מאת:

הסכם יבוא בין חברה ישראלית לחברה אוסטרית – הוראות חיוניות

התקשרות חוזית בין חברה ישראלית (יבואן, למשל חברת “ליברה”) לבין חברה אוסטרית (ספק) לרכישת סחורות מחייבת עריכת חוזה כתוב ומפורט. החוזה מגדיר את זכויות וחובות הצדדים בעסקת המכר הבינלאומית, לרבות פרטי הסחורה, מחיר ותנאי התשלום, מועדי האספקה ותנאים מסחריים ומשפטיים נוספים . חוזה כתוב כהלכה מבטיח שהצדדים יידרשו לחשוב מראש על כל הפרטים ולהסכים עליהם באופן מפורש, ובכך להפחית אי-ודאות ומחלוקות עתידיות . בחוזה יבוא יש לשלב הוראות מהותיות בנושאים כגון תנאי תשלום, אספקה ומשלוח, אחריות לטיב המוצרים, עמידה בתקני איכות, מועדי ביצוע, סנקציות במקרה של הפרות, ביטוח, חלוקת אחריות במיסוי ובמכס, ברירת הדין וסמכות השיפוט, ניהול סיכונים (כגון כוח עליון) ומנגנון יישוב סכסוכים. כמו כן, יש להתחשב בחוק המכר הבינלאומי CISG (אמנת האו”ם למכר טובין בינלאומי) שחל בדרך כלל על עסקאות מכר בין צדדים ממדינות שונות, כמו ישראל ואוסטריה, אלא אם הוחלט במפורש אחרת.
להלן נסקור כל אחת מההוראות המרכזיות שחוזה כזה צריך לכלול, תוך התייחסות לדין הישראלי, הדין האוסטרי והוראות CISG, עם דגשים על הגנה מירבית לאינטרסים של היבואן.
 

תנאי תשלום ומחיר העסקה

הגדרת המחיר ומטבע התשלום: יש לקבוע בבירור את מחיר הסחורה ומטבע התשלום (שקל, יורו, דולר וכד’) ולציין זאת הן בספרות והן במילים . מומלץ גם להבהיר אם המחיר כולל מיסים, מכסים או עלויות נוספות. אם הצדדים לא הסכימו על מחיר סופי בעת החתימה, ניתן לכלול מנגנון לקביעת המחיר (כגון הצמדה למדד, מחיר שוק או משא ומתן מאוחר יותר) . הגדרת מטבע התשלום חשובה לניהול סיכון מטבע – היבואן יעדיף לרוב לשלם במטבע המקומי (שקל) כדי להימנע מתנודות מטבע, בעוד שספק זר עשוי להעדיף מטבע בינלאומי יציב (כגון יורו או דולר). כדאי לשקול סעיף הצמדה או חלוקת סיכון במקרה של שינוי שער קיצוני בתקופת החוזה, במיוחד אם מדובר בהסכם מסגרת מתמשך.
מועדי ותנאי תשלום: יש לפרט מתי וכיצד ישלם היבואן את התמורה. מבחינת היבואן, עדיף שהתשלום יבוצע לאחר קבלת הסחורה ובדיקתה, או לפחות שיובטח באמצעים בטוחים. למשל, אפשר להסכים על תשלום נטו 30 יום ממועד האספקה (Net 30) או מתן אשראי ספקים קצר. אפשרויות התשלום המקובלות בסחר הבינלאומי כוללות: תשלום מקדמה (Advance payment) לפני המשלוח, תשלום בשטרות לגבייה דוקומנטרית (Documentary collection) או באמצעות מכתב אשראי דוקומנטרי (Letter of Credit – LC), וכן תשלום בהעברה בנקאית לאחר האספקה (Open Account) . היבואן ייטה להעדיף תשלום דחוי לאחר קבלת הסחורה (Open Account) או באמצעות נאמנות בנקאית, בעוד שהספק עשוי להעדיף מקדמה או מכתב אשראי בלתי חוזר כדי להבטיח את התשלום. בחוזה יש לפרט את שיטת התשלום שנבחרה: למשל, אם באמצעות מכתב אשראי – באיזה בנק, תנאי פתיחת ה-LC ומועדיו; אם בתשלומים – לוח הסילוקין; ואם במזומן כנגד מסמכים – מהם המסמכים הדרושים כתנאי לתשלום.
הגנת היבואן בתנאי התשלום: כדי להגן על היבואן, מומלץ לכלול סעיף הקובע שהתשלום יותנה בקבלת מסמכי שילוח תקינים ובאפשרות לבדיקת הסחורה. למשל, במקרה של מכתב אשראי, ה-LC צריך לדרוש מסמכים כמו שטר מטען, חשבונית ואריזות המעידות שהסחורה נשלחה כמתחייב. כמו כן, ראוי להגדיר מה יקרה במקרה של איחור בתשלום: לרוב יתווסף ריבית פיגורים לפי שיעור שיוגדר בחוזה. ה-CISG עצמו קובע כי אם על המוכר להשיב מחיר ששולם (למשל במקרה ביטול), עליו לכלול גם ריבית מהיום בו התקבל התשלום . באופן דומה, בחוזה אפשר להגדיר ריבית שתשולם למוכר במקרה של עיכוב בתשלום מצד היבואן. היבואן צריך לוודא ששיעור הריבית וסנקציות האיחור סבירים ומקובלים, כדי שלא ימצא עצמו בחשיפה גבוהה מדי אם יתעכב בתשלום.
 

תנאי אספקה ומשלוח

מקום האספקה ומונחי משלוח (Incoterms): חוזה בינלאומי חייב לפרט את תנאי המשלוח והאספקה, לרבות נקודת המסירה של הסחורה והצד שאחראי על סידורי ההובלה. מומלץ להשתמש במונחי המכר הבינלאומיים Incoterms 2020 של ה-ICC, שכן הם מגדירים בצורה ברורה את חלוקת האחריות בין המוכר לקונה בנוגע להובלה, ביטוח, ושחרור ממכס של הסחורה . מונחי אינקוטרמס קובעים מי נושא בעלויות ההובלה והביטוח, היכן מתבצעת העברת הסיכון לאובדן או נזק, מי אחראי לטיפול ביצוא וביבוא (רישיונות, מכס) ועוד . לדוגמה, תנאי FOB (Free on Board) משמעו שהספק האוסטרי יספק את הסחורה עד הנמל באוסטריה ויטעין אותה על כלי השיט, ומאותו רגע הסיכון והעלות עוברים ליבואן; לעומת זאת, תנאי CIF (Cost, Insurance & Freight) מחייבים את הספק לדאוג למשלוח עד נמל היעד בישראל ולרכוש ביטוח מטען עבור הסחורה . עבור היבואן, תנאים כמו CIF או DAP (Delivered at Place) נוחים יותר כי האחריות להבאת הסחורה ארצה היא על הספק, אך יש לכך מחיר במחיר העסקה. חשוב לציין בחוזה באופן מפורש את מונח המשלוח הנבחר ואת המקום המדויק שבו תימסר הסחורה במסגרת אותו מונח (למשל: “CIF נמל חיפה, ישראל”) . באופן זה, כל צד יודע בדיוק על מה הוא אחראי לפי החוזה.
מועדי אספקה ומסירה: יש לקבוע תאריך אספקה או טווח זמנים מדויק לאספקת הסחורה . למשל, ניתן לציין מועד מסירה “לא יאוחר מ-30 ביוני 2025” או “במהלך חודש יולי 2025”. בחוזי מסגרת מתמשכים, ייתכן צורך בלוח זמני אספקה עבור משלוחים תקופתיים או התחייבות למועדי הזמנה מראש. מן הראוי לכלול בחוזה הוראה לפיה איחור במועד האספקה יהווה הפרה יסודית אם הוא חורג מפרק זמן מסוים. CISG מגדירה “הפרה יסודית” כהפרה הגורמת לנפגע לגריעה מהותית ממה שהיה זכאי לו לפי החוזה . כדי להגן על היבואן, רצוי להגדיר בחוזה במפורש שאיחור העולה על פרק זמן מוגדר (למשל 14 יום מעבר למועד האספקה המוסכם) ייחשב כהפרה יסודית המזכה את היבואן בביטול החוזה והשבת כספו. אפשר גם לשקול סעיף פיצוי מוסכם בגין איחור (לדוגמה: קנס פיגורים של אחוז מסוים מערך הסחורה לכל שבוע איחור), אם כי יש לוודא שסעיף כזה יהיה אכיף בהתאם לדין החל. מבחינת היבואן, סעיף פיצוי על איחור מסייע לפצות אותו על נזקים עקיפים (אובדן רווח, קנסות מלקוחות וכד’) במקרה שהספק מתעכב.
מסמכי משלוח נלווים: חלק מתנאי האספקה הוא חובת הספק לספק מסמכים רלוונטיים יחד עם הסחורה או לאחר המשלוח. על החוזה לפרט אילו מסמכים חיוניים לקבלת הסחורה ולשחרורה: למשל שטר מטען (Bill of Lading) מקורי, חשבונית מסחרית, רשימת אריזה (Packing List) ותעודת מקור (Certificate of Origin) במקרה שנדרש לניצול הטבת מכס (ראו בהמשך עניין מכס) . ייתכן ויידרשו גם תעודות בדיקה או אישורי בדיקת איכות לפי העניין. היבואן צריך להתנות את חובתו לקבל את הסחורה ולשלם עבורה בכך שהספק המציא את כל המסמכים הנדרשים בהתאם לחוזה ולדיני הייבוא בישראל. מסמכים חסרים או שגויים יכולים לגרום לעיכובים ולעלויות נוספות בשחרור מהמכס, ולכן סעיף זה מהותי.
העברת בעלות בסחורה: בחוזה מכר בינלאומי רצוי לציין גם מתי עובר הבעלות בסחורה מהספק ליבואן – האם במועד המסירה הפיזית, במועד התשלום המלא, או במועד אחר. אמנם אמנת CISG אינה עוסקת במישרין בשאלת העברת הבעלות, אך מדובר בסוגיה חשובה: היבואן ירצה לקבל בעלות משפטית על הטובין ברגע שפרע את מלוא התשלום או עם מסירתם לידיו, כדי שיוכל למכור אותם הלאה ללא עיכובים. מנגד, ספקים רבים נוהגים לכלול סעיף שימור בעלות (Retention of Title) שלפיו הבעלות בסחורה תישאר אצל המוכר עד שהתקבל מלוא התשלום . מסגרת סעיף זה יכולה להיות “שימור בעלות פשוט” – הבעלות עוברת רק עם קבלת התשלום האחרון – או “שימור בעלות מורחב” – המאפשר לספק לעקוב אחר הסחורה או תמורתה גם לאחר מכירה לצד שלישי . מן הזווית של היבואן, עדיף להגביל סעיף כזה: להסכים לכל היותר לשימור בעלות פשוט עד התשלום, ולוודא שבפועל עם התשלום הוא יקבל בעלות מלאה. כמו כן, יש לוודא שסעיף שימור בעלות מתיישב עם דיני ישראל (שכן בישראל נדרש רישום של בעלות מטלטלין במקרים מסוימים, ועניין שימור הבעלות עשוי להיות כפוף לדין המקומי אם הסחורה נמצאת בארץ).
 

תקני איכות, בדיקות וקבלה

מפרט טכני ותקנים מחייבים: על החוזה להכיל תיאור מפורט של המוצרים הנרכשים, כולל מפרט טכני, כמות, אריזה ודרישות איכות. תיאור מפורט ומדויק מגן על היבואן – ככל שהמפרט ברור יותר, קטן הסיכון שהספק יספק פריטים “על הנייר” תואמים אך בפועל לא מתאימים לצרכי היבואן . ה-CISG מחייב שהמוכר יספק סחורה בהתאם לאיכות, לכמות ולתיאור המוסכמים בחוזה, ושזו תהיה ארוזה באופן מתאים ונאות . בנוסף, לפי ה-CISG על הסחורה להיות “ראויה לשימוש למטרות שלשמן נרכשה” או למטרה המיוחדת שהובאה לידיעת המוכר . אם בישראל קיימים תקני איכות או דרישות חוקיות החלות על סוג המוצר (למשל תקינה רשמית, דרישות סימון ותוויות בעברית, אישורי מכון התקנים, אישורי משרד הבריאות וכד’), יש לקבוע בחוזה שהספק מתחייב שהמוצרים יעמדו בכל הדרישות החוקיות הרלוונטיות בישראל בעת הייבוא. היו מקרים משפטיים בהם התעוררה השאלה האם חובת ההתאמה כוללת עמידה ברגולציה של ארץ היעד – בפסיקה אחת בגרמניה נקבע שאין זו חובת המוכר לוודא עמידה ברגולציית היעד, בעוד בפסיקה צרפתית נקבע להפך שהמוכר כן אחראי לעמידה בתקנים המקומיים בארץ הקונה. כדי למנוע עמימות, מומלץ לקבוע במפורש שהספק מתחייב לעמידה בכל תקן ודרישה רגולטורית ידועה הנוגעת למוצרים במדינת היבואן, או לפחות שהיבואן יצהיר מראש על הדרישות הללו והמוכר יתחייב למלאן.
בדיקת איכות ובדיקת סחורה: סעיף מהותי הוא קביעה כיצד ומתי תיבדק הסחורה על-ידי היבואן, והשלכות גילוי פגמים. על פי CISG, חובת הקונה היא לבדוק את הטובין בהקדם האפשרי בנסיבות העניין ולהודיע למוכר על כל אי-התאמה בתוך זמן סביר, ולא יאוחר משנתיים מקבלת הטובין . משמע, אם היבואן לא יבחין בפגם או לא יודיע בזמן – הוא עלול לאבד את זכותו לתרופות בשל אי-התאמה. לכן, יש להגדיר בחוזה פרק זמן ברור שבו רשאי היבואן לבדוק את הסחורה ולהודיע על דופי. מומלץ ליבואן להתנות שהסחורה כפופה ל”בדיקת קבלה” מצידו לאחר ההגעה לישראל, וכי תהיה לו תקופה מוגדרת (למשל 14 יום) לבדיקתה ולהודעה על כל פגם או אי-התאמה. ניתן אף להסכים שהיעדר תלונה בתקופה זו ייחשב כאישור קבלה, אך אם מתגלה פגם נסתר לאחר מכן – לשמור זכות להודיע מיד כשמתגלה (ובלבד שזה בתוך מגבלת השנתיים של CISG, אם היא חלה). למעשה, בהמלצת מומחים, על הקונה להבטיח לעצמו “זמן סביר לבדיקת הסחורה ולקביעת התאמתה לחוזה, ואם אינה תואמת – מה התרופות שיוקנו לו” . בחוזה אפשר לפרט את אופן הבדיקה: האם תתבצע בדיקת טרום-משלוח (Pre-shipment Inspection) על ידי גורם עצמאי במפעל הספק לפני השילוח , וכן בדיקת לאחר הגעה למחסני היבואן לפני קבלת הסחורה סופית. היבואן יכול לדרוש זכות לדחות משלוח שאינו עומד במפרט או שיש בו אחוז פגומים גבוה מהמוסכם.
אישורים ותעודות איכות: בתחום זה נכלל גם החיוב לספק אישורי איכות – כגון תעודת בדיקה ממעבדה, תעודת כיול, אישור CE (למוצרים תחת תקני האיחוד האירופי) או אישור מכון התקנים הישראלי אם נדרש. יש לציין בחוזה אילו תעודות איכות יסופקו. במקרים מסוימים, היבואן עשוי לבקש שהספק יעביר דוגמאות לבדיקה מקדימה או יעבור מבדקי איכות תקופתיים, בעיקר בהסכם מסגרת ארוך טווח. סעיף כזה חשוב במיוחד כאשר איכות לא נאותה עלולה לחשוף את היבואן לתביעות מצד לקוחותיו בארץ – למשל במקרה של מוצר פגום הגורם נזק. יש אף לכלול הצהרת אחריות מוצר מצד הספק, שיפורט בהמשך.
 

אחריות המוכר ואחריות למוצרים (Warranty)

תקופת אחריות ואחריות לטיב: בחוזה רצוי להגדיר במפורש תקופת אחריות שלאחר האספקה, שבה המוכר מתחייב לתקן פגמים או להחליף טובין פגומים. למשל, סעיף הקובע כי “המוכר מתחייב לתקן או להחליף כל מוצר פגום או שאינו תואם לחוזה, ככל שהודע לו תוך X ימים מקבלת המוצר” – זאת בנוסף ולצד הזכויות לפי הדין. לפי ה-CISG, אם הסחורה אינה תואמת, רשאי הקונה לתבוע תיקון או החלפה במקרים מסוימים, או להפחית את המחיר, ואם ההפרה יסודית – אף לבטל את החוזה . ואולם, היבואן ירצה לעגן זאת בצורה ברורה יותר בחוזה: למשל, להתחייבות שהספק יתקן על חשבונו כל פגם שיתגלה בתוך תקופה מסוימת (נניח 12 חודשים מיום האספקה), או יספק חלקי חילוף. כמו כן, ניתן לעגן שהספק יספק תמיכה טכנית או שירות במידת הצורך. בחוזים רבים מוגדרת “תקופת אחריות” שבה על הקונה להודיע על כל פגם ולקבל תרופה ללא עלות, גם אם הדבר חורג מחובת ההודעה “בתוך זמן סביר” הקבועה ב-CISG. מומלץ ליבואן לדרוש תקופת אחריות מספקת שתכסה לפחות את הזמן הדרוש לבדוק את המוצרים בשימוש רגיל.
סעדי הקונה במקרה הפרת אחריות: יש לפרט אילו תרופות יהיו ליבואן אם המוצרים פגומים או לא עומדים בדרישות: תיקון, החלפה, משלוח נוסף על חשבון המוכר, הפחתת מחיר או החזר כספי. ה-CISG מאפשר לקונה לדרוש ביצוע בעין (למשל משלוח טובין חלופיים) או להפחית את המחיר במקרה של אי-התאמה, ובמקרה חמור אף לבטל את העסקה . עם זאת, לעיתים ספקים מכניסים סעיפי הגבלת אחריות – למשל הגבלה של סכום הפיצוי המקסימלי (Cap on Liability) או שלילת אחריות לנזקים עקיפים. מן הראוי שהיבואן יתנגד להגבלות בלתי סבירות. יש לוודא שהחוזה לא מוותר על תרופות מהותיות שהדין מעניק לקונה. כדאי לכלול במפורש שסעדים לפי החוק (CISG או הדין הלאומי החל) יוותרו בנוסף לסעיפי החוזה, כדי שהיבואן לא יאבד זכויות מכוח החוק בשל ניסוח חוזי מצמצם.
אחריות לאי-פגיעה בזכויות צדדים שלישיים: נושא חשוב במיוחד הוא התחייבות המוכר שהסחורה אינה מפרה זכויות קניין רוחני או זכויות צד שלישי אחרות. לפי CISG, חלה על המוכר חובה לספק טובין חופשיים מכל תביעה או זכות של צד שלישי בזכויות קניין רוחני במדינת היעד . למשל, על הספק האוסטרי להבטיח שהמוצרים אינם מזויפים ושלא מפרים פטנטים, סימני מסחר או זכויות יוצרים התקפים בישראל. היבואן, שעלול להיתבע בישראל אם ייבא מוצר מפיר, צריך הגנה חוזית: סעיף שבו המוכר מצהיר שהמוצרים חוקיים ואינם מפרים זכויות, ומתחייב לשפות (לפצות) את היבואן בגין כל תביעה שתוגש נגדו בישראל עקב הפרת זכות כזו על ידי המוצרים. סעיף שיפוי כזה חשוב כדי שהיבואן לא יישא לבדו בסיכון המשפטי אם הספק מכר לו מוצר בעייתי.
אחריות למוצרים ונזקים לצד שלישי: מעבר לאחריות החוזית בין הצדדים, יש לשקול את שאלת האחריות בנזיקין במקרה שהמוצר יגרום נזק לצדדים שלישיים (למשל תקלה במוצר שגורמת נזק לרכוש או פגיעה באדם). בישראל, צרכן שנפגע ממוצר פגום עשוי לתבוע הן את היבואן (כ”מפיק המוצר” לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, תש”ם-1980) והן את יצרן המוצר. לכן, אינטרס היבואן הוא שהספק (היצרן או המוכר בחו”ל) ישפה אותו על כל נזק שיידרש לשלם עקב פגמים במוצר. סעיף החוזה יכול לקבוע שהספק מתחייב לשאת באחריות זו ולשפות את היבואן על כל חיוב שייפסק נגדו בשל פגם שארע באשמת היצרן. כמו כן, ניתן לדרוש שהספק יחזיק בביטוח אחריות מוצר מתאים (ראו סעיף הביטוח) ויציג הוכחה לכך. עם זאת, ראוי לציין שאמנת CISG עוסקת בעיקר בסעדים חוזיים בין הצדדים הישירים ולא מונעת תביעות נזיקין בנפרד (למשל, בית משפט בישראל פסק שאפשר לתבוע יצרן ברשלנות למרות מגבלות ה-CISG בחוזה המכר) . על כן, סעיפי האחריות החוזית לא שוללים סעדים מכוח דיני הנזיקין, אך הם יכולים להסדיר שיפוי וחלוקת אחריות בין היבואן לספק.
 

ביטוח ושינוע הסחורה

ביטוח מטען (Marine Cargo Insurance): בעת שילוח בינלאומי, קיים סיכון של אובדן או נזק למטען במהלך ההובלה (בים, אוויר או יבשה). יש לקבוע מי אחראי לרכוש ביטוח על המשלוח ובאיזה היקף כיסוי. חלק מתנאי המכר (Incoterms) כבר מכתיבים זאת: למשל, תנאי CIF ו-CIP מחייבים את המוכר לרכוש ביטוח ימי עבור שווי המטען (ב-CIF לפחות 110% מהערך לפי מכרזי המכון ללוידס, כנהוג). לעומת זאת, בתנאי FOB או FCA, על הקונה (היבואן) לרכוש את הביטוח אם רצונו בכך. עבור היבואן, גם אם לפי התנאי המסחרי האחריות לביטוח עליו, הוא יכול להתנות שהספק יציג אישור משלוח וביטוח לפני התשלום. אם היבואן רוצה הגנה נוספת, אפשר לכלול דרישה לביטוח מורחב: למשל, ביטוח “הכל הסיכונים” (All Risks) לפי תנאי מכון בלונדון (Institute Cargo Clauses) במקום המינימום. כמו כן, היבואן יכול לבקש להירשם כמוטב בביטוח המטען, כך שבמקרה של נזק הוא יהיה זכאי לתגמולים ישירות. אם הספק הוא שרוכש את הביטוח, מומלץ לוודא בפוליסה שהיא מכסה את מלוא ערך הטובין ושכוללת את הסיכונים הרלוונטיים (גניבה, נזקי רטיבות, נזקי מלחמה וסיכוני שביתה אם נדרש).
ביטוח אחריות וחבות מוצר: כפי שצוין בסעיף האחריות, רצוי שהספק יחזיק ביטוח אחריות מוצרים (Product Liability Insurance) המכסה נזק שעלול להיגרם על ידי המוצרים לאחר מכירתם. אמנם ביטוח זה הוא בעיקר לטובת הספק (שישפה צד שלישי נפגע), אך היבואן נהנה עקיף אם לספק יש אמצעים כספיים או ביטוח לשפות אותו. ניתן לדרוש בחוזה שהספק יציג תעודת ביטוח בתוקף בפוליסה מתאימה, ואף להוסיף את היבואן כמבוטח נוסף (Additional Insured) לעניינים הנוגעים למוצרים בישראל. הדבר מחזק את יכולת היבואן לקבל כיסוי ביטוחי במקרה של תביעה בישראל.
כיסוי סיכונים מיוחדים וניהול סיכוני שינוע: אם מדובר בסחורה רגישה (למשל טובה מתכלה, או יקרה במיוחד), אפשר להתייחס גם לסוגיות כמו תנאי הובלה (בקירור, למשל) ומעקב אחר המשלוח. ביטוח יכול לכלול גם ביטוח אשראי סיכוני סחר (Export Credit Insurance) מצד הספק או ביטוח אשראי יבוא מצד היבואן, אך אלו פחות שכיחים בחוזי מכר רגילים (הם כלים פיננסיים נפרדים). לסיכום, על החוזה להבהיר מי נושא באחריות לנזקי משלוח: מבחינת היבואן רצוי שהספק יישא בסיכון עד למסירה בפועל (למשל באמצעות Incoterm מתאים וביטוח מטעם הספק), ובכל מקרה שיש ביטוח לכיסוי הנזק כדי שהיבואן לא יישא בהפסד אם אירע נזק במהלך ההובלה.
 

מיסוי, מכסים ותשלומי חובה

חלוקת האחריות למסים ומכסים: בסחר בינלאומי, יש להבהיר מי אחראי לתשלום מכסי ייבוא, מע”מ וכל תשלום חובה אחר. ככלל, אם לא נקבע אחרת, האחריות נגזרת מתנאי המכר (Incoterm) שנבחר: למשל, בתנאי CIF או FOB, על היבואן לשאת במכס ובמע”מ בעת שהסחורה נכנסת לארץ; לעומת זאת, בתנאי DDP (Delivered Duty Paid) – הספק מתחייב להביא את הסחורה עד ליעד בארץ כשהיא שוחררה ממכס וכל המסים שולמו על-ידו. היבואן לרוב יעדיף לא להסתמך על DDP (שכן אז המחיר גבוה ומצריך מהספק להתעסק במכס בישראל), אלא לקחת אחריות על המכס בעצמו. לכן, חשוב לציין בהסכם שהמחיר אינו כולל מכסי יבוא ומסים בישראל, והיבואן ישלם אותם (ואז הוא גם יכול לקזז מע”מ תשומות אם הוא רשום). מנגד, יש לציין שהמחיר כולל את כל המסים והאגרות בצד המוכר – למשל, שהספק ישא בכל מכס או מע”מ מקומי באוסטריה אם חל (בפועל, באוסטריה יצוא פטור ממע”מ, אך כדאי לציין שמסים מקומיים על הייצוא יחולו על הספק).
ניצול הטבות מכס לפי הסכמי סחר: בין ישראל לאיחוד האירופי (ואוסטריה כחברה בו) קיים הסכם סחר חופשי המעניק פטור ממכס על מרבית המוצרים התעשייתיים שמקורם באיחוד . כדי ליהנות מפטור זה, על היבואן להציג לרשות המכס בישראל תעודת מקור (לרוב בטופס יורו-1 או הצהרת מקור מספק מורשה) המאשרת שהמוצר עומד בכללי מקור (כלומר יוצר באוסטריה/האיחוד) . לפיכך, סעיף חשוב בהסכם הוא שהספק מתחייב לספק תעודת מקור תקפה עם כל משלוח, ולמלא אחרי הנהלים הנדרשים לקבלת אישור המקור. אם הספק לא יספק תעודה כזו והיבואן יחויב במכס, רצוי לציין שהיבואן רשאי לקזז את סכום המכס מהתשלום למוכר או לדרוש שיפוי. סעיף זה מגן על היבואן מפני אובדן הטבת מכס בשל מחדל מצד הספק.
מסים עקיפים ועלויות רגולטוריות: יש להתייחס גם לכל עלות רגולטורית אחרת – למשל אגרות רישוי, אגרת תקן, דמי בדיקה וכד’. בדרך כלל היבואן משלם עלויות כאלה בישראל, אך אם נדרש שהספק יבצע פעולה במדינתו (כגון השגת רישיון יצוא מיוחד והסדרת אגרה לכך) – יש להבהיר מי נושא בעלות. בהקשר זה, בחוזה אפשר לכלול התחייבות שהספק ישיג על חשבונו את כל אישורי היצוא והמסמכים הנדרשים באוסטריה, והיבואן ישיג את אישורי היבוא בישראל. במסגרת Incoterms, למשל, תנאי CIF/FCA קובעים שהמוכר אחראי על ייצוא (רשיונות, מכס יצוא) והקונה על ייבוא (רשיונות יבוא, מכס יבוא) – אך רצוי לציין זאת גם בחוזה במפורש למניעת בלבול. אם יש בחוזה סעיף כללי שלפיו כל צד ישלם את המיסים החלים בתחומו, יש לוודא שהוא מקיף את כל סוגי ההיטלים.
הגנת היבואן בנושאי מסים: מן הראוי לכלול סעיף שיפוי הדדי במקרה שאחד הצדדים נדרש לשלם מס שהצד השני אחראי לו. למשל, אם מסיבה כלשהי רשות מס בישראל תדרוש מהספק תשלום (נניח, מיסוי עקיף), היבואן ישפה, ולהיפך. עבור היבואן, חשוב להבטיח שלא יוטלו עליו חיובים בלתי צפויים – ולכן שקיפות מלאה במחיר ביחס למסים. כמו כן, במקרה של ספק ספקים (chain transactions) ייתכן צורך לשקול מע”מ עסקה משולשת וכד’, אך זה פרט טכני המטופל לרוב על ידי הנהלת החשבונות ולא במסגרת החוזה.
 

הפרות חוזה ותרופות (סעדים)

הגדרת הפרות יסודיות לעומת הפרות רגילות: בחוזה כדאי להגדיר מה ייחשב הפרת חוזה מצד כל אחד מהצדדים, ובפרט אילו מקרים יהוו הפרה יסודית המזכה בביטול החוזה. לפי CISG, הפרה יסודית היא כזו השוללת מהצד הנפגע את עיקר מה שהוא ציפה לקבל לפי החוזה , ואז הצד הנפגע רשאי לבטל (להימנע מקיום התחייבויותיו) ולדרוש פיצויים . אם ההפרה אינה יסודית, החוזה ממשיך לחייב והנפגע זכאי רק לסעדים כמו תיקון, אכיפה בעין, הפחתת מחיר או פיצוי כספי . לטובת היבואן, מומלץ לפרט בהסכם באופן קונקרטי: למשל, איחור מעל פרק זמן X, אספקת פריטים עם יותר מ-Y% פגומים, או אי-עמידה בסטנדרט איכות מסוים – ייחשבו כהפרות יסודיות. כך תהיה ודאות שהיבואן יוכל לבטל את העסקה במקרים חמורים מבלי להתווכח האם זה “יסודי” או לא. גם אי-תשלום מצד היבואן לאחר ארכה סבירה יכול להיות מוגדר כהפרה יסודית המזכה את הספק בביטול ההסכם. הגדרה חוזית של עילות הביטול תואמת את חופש החוזים ובאה בנוסף לקריטריונים הכלליים של ה-CISG.
מתן ארכות ותיקון הפרות: ניתן לקבוע מנגנון של התראה ותקופת ריפוי (Cure) – למשל, אם צד מפר התחייבות שאינה יסודית, הצד השני ייתן לו הודעה ותקופת זמן לתקן את ההפרה. CISG מאפשר למוכר הזדמנות לתקן פגם או חוסר אם נותר זמן לכך טרם מועד האספקה (או אף אחריו, בתנאים מסוימים), והצד הנפגע יכול לתת ארכה בהתאם לסעיף 47 לאמנה. בחוזה אפשר לעגן זאת: לדוגמה, אם המוכר שלח סחורה פגומה, תינתן לו אפשרות לשלוח תחליף בתוך X ימים. עם זאת, היבואן צריך לשמור לעצמו את הזכות לסרב לתיקון אם אין זמן או אם הניסיון הקודם כשל, ולפנות ישר לתרופות – במיוחד אם מדובר בהסכם חד-פעמי בו עיכוב פוגע בו משמעותית.
פיצויים ונזקין: במקרה של הפרת חוזה, במיוחד מצד הספק, היבואן ירצה לקבל פיצוי מלא על נזקיו. תרופת הנזקין (Damages) ב-CISG כפופה לעיקרון צמצום הנזק ולכלל הצפיות (הנזק הניתן היה לצפייה בעת כריתת החוזה) – דומה למבחן הפסיקה האנגלי (Hadley v. Baxendale), אם כי נטען שמבחן הצפיות ב-CISG רחב יותר ומיטיב עם הנפגע . כדי להגן על היבואן, אפשר לציין בפירוש שהמוכר יישא בכל הנזקים הישירים שייגרמו בשל הפרתו, כולל עלויות הובלה חוזרת, הפרש עלות ברכישת סחורה חלופית, חוזים שהיבואן נאלץ לפצות לקוחות שלו וכו’. לגבי נזקים עקיפים (כגון אובדן רווחים, פגיעה במוניטין), יש לשים לב: ספקים רבים יתעקשו להגביל אחריותם לנזקים כאלה. היבואן יכול לנסות להשאיר זאת פתוח, אך במקרה של פער כוחות, פשרה נפוצה היא החרגת נזקים עקיפים וגבול אחריות סכומי (למשל, עד סכום העסקה או כפול ממנו). יש לוודא שסך ההגבלות אינו מונע מהיבואן לקבל שיפוי הולם במקרי קיצון – למשל, אם הספק מספק מוצר פגום שהיבואן נאלץ לבצע ריקול יקר בגללו, יש אינטרס שהספק יישא בכך.
סעדים מיוחדים: כדאי להזכיר שסעדים כמו אכיפה בעין (דרישה לקיים את החוזה כלשונו) עשויים להיות זמינים. בדין הישראלי, ברירת המחדל היא זכות לאכיפה של חיוב חוזי, בכפוף למספר חריגים (סעיף 3 לחוק החוזים תרופות). גם CISG מאפשר לקונה לדרוש אספקת סחורה חליפית או תיקון, במיוחד אם אי ההתאמה מתגלה (סעיף 46 לאמנה). לכן, אם היבואן מעוניין בכך (למשל במוצר ייחודי שקשה להשיגו בשוק הפתוח), אפשר להדגיש בחוזה את זכותו לדרוש מהספק לקיים או לספק תחליף במקום רק פיצוי כספי. מצד שני, אם עבור היבואן חשובה גמישות בבחירת הסעד, אין להגביל זאת.
סיום והפסקת ההסכם: עבור עסקאות חד-פעמיות, ההסכם מסתיים מטבעו לאחר ביצוע המכר; אולם בהסכם מסגרת מתמשך, יש לכלול תנאים לסיום ההתקשרות. יש להבהיר את תקופת ההסכם (למשל לשנה, עם חידוש אוטומטי אלא אם ניתנה הודעה) ואת זכות כל צד להודיע על סיום בהודעה מוקדמת (למשל 60 יום מראש). בנוסף, לקבוע שעם סיום ההסכם, הזכויות והחובות שכבר נוצרו (כמו הזמנות פתוחות שכבר אושרו) יקויימו כסדרן. היבואן ירצה גם אפשרות לסיים מיידית את ההסכם (או לבטלו) במקרה של הפרה יסודית מצד הספק, חדלות פירעון של הספק, כוח עליון מתמשך מדי, וכדומה. סעיף סיום ברור מגן על היבואן כך שיוכל להשתחרר מהסכם ממושך אם הספק לא עומד בציפיות, ולעבור לספק אחר.
 
ניהול סיכונים בינלאומיים וכוח עליון
סעיף כוח עליון (Force Majeure): בעסקאות בינלאומיות יש סיכון לאירועים בלתי צפויים המונעים קיום התחייבויות – מלחמות, סגרים, מגפות, אסונות טבע, שביתות משמעותיות, הגבלות ייצוא או ייבוא פתאומיות וכו’. דיני ה-CISG מכירים בכך שהצד המפר לא יהיה חייב בפיצויים אם ההפרה נגרמה על ידי מכשול שאינו בשליטתו, שלא ניתן היה לצפותו או להתגבר עליו . עם זאת, כדי למנוע מחלוקת, מקובל לכלול בחוזה סעיף כוח עליון המפרט רשימת אירועים שייחשבו לכוח עליון ויפטרו זמנית (או לצמיתות, אם נמשכים זמן רב) צד מאחריות לאי-קיום. חשוב שהסעיף יחייב צד שטוען לכוח עליון להודיע מיד לצד השני על האירוע ועל השפעותיו, וכן לעשות מאמץ סביר להקטין נזקים או למצוא פתרונות אלטרנטיביים. למשל: “במקרה של אירועי כוח עליון (כגון…), תוקפא חובת הצדדים למשך האירוע; אם האירוע נמשך יותר מ-X ימים, תהיה לכל צד הזכות לבטל את החוזה מבלי שתיחשב הפרה”. היבואן צריך לשים לב שספקים לעיתים ינסו להכניס גם “hardship” – מצב של קושי כלכלי או שינוי נסיבות מהותי (כגון זינוק במחיר חומרי גלם) כעילה לשינוי תנאים. ניתן להסכים על מנגנון משא ומתן מחדש במקרה של שינוי נסיבות קיצוני, אך אין חובה על היבואן להסכים להקלות גורפות לספק.
סיכוני שער חליפין ותנודתיות שוק: אם העסקה נקובה במטבע חוץ, קיימים סיכוני מטבע. ניתן להחליט על מנגנוני הגנה כגון הצמדה למדד כלשהו, או חלוקת הנטל – אולם ברוב המקרים הצדדים פשוט נושאים בסיכון המטבע באופן טבעי (היבואן ידאג לעצמו במידת הצורך במכשירים פיננסיים). בחוזים ארוכי טווח, אפשר לשלב סעיף סקירה תקופתי של המחיר אם חל שינוי שער של יותר מ-X%. עם זאת, סעיף כזה עלול להיות מורכב לאכיפה ולכן השימוש בו מוגבל.
ציות לדינים ורגולציה בינלאומית: חלק מניהול סיכונים הוא לוודא שהצדדים יצייתו לכל הדרישות החוקיות בארצותיהם. סעיף ציות (Compliance) יכול לחייב שכל צד מצהיר שהוא אינו מפר אף חוקי יצוא/יבוא, סנקציות או חרם. למשל, אם יש הגבלות על סחר עם מדינות מסוימות או מוצרים בטחוניים, הספק מצהיר שיש לו כל האישורים ואין מניעה חוקית לייצוא המוצרים לישראל. היבואן מבחינתו יצהיר שיש לו רישיון יבוא אם נדרש. סעיף זה מגן על היבואן במקרה שהמשלוח נתקע עקב בעיה משפטית בלתי צפויה, ומאפשר לו לבטל אם ההפרה היא חמורה (למשל, אם התברר שאסור לייצא את המוצר כי הוא מוגדר דו-שימושי ללא רישיון – האחריות תהיה על הספק).
ניהול סיכון מסחרי ופיננסי: סיכון נוסף הוא כשל תשלום של היבואן או אי-אספקה מצד הספק עקב פשיטת רגל. לשם כך, הספק עשוי לבקש אמצעי אבטחה כמו מכתב אשראי מאושר, והיבואן יכול לבקש ערבויות ביצוע מהספק (Performance Bond) במיוחד בהסכמי מסגרת גדולים. אלה כלים שעלותם לא מבוטלת, אז בשגרת סחר רגילה משתמשים בהם לפי הצורך. מבחינת היבואן, אם הספק דורש מקדמה גדולה, אפשר להתנות אותה בערבות בנקאית אוטונומית להחזרת המקדמה אם לא יסופקו הטובין. כל אלה הן דרכים חוזיות להתמודד עם סיכונים קיצוניים.
לסיכום חלק זה, סעיפי ניהול סיכונים נועדו לחזות מראש תרחישים בעייתיים ולקבוע כיצד הצדדים יתנהגו בהם. היבואן צריך לוודא שסעיפים אלה אינם חד-צדדיים ושגם לו נשמרת זכות יציאה הוגנת אם המצב מסתבך. למשל, אם אירוע כוח עליון מונע אספקה למשך זמן רב, ליבואן יהיה חופש לחפש ספק אחר ולסיים את ההתקשרות.
 

ברירת דין וסמכות שיפוט

בחירת הדין (Choice of Law): בחוזה בינלאומי חיוני להחליט איזה דין יחול על הפרשנות והביצוע של ההסכם. במקרה של יבואן ישראלי וספק אוסטרי, ברירת המחדל בהיעדר קביעה אחרת היא שה-CISG יחול, שכן שתי המדינות צד לאמנה והיא מהווה חלק מדיניהן הפנימיים . אמנת CISG חלה אוטומטית על חוזי מכר טובין בינלאומיים בין צדדים ממדינות מתקשרות, אלא אם הצדדים החריגו את תחולתה בחוזה . ישראל ואוסטריה שתיהן אשררו את האמנה (בישראל מ-2000), ולכן אם ברצון הצדדים לחיל עליה, מספיק לא לציין דבר (או אף לאשר בחוזה במפורש ש-CISG חל). אם ברצונם להוציא אותה ולהחיל דין לאומי – עליהם לומר זאת מפורשות. מבחינת היבואן הישראלי, ייתכן שירצה שהחוזה יהיה כפוף לדין הישראלי הפנימי, מטעמי היכרות ונוחות (למשל, חוק המכר הישראלי ותיקוני החקיקה הרלוונטיים). מנגד, ספק אוסטרי עשוי לבכר את הדין האוסטרי. פשרה סבירה היא להשאיר את CISG כדין החל, שכן זו אמנה בינלאומית ניטרלית יחסית, שמוכרת לשני הצדדים . לחלופין, אפשר לבחור דין של מדינה שלישית ניטרלית, אך הדבר פחות נפוץ במקרה זה.
באם נבחר הדין הישראלי, יש לציין אם הבחירה היא כולל או ללא CISG – מפני שבחירה סתמית ב”דין הישראלי” עלולה להתפרש ככלילת CISG (שכן היא חלק מהדין הישראלי לעניין מכר בינלאומי). כדי להבהיר, ניתן לנסח: “הצדדים מסכימים כי אמנת האו"ם בדבר מכר טובין בינלאומי (CISG) לא תחול על חוזה זה, ואשר על כן יחולו הוראות הדין הישראלי הפנימי”. כך היבואן יוכל ליהנות מכל ההגנות של משפט ישראל (למשל חוק המכר, תשכ”ח-1968, ודיני החוזים והנזיקין הישראלים) ללא המגבלות של CISG (כמו מגבלת הודעה שנתיים). לעומת זאת, ייתכן שהיבואן דווקא ישתכנע ש-CISG מועילה לו, למשל בכך שהיא יוצרת וודאות ומונעת דיון איזו שיטת משפט תחול , וכן מעניקה הסדרים מאוזנים לסעדים . בכל מקרה, סעיף ברירת הדין צריך להיות ברור וחד-משמעי.
סמכות שיפוט (פורום ליישוב סכסוכים): לצד בחירת הדין, יש לקבוע היכן ובאיזו דרך יתבררו סכסוכים בין הצדדים. אפשרויות רווחות הן: בתי המשפט במדינה מסוימת (למשל בישראל או באוסטריה), או בוררות מסחרית בינלאומית. עבור היבואן הישראלי, הבחירה הטבעית היא בתי המשפט בישראל – כך שבמקרה סכסוך, יוכל לתבוע בביתו, בשפתו ותוך הכרות עם המערכת. אולם ספק זר פעמים רבות לא יסכים להתדיין במדינה של הקונה מחשש להטיה או חוסר נוחות. באופן דומה, היבואן לא ישוש להסכים שרק בתי המשפט באוסטריה יהיו מוסמכים. פתרון נפוץ הוא בוררות בינלאומית: הצדדים יכולים להסכים להפנות כל סכסוך לבוררות בפני טריבונל נייטרלי. למשל, בוררות לפי כללי לשכת המסחר הבינלאומית (ICC) או מוסד בוררות אחר, במקום מוסכם (תל אביב, וינה או עיר ניטרלית), בשפה מוסכמת (אנגלית). כך שני הצדדים מרגישים מוגנים יחסית מאפליה. כמו כן, פסק בוררות בינלאומי ניתן לאכיפה במדינות רבות (כולל ישראל ואוסטריה) מכוח אמנת ניו יורק 1958, בעוד שפסק דין זר מצריך הליך הכרה שעלול להיות מורכב יותר. לכן, מבחינת היבואן, בוררות יכולה להיות כלי יעיל – אם כי יש להביא בחשבון שגם עלותה גבוהה ובוררים עשויים לאפשר גילוי מסמכים מצומצם יותר. לחלופין, ניתן לפצל: לקבוע שסכסוכים כספיים קטנים יתבררו בבתי משפט במדינת היבואן, בעוד סכסוכים גדולים – בבוררות.
בין אם נבחר בבוררות או בבית משפט, יש לציין את סמכות השיפוט הבלעדית כדי למנוע מרוץ סמכויות. למשל: “כל סכסוך יוכרע באמצעות בוררות בלונדון לפי כללי ה-ICC”, או “לבתי המשפט המוסמכים בתל אביב-יפו תהיה סמכות שיפוט ייחודית”. יש המוסיפים גם סעיף המקנה זכות לספק לתבוע את היבואן בבית משפט במדינת הספק בגין חוב (כדי להבטיח שאם היבואן לא משלם, הספק לא מוגבל לפורום זר). אך היבואן יעדיף סימטריה או פורום מוסכם יחיד.
נציין שעל פי ההמלצות בעריכת חוזים בינלאומיים, על הצדדים להחליט מראש אם הם בוחרים בליטיגציה או בבוררות, ולציין זאת במפורש, כולל מקום הדיון ושפתו . אם בוררות – לציין את מספר הבוררים (בודד או שלושה), מנגנון המינוי, דין מהותי שיחול (אם לא צוין בנפרד), ודין הבוררות (Seat of arbitration). אם ליטיגציה – לציין את המדינה והעיר, ואפשר אף את בית המשפט הספציפי (למשל בית משפט מחוזי). סעיף ברור בתחום זה יחסוך דיוני סף יקרים. מבחינת היבואן, יש לוודא שהסעיף לא מקפח אותו – למשל, אם נקבע שעליו לתבוע רק בבוררות בחו”ל, עליו להיות מודע לכך ולקחת בחשבון את המשמעויות.
 

מנגנון יישוב מחלוקות

מעבר לקביעה לאיזה טריבונל פונים, ניתן וכדאי לקבוע מנגנונים הדרגתיים לטיפול במחלוקות. למשל, סעיף הדורש מהצדדים לנסות לפתור כל מחלוקת במשא ומתן ידידותי תחילה, ורק אם לא הצליחו בתוך פרק זמן (נניח 30 יום) – לפנות לבוררות/בית משפט. ישנם חוזים הכוללים שלב ביניים של גישור או פיוס: הצדדים יפנו למגשר ניטרלי או לבוררות לא מחייבת (מומלץ בעיקר כשהקשר העסקי מתמשך וחשוב לשמור עליו).
מכיוון שהיבואן והספק ממדינות שונות, פערי תרבות ושפה עלולים לגרום לאי-הבנות. מנגנון יישוב מחלוקות מוסכם יכול לסייע להפגת מתחים לפני הסלמה משפטית. למשל, אפשר לקבוע שהמחלוקת תידון תחילה בין הדרגים הבכירים של שתי החברות; אם לא נפתר – בפגישה פיזית או בזום בין המנכ”לים; אם עדיין אין פתרון – ללכת למגשר מוסכם; ורק לבסוף – לתביעה/בוררות. אמנם סעיפים כאלה אינם תמיד נאכפים (לא ניתן לכפות משא ומתן אם צד חדל לשתף פעולה), אך הם מבטאים כוונה טובה ויכולים לעכב פנייה מידית לערכאות, דבר שעשוי לעתים להציל את הקשר העסקי.
חשוב גם להסכים על שפת ההליך: אם זה בית משפט בישראל – בעברית (אלא אם יסכימו באנגלית, אך בבימ”ש ישראלי ההליך יהיה בעברית ברגיל), אם בוררות – כנראה באנגלית שהיא שפה ששתיהן משתמשות בעסקים. בחוזים מורכבים, ניתן אף להסכים שהבורר יהיה בעל מומחיות בענף המסחר הרלוונטי.
לבסוף, כדאי לכלול סעיף קטן המדגיש שהמשך ביצוע החוזה בתקופת המחלוקת לא יתפרש כוויתור על זכויות. כלומר, אם פרץ סכסוך על משלוח אחד, שהיבואן עדיין יוכל לקבל משלוחים אחרים תחת מחאה, מבלי שזה ישלול ממנו את הטענות לגבי המשלוח שבמחלוקת.
 

סיכום והמלצות להגנת היבואן

חוזה יבוא מחושב היטב הוא כלי ההגנה החשוב ביותר של היבואן בסחר הבינלאומי. בנספח שלעיל פורטו סעיפים מרכזיים שיש לכלול. מנקודת מבטו של היבואן “ליברה”, הדגשים העיקריים להגנתו הם:
  • בהיבט המסחרי: להבטיח תנאי תשלום נוחים (לשלם אחרי קבלת הסחורה ככל האפשר), ולשלוט בסיכוני המשלוח באמצעות Incoterms מתאימים (כגון CIF/DAP) כך שהספק נושא בסיכון עד ההגעה. כמו כן, להתעקש על לוחות זמנים מחייבים ואפשרות לפיצוי על איחורים, כדי שהספק יהיה דרוך לעמוד במועדים.
  • בהיבט האיכות והאחריות: לכלול מפרטים ותקני איכות ברורים, לבדוק את הסחורה מיד עם קבלתה ולהודיע על פגמים במסגרת הזמן שהוסכם (ובכל מקרה במסגרת “הזמן הסביר” הנדרש ב-CISG) . לדרוש תקופת אחריות חוזית לפגמים שתאפשר תיקון/החלפה ללא ויכוח, ולהבטיח שהספק מצהיר על אי-הפרת זכויות צד שלישי . במקרה של סחורה פגומה, לשמור בחוזה את מלוא הסעדים של היבואן – החל מתיקון ועד ביטול – בהתאם לחומרת ההפרה.
  • בהיבט המשפטי: לבחור דין וסמכות שיפוט שמקנים ליבואן מקסימום ודאות. אם ניתן, לבחור בדין הישראלי ולהחריג את CISG, או לפחות לוודא שהוראות ספציפיות בחוזה יגברו על ברירת מחדל פחות נוחה באמנה. לקבוע מנגנון יישוב סכסוך יעיל – רצוי בוררות בינלאומית – כדי שפסק יהיה אכיף הן בישראל והן באוסטריה. לוודא שסעיפי כוח עליון וסיום ההסכם מאפשרים ליבואן לצאת מהחוזה בנסיבות קיצוניות ללא אחריות.
  • צדדים פרוצדורליים: לא לשכוח לוודא שהחוזה חתום כדין על ידי מורשי החתימה של שני הצדדים, שקיימת גרסה באנגלית (אם החוזה בעברית, אולי לתרגמו רשמית כדי שהספק יבין), ושהוא כולל סעיף הקובע שהחוזה ממצה את מלוא ההסכמות (Entire Agreement) כדי למנוע טענות חיצוניות.
 
בסיכומו של דבר, חוזה היבוא צריך לשקף איזון בין האמון המסחרי לבין הגנות משפטיות. בהתקשרות בין “ליברה” הישראלית לספק האוסטרי, מוטב להשקיע מראש בניסוח מפורט ובהיר של כל הסעיפים הנ”ל. בכך יוקנו ביטחון ושקיפות לעסקה, יצומצמו סיכונים משפטיים, ויינתן מענה מראש למצבי אי-ודאות, בהתאם לעקרונות המקובלים בסחר הבינלאומי ולדרישות אמנת המכר (CISG). הכנה והקפדה כאלה יתרמו להצלחת הקשר העסקי ויגנו על היבואן במקרה של תקלות או מחלוקות בדרך.
 
 

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.