקבע שהמערערת דיווחה על השכר בטפסי 126 שהגישה, ושמיועדים לדיווח אודות עובדים שכירים בלבד. כך גם עיון בדוחות הניכויים שהגישה המערערת ואשר צורפו לתצהיריה, מלמד כי היחס לתשלומים היה כאל שכר עבודה.
בנוסף, נקבע שבצדק ציין המשיב שאם המערערת הייתה סבורה ששחקניה אינם עובדיה, היה עליה לנכות מהם מס בשיעור גבוה יותר ממה שניכתה בפועל.
בית המשפט עמד על ההלכה לפיה בענייני מס אין לאפשר בנקל לנישום לדווח באופן אחד, ולאחר מכן להתנער ממצגיו כשהדבר מטיב עמו. גם במקרים בהם ההשתק אינו מוחלט, המבקש לטעון בניגוד לדיווחיו בעבר יידרש בנטל ראייתי ממשי וגבוה. כאשר המערערת כשלה מלעמוד בנטל זה.
היקף השכר ששולם, מספר העובדים ודלות הראיות שהציגה המערערת ביחס לנתונים אלו, הראה כי השכר היה במגמת עליה בשנים אלו, ואף היקף השחקנים, להם שולם השכר, הלך ועלה במרוצת השנים.
מי שמעסיק אנשי ומשלם להם שכר בהיקף כה ניכר – ומדווח על כך למשיב כעל שכר עבודה, צריך להציג מסכת ראייתית של ממש כדי להפריך את המצג שהוא עצמו יצר, וככל שהיקף השכר ומספר המועסקים עולה, כך יש לצפות להצגת תשתית ראייתית ממשית יותר, כך קבע בית המשפט.
גם מי שנדרש להשקיע רק חלק משעות השבוע במקום העבודה עדיין יכול להיחשב כעובד באותו מקום. באופן טבעי, שכרו יהיה מצומצם יותר ואף היקף התחייבויותיו יהיה בהתאם, אך עדיין אין לשלול את סיווגו כעובד.
המערערת לא צירפה הסכמי העסקה חתומים על השחקנים, המאמנים ושאר הצוות המקצועי לתמוך בטענותיה. הסכם שמסרה המערערת למשיב בשלב השומתי אמנם אינו מאוד מפורט, אך יש בו מספר אינדיקציות שמלמדות על מערכת יחסים כלכלית ומחייבת, לרבות תשלום שכר.
בית המשפט דן בשאלת יחסי העבודה לפי מבחני דיני העבודה, וקבע שעובד הוא אדם שמשתלב במפעל ושאין לו עסק עצמאי משלו, ולו הסכמות עם המעביד לגבי אופן ההעסקה, תשלום השכר וכדומה. ניתן לראות כי השחקנים השתלבו בקבוצה, וכי אין להם עסק עצמאי וחיצוני אשר מספק לקבוצת הכדורגל שירותים.
 
בית המשפט המשיך ודן לעניין המבחן הייחודי לדיני המס: מבחן עצמאי זה לוקח בחשבון את האופן הייחודי שבו דיני המס נוהגים בתשלומים המסווגים כשכר עבודה, כגון הטלת חובות על המשלם לדווח על השכר שהוא משלם לעובדיו ולנכות מס במקור מהכנסה זו – תוך ביצוען של חובות אלו באמצעות סנקציות אזרחיות ופליליות חמורות. מבחן זה מתקיים במקרה שלפנינו – המערערת נעזרת בשירותי רואה חשבון מקצועי, ואין כל קושי בהצבת הדרישות של דיני המס לפתחה – ותעיד על כך דרך התנהלותה, בה דיווחה למשיב על הכנסת העבודה ששילמה לשחקנים.
בנוסף, במבחן "השכל הישר", קשה לראות כיצד מתנהלת מערכת יחסים שכוללת תשלומי שכר בהיקף כה גדול, ללא יצירת מערכת מחייבת בין המערערת לבין מקבלי התשלומים. במצב שכזה, מי שמדווח על תשלומים כשכר עבודה אך מתנער מעמדתו זו לעניין מס שכר, נדרש להציג תשתית ראייתית של ממש כדי לשכנע בצדקת טענותיו. תשתית זו לא הוצגה, וכנראה שלא בכדי.
ולבסוף, דן בית המשפט בטענת האכיפה הבררנית,  וקבע שזו אינה מועילה למערערת. עמדת המשיב היא שקבוצות בליגות נמוכות משלמות מס שכר בהתאם לדין, ובמקרים מסוימים שהובאו הסיבה לאי הוצאת שומה נוגעת לקשיים ראייתיים ולא כעניין של חריגה ממדיניות.
נקבע כי בהיעדר ראיות של ממש מצידה של המערערת, ובשים לב להיקף השכר המדובר והראיות שהציג המשיב, דין הערעור להידחות.
 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.