מאת: ;

בערכאת ערעור קבע בימ"ש העליון כי אין להטיל אשם תורם על עובד בניין שנפל ונותר נכה

בית משפט העליון הפך את החלטתו של בימ"ש המחוזי וקבע כי עפ"י המקרה לא ניתן להטיל אשם תורם על עובד בניין אשר נפל מגובה ונותר נכה, וכי צריך להחמיר דווקא עם מעסיקיו.
במקרה הנדון, המערער תושב הרשות הפלסטינית, הועסק אצל חברה העוסקת בתחום הבנייה ועבד בניקיון אתר בנייה. בעת שעבד באחד הבניינים באתר, נפל מפתח פיר המעלית מגובה של כארבע קומות וכתוצאה מכך נחבל בגופו באופן קשה ונותר משותק בפלג גופו התחתון.
בבימ"ש המחוזי נקבע כי העובד הצליח להוכיח את נסיבות התאונה וכי מוטלת אחריות על המעסיקה שלו לפצות אותו בגין הפציעה. עוד הצליח העובד להוכיח כי פיר המעלית לא היה מגודר וכי החברה לא סיפקה למערער ציוד מגן או אמצעי בטיחות אחרים. נמצא כי החברה הפרה את עוולת הרשלנות ומספר חובות חקוקות. יחד עם זאת הטיל  בית המשפט המחוזי על העובד אשם תורם בשיעור של 15% מהנזק בין היתר לאור העובדה כי העובד היה בעל ניסיון בענף הבנייה והיה מודע לכך כי פיר המעלית אינו מוגדר.
בית המשפט המחוזי קבע כי העובד היה צריך לשים תשומת לב לפיר המעלית, ועוד צוין כי העובד לא התלונן על כך שפיר המעלית אינו מגודר בפני החברה או מי מטעמה, ובכל זאת המשיך את עבודתו חרף סכנת הנפילה.
בהמשך כימת בית המשפט המחוזי את הנזקים שנגרמו לעובד בגין התאונה, כאשר בתוך כך הוונו הסכומים שנפסקו כפיצוי לעתיד על-פי שיעור ריבית של 3%. מסכום הפיצויים הכולל נוכו הסכומים של קצבת הנכות מעבודה וקצבת השירותים המיוחדים שאותן מקבל העובד בעקבות התאונה מהמוסד לביטוח לאומי וסכומים אלה הוונו, לצורך הניכוי, על-פי שיעור ריבית של 2%
.
על  קביעה זו של בימ"ש המחוזי הגיש העובד ערעור לבית המשפט העליון וטען  כי ע"פ  נסיבות המקרה אין להשית עליו אשם תורם כלל, וכי לצורך הניכוי יש להוון את סכום גמלאות המל"ל לפי שיעור של 3%, ולא לפי קביעת בימ"ש המחוזי של 2%.
בימ"ש העליון בחן את האשם התורם של המערער והביע עמדתו כי מגמה מושרשת בפסיקה היא לדקדק עם המעסיק בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה, ולעומת זאת להכיר במצב העובד ובתנאי בקום העבודה בכל הנוגע לייחוס אשם תורם.  ההצדקה לכך נטועה ביחסי הכוחות בין העובד למעסיק, אשר ככלל נוטים לטובת האחרון.
 
המעסיק הוא בדרך כלל בעל היכולת המיטבית למנוע או למזער את הסיכון בעבודה, על ידי התווית נהלי בטיחות ומתן הדרכה לעובד. חוג ראייתו מקיף, והוא יכול לתכנן את שיטות העבודה ואמצעי הזהירות בעזרת מומחים לדבר. העובד מנגד פועל במסגרת הגבולות שהציב לו המעסיק, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נקודת המבט שלו מצומצמת יותר, והתנאים בהם הוא מצוי מקשים עליו לשקול, ביישוב הדעת, את הסיכונים שבעבודה לעומת הצורך לבצעה. אין זה אומר כי העובד פטור מדאגה עצמית לביטחונו. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.
במקום עבודה, ובמיוחד במקצועות בהם לא הוענק שיקול דעת רחב לעובד כיצד לבצע את עבודתו, ומה יהיו גם התנאים גם במישור הבטיחותי- הציפייה היא שמעסיק יצור מקום עבודה בטוח, ולא שהעובד עצמו ינהל סיכונים ויערוך משא ומתן בעניין תוך כדי יום עבודתו.
במקרה דנן, נפסק כי יש להבחין בין מקרים שבהם העובד נוטל על עצמו באופן חופשי ועצמאי סיכון בלתי סביר, או שהוא מתעלם מסיכון ודאי, ואותו סיכון גורם לנזק. אז, יש להטיל עליו אשם תורם. מנגד, במקרים בהם העובד טעה או מוסח בלהט העבודה, או כאשר עסקינן בהתרשלות רגעית הנובעת מהיותו שקוע בביצוע העבודה כפי שהוגדרה ע"י המעסיק- נקבע שאין די בכך לייחס לעובד אשם תורם.
בבחינת המקרה הנדון המערער ביצע עבודות ניקיון בבניין, וכאשר ביקש לצאת אל חדר המדרגות מהקומה בה עבד, צעד בטעות אל תוך פיר המעלית שהיה לא מגודר. בית המשפט העליון קבע כי אין המדובר בעובד שנטל באופן יזום ומודע סיכון בלתי מחושב במהלך העבודה, אלא במי שפעל במסגרת הגבולות שהותוו לו על ידי המעסיק, וטעה ברגע של חוסר תשומת לב. טעות זו בצעידה אל פיר המעלית, אינה עולה בנסיבות העניין כדי רשלנות תורמת.
עוד נקבע  כי על המעסיק להקפיד על יישום של הוראות בטיחות בעבודה, שנועדו למנוע תאונות אשר בסופו של דבר עלולות לא רק לפגוע בעובד, אלא גם לפגוע בשגרת העבודה. לכן, במקרים בהם לא הקפיד המעסיק על הוראות הבטיחות, וכמובן על פי הפקודה והתקנות, לא ניתן להאשים את העובד על כך שלא דרש זאת.
עוד הבהיר בימ"ש  העליון כי המערער היה עובד ניקיון זוטר במקום, וכי על אף שעבד באתר הבנייה במשך מספר חודשים, הוא לא היה עובד מקצועי ולא ברור מה ההדרכה שקיבל, בכלל בתחום הבטיחות. המערער הצליח להוכיח כי פנה אל מנהל העבודה מטעם המשיבה והתריע בפניו על סכנה שבאי גידור הפיר, אך לא היה בכך להועיל. משכל קבע בית המשפט העליון כי אין לייחס למערער אשם תורם. בהקשר זה, הכירה הפסיקה בכך שאצל העובד קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן לקבל על עצמו לעיתים גם סיכוני גוף.
 
בימ"ש העליון קבע לעניין אשם תורם וחלוקת האחריות בין העובד למעסיק כי נדרש להחמיר דווקא עם המעסיק אשר יכולתו למנוע תאונות עולה על זו של העובד. אין זה סותר כי נדרש להרתיע גם עובדים מפני התנהגות לא בטוחה, וישנם מקרים שעל בימ"ש להטיל על עובדים אלו אשם תורם. במקרה זה, בשילוב מדיניות המשפטית שהוזכרה ועובדות המקרה, התוצאה היא כי לא ניתן להטיל על העובד אשם תורם.
בעניין שיעור היוון של גמלאות המל"ל, בית המשפט העליון קמא קבע כי יש להוון את סכום הגמלאות המל"ל המנוכה מהפיצוי הנזיקי, לפי שיעור ריבית של 2%. יובהר למען הסדר הטוב כי  מספר ימים לאחר מתן פסק הדין בעניין זה , ניתן פסק דינו של בית משפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני המשנה את הדין בנושא. באותו עניין נפסק כי ריבית ההיוון בתביעות נזיקין תמשיך לעמוד על שיעור של 3%.
 
------------------------------------------------------
ע"א 7096/19 פלוני נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ
 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.