מאת:

גילוי מרצון לישראלים המחזיקים הון וחשבונות בנק תחת שמו של אדם אחר

תופעת הסתרת נכסים פיננסיים והכנסות באמצעות רישומם תחת שמו של אדם אחר מוכרת בדיני המס והעבירות הפיננסיות בישראל. יחידים רבים צברו הון, חשבונות בנק, ניירות ערך ונכסים פיננסיים נוספים – אך אינם רשומים על שמם, אלא על שם צדדים שלישיים (כגון בני משפחה, אנשי קש או נאמנים למראית עין). מטרת סידור כזה היא במקרים רבים התחמקות מתשלום מס או הסתרת רכוש מהרשויות ומגורמים אחרים. פעולה זו מעמידה את המעורבים בסיכון משפטי משמעותי: הן בחשיפה לעבירות פליליות (כגון עבירות מס והלבנת הון, זיוף ושימוש במסמכים כוזבים) והן בהשלכות אזרחיות בתחומי המיסוי (שומות מס, קנסות אזרחיים, ריבית והצמדה, ייחוס ההכנסות לבעלים האמיתיים, סוגיות נאמנות ועוד).
אחת הדרכים להסדיר בדיעבד מצב של אי-דיווח מס והסתרת הון היא פנייה למסלול “גילוי מרצון” – הליך וולונטרי בו הנישום מיוזמתו חושף לרשות המיסים את הנכסים וההכנסות שלא דווחו, משלם את המסים המתחייבים, ובתמורה זוכה להקלות כגון הימנעות מהעמדה לדין פלילי. הליך זה נועד לתמרץ עברייני מס “לחזור בתשובה” ולהכשיר את ההון השחור שצברו, תוך הגדלת גביית המס לקופת המדינה . לאורך השנים הפעילה רשות המסים מספר נוהלי גילוי מרצון מוגבלים בזמן, שהניבו גבייה משמעותית – למעלה מ-3.5 מיליארד ש”ח בין 2014–2016, וכ-153 מיליון ש”ח בנוהל שהסתיים ב-2019. נכון לשנת 2025, לאחר הפסקה של מספר שנים, רשות המסים מצויה בשלבים סופיים של גיבוש נוהל גילוי מרצון חדש, כדי לתת מענה גם למקרים מודרניים (כגון נכסים דיגיטליים) ולהכניס לקופת המדינה מיליארדי שקלים מהון לא מדווח.
מאמר זה סוקר באופן מקיף את הסוגיה של גילוי מרצון לגבי נכסים פיננסיים המוחזקים תחת שם של אדם אחר (למעט מקרקעין), ובפרט את ההיבטים הפליליים והאזרחיים של התופעה. נדון במדיניות העדכנית של רשות המסים בשנת 2025 ובהליכי הגילוי מרצון (גם בהיעדר נוהל רשמי תקף), ננתח את העבירות הפליליות הרלוונטיות (עבירות מס, הלבנת הון, זיוף ומסמכים כוזבים) ואת ההשלכות האזרחיות (חיובי מס, שומות, נאמנויות וייחוס הכנסות). כמו כן נבחן את אחריותם של צדדים שלישיים ששמם שימש להסתרת הבעלות, לאור הדין המהותי, הפרוצדורה והפסיקה בישראל.
 

רקע: הסתרת הון באמצעות רישום נכסים על שם אחר

החזקה של חשבון בנק או נכס פיננסי בשם אדם אחר – המכונה לעיתים “איש קש” או נאמן למראית עין – נעשית ממגוון סיבות. לעיתים מדובר בניסיון להעלים הכנסות מרשויות המס, תוך ניצול ההנחה שהרשויות לא יקשרו את ההון החבוי לבעליו האמיתיים. במקרים אחרים המטרה היא להסתיר נכסים מנושים, ממשפחה (למשל בסכסוכי גירושין או ירושה) או מרגולטורים. כך או כך, הדין הישראלי רואה במקרים אלה ניסיון פסול של הסוואת הבעלות וההכנסה האמיתית. חוקי המס והלבנת ההון מטילים חובות גילוי ושקיפות לגבי זהות הנהנה האמיתי בנכסים פיננסיים: למשל, חוק איסור הלבנת הון מחייב כל מי שפותח חשבון בנק להצהיר האם הוא פועל בעבור עצמו או בעבור אחר (נהנה) . מתן הצהרת נהנה כוזבת או הסתרת העובדה שהכספים שייכים לאדם אחר עלולה להיחשב להפרת החוק ואף לעבירה. הבנקים themselves מחויבים לדווח לרשויות על פעולות מחשידות, בין היתר אם מתעורר אצלם חשד ש”בעל החשבון מנהל את החשבון בעבור מישהו אחר, בלי שהצהיר על כך”.
מן הבחינה האזרחית-קניינית, כאשר אדם אחד מחזיק נכס עבור אחר, יחסי הצדדים יכולים להיתפס כיחסי נאמנות או שליחות. הדין האזרחי (חוק הנאמנות וחוק השליחות) קובע כי שלוח או נאמן חייב לפעול לפי הוראות שולחו ואסור לו ליטול לעצמו טובת הנאה מהנכס המנוהל עבור האחר . כלומר, הבעלות הכלכלית בנכס נותרת של הנהנה האמיתי, על אף שהרישום הפורמלי הוא על שם אחר. עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בדיני המיסים: רישום פורמלי של נכס או חשבון בנק על שם פלוני יוצר חזקה כי אותו פלוני הוא בעל ההכנסות, אך חזקה זו ניתנת לסתירה אם מוכח שההכנסות הופקו בפועל על ידי אדם אחר. בפסיקה נקבע במפורש כי כאשר עסק או נכסים רשומים בשם “איש קש”, יש לייחס את ההכנסות והחובות לבעלים האמיתיים ולא בהכרח למי ששמו מופיע ברישומי הרשויות. למשל, בפרשת בנלי טל נדון מקרה בו בן רשם עסק על שמו תחת לחץ אביו בניסיון להבריח נכסים מנושים; בית המשפט השתכנע שהאב הוא שניהל את העסק וקיבל את רווחיו, ולכן קבע שהחיוב במס יוטל על האב – חרף הרישום הפורמלי על שם הבן. למעשה, מבחן הבעלות הכלכלית גובר על מבחן הרישום בדיני המס, כדי לסכל תחבולות של התחמקות ממס באמצעות אנשי קש.
עם זאת, מצב בו הרשויות אינן מודעות לבעלות האמיתית יוצר סיכון שהן יחילו את הדין על פי הרישום הפורמלי. כלומר, אם כספים הוסתרו בחשבון ע”ש צד שלישי ולא דווחו, רשות המסים רשאית מבחינה מנהלית לדרוש את המס מהמחזיק הרשום בהיעדר מידע אחר. כך למשל, בעניין אלמליח נקבע שאף כי “ראוי” לחייב במס את הבעלים האמיתיים, מנהל מע”מ רשאי לחייב גם את איש הקש הרשום כבעל העסק, במיוחד כשהוא שיתף פעולה והפיק טובות הנאה מהסידור . משמעות הדבר היא שגם הצד השלישי הלכאורה “תמים” עלול להימצא בחזית האחריות מול הרשויות, עד שתיחשף התמונה המלאה. זהו תמריץ חשוב הן לבעלים האמיתיים והן לאנשי הקש לפנות מיוזמתם לגילוי מרצון ולהסדיר את הדיווח – בטרם תנקוט המדינה צעדי אכיפה שישאירו אותם ללא הגנה.
 

מדיניות רשות המסים והליך הגילוי מרצון (2025)

גילוי מרצון הוא מנגנון מנהלי המאפשר לנישומים שעברו עבירות מס לתקן את הדיווחים ולשלם את המסים הנדרשים, בתמורה לחסינות מהליך פלילי. בישראל יושמו כמה וכמה נוהלי גילוי מרצון מוגבלים בזמן בעשורים האחרונים. הנוהל המרכזי האחרון פעל בשנים 2018–2019 (בהמשך לנוהל קודם בשנים 2014–2016), וכלל שלושה מסלולים: מסלול רגיל (גילוי בגלוי בשם הנישום), מסלול אנונימי (פנייה ללא זיהוי הנישום עד לגיבוש הסכם שומה), ומסלול מקוצר לעוסקים בהון קטן (עד 2 מיליון ש”ח הון לא מדווח ו-0.5 מיליון ש”ח הכנסה חייבת) . תנאי יסוד לקבלת הפטור מהעמדה לדין היו שהגילוי יהיה כן ומלא, שישולמו מלוא המסים הנגזרים, ושהפנייה תיעשה טרם החל בירור או חקירה נגד הנישום ולפני שהמידע הגיע לרשות בדרך אחרת . הנוהל גם הדגיש שאם מקור ההון הוא בפעילות בלתי-חוקית (למשל סחר בסמים וכד’), לא תינתן חסינות פלילית . חשוב לציין שההקלה העיקרית בגילוי מרצון היא בהיבט הפלילי – הנישום נדרש לשלם את מלוא המס על ההכנסות שגילה, ולרוב גם ריבית והצמדה, בלי הנחות, כלומר ההליך אינו “פטור ממס” אלא רק מסיר את חרב האישום מעל ראשו. עם זאת, במקרים רבים הוסרו במסגרת ההסדר קנסות ועיצומים שהיו מוטלים אילו התגלה ההון בדרך של אכיפה ולא מרצון.
מאז תום הנוהל הקודם בדצמבר 2019, לא פעל מסלול גילוי מרצון רשמי וקבוע בישראל, מה שיצר אי-ודאות עבור נישומים שרצו לתקן דיווחיהם מיוזמתם. בשנים 2020–2023 נאלצו המבקשים לפעול באופן פרטני: לפנות באמצעות עורכי דין ולקבל אישורים אד-הוק מהמחלקה המשפטית של רשות המסים ולתאם עם פרקליטות מיסוי וכלכלה לגבי חסינות. גישה זו הייתה אפשרית אך הרתיעה חלק מהנישומים בשל היעדר נוהל סדור ומובטח. במהלך תקופה זו גם גבר significantly שיתוף הפעולה הבינלאומי בחילופי מידע פיננסי (CRS), דבר שהגביר את הסיכון שרשות המסים תחשוף נכסים לא מדווחים ללא צורך בהודאת הנישום. אכן, הנהלת רשות המסים התריעה כי חלון ההזדמנויות להתוודות נסגר – “נוהל גילוי מרצון החדש… כנראה ההזדמנות האחרונה לפני שרשות המסים תשיג את המידע במסגרת ה-CRS” .
נכון לתחילת 2025 מסתמן כי רשות המסים תחזיר לחיים את הנוהל באופן רשמי. אף שהפרטים המלאים טרם פורסמו (הפרסום התעכב למעלה משנה), מדווח כי הנוהל החדש לא יכלול מסלול אנונימי כבנוהלים הקודמים . ההחלטה לבטל את האנונימיות נובעת מדרישת משרד המשפטים שלא לאפשר פעם נוספת חסינות טרם זיהוי, אחרי ששתי הזדמנויות אנונימיות כבר ניתנו בעבר . ביטול האנונימיות עורר חשש ברשות המסים כי ירתיע פונים, אולם הוסכם שאין מנוס מכך, והנישום המבקש יהיה חשוף בזהותו מלכתחילה . במקביל, בכוונת הרשות לפתוח מסלול “ירוק” מהיר למחזיקי קריפטו – לאפשר דיווח מזורז על רווחים מנכסים דיגיטליים עד תקרה מסוימת (כנראה מאות אלפי ש”ח), באמצעות הגשת דוחות בלבד וללא דיוני שומה ממושכים . מסלול מקוצר דומה צפוי לחול גם על נכסים פיננסיים “רגילים” בהיקף קטן, בהמשך למסלול שהיה נהוג בעבר להעלמות בהיקף נמוך . מעבר לכך, בנוהל החדש תוגבל סמכות פקידי שומה לאשר הסדרים בסכומים גבוהים ללא אישור דרג בכיר: דיונים על נכסים פיננסיים מעל 10 מיליון ש”ח יחייבו התייעצות ואישור המחלקה המקצועית ברשות, וכך גם גילוי מרצון על רווחי קריפטו מעל תקרה של כ-5 מיליון ש”ח . צעדים אלה נועדו ליצור פיקוח והאחדה בטיפול במקרים כבדים יותר, ולהבטיח שיישום הנוהל יהיה עקבי ואחיד.
למרות העדר נוהל רשמי בשנים האחרונות, אפשרות הגילוי מרצון לא נעלמה. רשות המסים הדגישה גם בעבר כי נישום רשאי לפנות בכל עת בבקשה מיוזמתו להסדיר את ענייניו, ובלבד שעומד בתנאים (היעדר חקירה וכו’). בפועל, מומלץ היה לעשות זאת באמצעות גורם מקצועי, תוך פנייה למחלקת החקירות של רשות המסים עם גילוי מלא, בכפוף להסכמה שלא יינקטו הליכים פליליים. רוב הבקשות טופלו באופן בלתי-פורמלי אך דומה במהותו לנוהל הרשמי. כעת, עם צאת הנוהל החדש לדרך, צפוי שזרם הפונים יגדל. רשות המסים מעריכה שהנוהל יחולל חשיפת הון נרחבת – ההערכות דיברו על פוטנציאל של 2–3 מיליארד ש”ח שייכנסו לקופת המדינה בעקבותיו . המסר לנישומים הברור: עדיף לבוא מרצון ובהקדם, כי היום יש נכונות להקל (בעיקר בפלילים) – ומחר ייתכן שהרשות כבר תשיג את המידע בעצמה ותנקוט יד קשה.
 

היבטים פליליים: עבירות מס, הלבנת הון וזיוף במסגרות הסתרת הון

החזקת הון וחשבונות בנק בחשאי תחת שם של אדם אחר טומנת בחובה שורה של עבירות פליליות פוטנציאליות. נפרט את העיקריות שבהן:
 
עבירות מס והונאת רשויות המס
אי-דיווח על הכנסות חייבות מס והעלמת מס באמצעות הסתרת בעלות מהווה עבירת מס מהותית לפי פקודת מס הכנסה וחוקי מס אחרים. סעיף 220 לפקודת מס הכנסה אוסר במפורש על “מרמה, ערמה ותחבולה” במטרה להתחמק מתשלום מס, וקובע עונש של עד 7 שנות מאסר למפר אותו. נישום המסתיר במתכוון חשבון בנק או השקעות באמצעות רישומם ע”ש אחר – הרי הוא נוקט בערמה ובמרמה כלפי רשויות המס. גם מסירת דו”חות שנתיים כוזבים (למשל אי ציון קיום חשבון בנק זר) או השמטת הכנסות, מהוות עבירות לפי סעיף 220. במקרים פחות חמורים, של אי דיווח שנובע מרשלנות ללא כוונה פלילית, סעיף 217 קובע עבירה קלה יותר (עד שנת מאסר), אך ברוב המצבים של שימוש באנשי קש יש יסוד של כוונה להונות את הרשויות, מה שמבסס עבירה פלילית מהותית.
נציין שעבירות מס חלות לא רק על מס הכנסה: אם ההכנסות הלא-מדווחות היו מעסק החייב במע”מ, הדבר מפר הוראות חוק מע”מ ויכול לגרור אישום נפרד (למשל אי-דיווח על עסקאות, ניהול פנקסים כוזבים). בפועל, במקרי החזקה באמצעות צד ג’ בדרך כלל מדובר בהכנסות פסיביות (ריבית, דיבידנד, רווח הון וכו’) החייבות במס הכנסה. כך או אחרת, כל עוד לא דווחו כנדרש – מדובר בהשתמטות ממס. ראוי להזכיר שגם מי שסייע לאחר להתחמק ממס עלול להיחשב כמשתתף בעבירה. סעיף 224א לפקודת מס הכנסה משווה את אחריותו הפלילית של “מסייע” (כגון יועץ מס, רואה חשבון או כל אדם המסייע בעריכת דו”ח כוזב) לאחריות העבריין עצמו. כלומר, צד ג’ ביודעין המשאיל את שמו לשם העלמת מס של אחר, עלול לעמוד לדין כשותף או מסייע לעבירה.
ההחלטה לפנות לגילוי מרצון נובעת לרוב מחשש מהסנקציה הפלילית החמורה של עבירות המס. ואכן, נוהלי הגילוי מרצון נועדו להסיר את איום כתב האישום מאותם עברייני מס שבוחרים לתקן את דרכיהם . כאשר בקשת גילוי מרצון מתקבלת, רשות המסים ופרקליטות המדינה מתחייבות שלא לפתוח בהליך פלילי נגד המודה בעבירות המס שהוסדרו – זאת בתנאי לעמידה מלאה בתנאי ההסדר (תשלום המס וכד’).
 

עבירות הלבנת הון והסתרת בעלות

פעולת הסתרת הבעלות בנכסים פיננסיים עלולה להגשים גם את יסודות עבירת הלבנת ההון. חוק איסור הלבנת הון, תש”ס-2000, קובע שעבירה של הסתרת מקורו של רכוש אסור, זהות בעלי הזכויות בו, מיקומו או תנועותיו – מהווה הלבנת הון שדינה עד 10 שנות מאסר (סעיף 3(א)). אמנם, לא כל עבירת מס תיחשב אוטומטית “רכוש אסור” לצורך חוק זה. בשנת 2016 תוקן החוק והוסף קטגוריה חדשה של “עבירות מקור” הכוללת עבירות מס חמורות: מעל סף כספי מוגדר (למשל העלמת הכנסות בסכומים גבוהים) ייחשבו כספים שהופקו ללא דיווח כ”רכוש אסור” שעצם ההסתרה וההסוואה שלו מקימה עבירת הלבנת הון. במילים אחרות, אם אדם צבר הון שחור משמעותי מהעלמת מס, ועשה פעולות להסתירו (כגון העברת הכסף לחשבון על שם בן משפחה או נאמן פיקטיבי), ייתכן שניתן להאשים אותו הן בעבירת מס והן בעבירת הלבנת הון. הדבר חמור במיוחד במצבים של נכסים בחו”ל: בעבר הסתפקו הרשויות באישום לפי פקודת המס, אך כיום, משהמידע הגלובלי נגיש יותר, עולה האפשרות לייחס למעלימי מס בינלאומיים גם עבירות הלבנת הון על הסתרת כספים במקלטי מס, שימוש בחשבונות זרים על שם אחרים וכדומה.
יתרה מזו, גם הצד השלישי המסייע עלול לעמוד בפני אישום הלבנת הון. החוק מגדיר כעבירת הלבנה גם פעולה ברכוש אסור שנועדה לסייע לאחר להתחמק מעונש על עבירת מקור (סעיף 3(ב) לחוק). למשל, איש קש שיודע כי הכספים שמופקדים בחשבון על שמו הם רווחים שלא דווחו (כלומר “הון שחור”), ועוזר בכך לבעל ההון להסתירם – מסתכן בעצמו באישום הלבנת הון. בפועל, בשנים האחרונות הורשעו “אנשי קש” שפתחו חשבונות בנק והסתירו בעלות עבור עברייני מס או מע”מ, במסגרת עסקאות טיעון או פסקי דין שהטילו עליהם עונשים (כולל מאסר בעבודות שירות).
הליכי הגילוי מרצון מתייחסים גם להיבט ההלבנה: אחד התנאים כאמור הוא שההון שמתגלה אינו ממקור פלילי מעבר לעצם אי-תשלום המס . לכן, אם למשל הכספים נבעו מעבירות נוספות (שוחד, סחר בלתי חוקי וכו’), לא יינתן פטור אוטומטי מהעמדה לדין על אותן עבירות. אך אי תשלום מס כשלעצמו – בהיקפים משמעותיים – אמנם עשוי להוות “עבירת מקור” מאז התיקון לחוק, אך במסגרת מדיניות הגילוי מרצון הרשויות מוכנות להימנע מהעמדה לדין הן בגין עבירות המס והן בגין ההלבנה הנלווית, ובלבד שהנישום יקדים ויתוודה מיוזמתו. אם לא יעשה כן וייתפס, הוא צפוי לענישה מחמירה בגין שני ראשים אלה גם יחד.
 
זיוף, מרמה ושימוש במסמכים כוזבים
הסתרת נכסים תחת שם בדוי יכולה להיות מלווה גם בעבירות של זיוף ומרמה, מעבר לעבירות המס הישירות. חוק העונשין כולל עבירות זיוף מסמך (סעיף 418) ושימוש במסמך מזויף (סעיף 420), שדינן עד 5 שנות מאסר (ועד 7 שנים בנסיבות מחמירות). אם במסגרת פתיחת חשבון או ניהולו בוצעו מעשי זיוף – למשל, אדם שהתחזה לאחר וחתם על מסמכי הבנק בשמו, או זייף ייפוי כוח – הרי זו עבירה פלילית נפרדת. גם מסירת מידע כוזב לרשות רשמית מהווה עבירה: למשל, חתימה של בעל החשבון המדומה על טופס הצהרה לפי חוק איסור הלבנת הון שבה הוא מצהיר ששום אדם נוסף אינו נהנה בחשבון, בשעה שבפועל מדובר בכספי אחר – יכולה להיחשב הצהדת כזב לפי חוק איסור הלבנת הון ותקנותיו, ואפילו כמרמה כלפי הבנק. במקרים חמורים יותר, אם ננקטו תחבולות מרמתיות (כגון הקמת חברות קש או נאמנויות פיקטיביות בחו”ל, שימוש במסמכים מזויפים כדי לטשטש את זהות הבעלים האמיתיים), רשויות האכיפה עשויות להעמיד את המעורבים לדין גם בגין עבירות מרמה וזיוף, בנוסף להלבנת הון והעלמת מס.
ראוי להזכיר שהבנקים וחברות ההשקעה עצמם מחמירים כיום בזיהוי לקוחות ובדרישות מסמכים, כחלק מהמאבק בהלבנת הון. לכן, הסתרת זהות הנהנה האמיתי כמעט תמיד תחייב את מעורבותו הפעילה של הצד השלישי (המדומה) במתן מצגי שווא לבנק. עובדה זו עלולה לסבך את שניהם: הבעלים האמיתי שיזם את התרמית, וגם את השותף שסיפק את שמו וחתימתו. אכן, רשות המסים ובנק ישראל מזהירים שלצד הסדרת חבות המס, על הפונים בגילוי מרצון להסדיר גם את “נתיב הכסף” מול הבנקים – להציג לבנק הוכחות למקור הכספים ולקבל אישור להמשך הפעילות – שכן הליך גילוי מרצון כשלעצמו אינו פוטר את המוסדות הפיננסיים מלדרוש בירור מעמיק של מקור הכסף לפי חוקי איסור הלבנת הון . לדוגמה, במקרה בשנת 2020 ניסה אדם, שדיווח מרצון על הון לא מדווח, להעביר כספים מחשבונו והבנק סירב מחשש להלבנת הון; אותו אדם טען שהליך הגילוי מרצון “מכשיר” את הכסף ומחייב את הבנק לאפשר לו שימוש בו, אך בית המשפט דחה זאת וקבע שהבנק זכאי ואף חייב לברר את מקור הכספים לעומק למרות ההסדר עם רשויות המס . בכך הובהר שגילוי מרצון מעניק חסינות פלילית מרשויות המס, אך אינו מעניק “תעודת כשרות” אוטומטית לכל מטרה אחרת. על כן, חלק מההליך צריך לכלול הסדרת המסמכים וההוכחות לניקיון מקור ההון, כדי למנוע מצב בו הנישום עומד בחובת התשלום לרשויות אך עדיין מוגבל בשימוש בכספו.
סיכום ביניים: ההיבט הפלילי של הסתרת הון בחשבונות עלומים מורכב ומשתרע על מספר עבירות: עבירות מס טהורות, עבירות הלבנת הון נלוות, ועבירות זיוף ומרמה מכוח חוק העונשין. המדינה רואה במקרים אלו התנהגות פלילית חמורה, במיוחד נוכח מדיניות הגברת האכיפה בשנים האחרונות. עם זאת, מדיניות הגילוי מרצון נועדה לתת תמריץ חיובי – “הזדמנות שנייה” – לאותם עבריינים להסיר את המחדל ולשלם את חובם, ובתמורה לקבל חסינות מהעמדה לדין על מעשיהם בעבר. מדיניות זו חלה כמובן רק על מי שפונה בתום לב ומקיים את כל התנאים; נסיון לנצל לרעה את ההליך (למשל לדווח באופן חלקי, או לאחר שנודע על חקירה מתקרבת) עלול לשלול את ההגנה ולהשיב את הנישום למעמד של נאשם בפלילים.
 
היבטים אזרחיים: שומות מס, הכשרת ההון וייחוס ההכנסות
מעבר לפן הפלילי, להסתרת נכסים ולהליך הגילוי מרצון נודעות השלכות אזרחיות משמעותיות, בעיקר בתחום המיסוי. לאחר שנישום חושף מרצונו הון שלא דווח, מתעוררות שאלות: כיצד יחושב המס ומאיזו תקופה, מי ייחשב הנישום לצורך השומה (הבעלים האמיתי או מי שהחזיק בנכס פורמלית), אילו קנסות וריבית יוטלו, וכיצד מתייחסים למבנה המשפטי של ההחזקה (האם כנאמנות, מתנה, וכד’). נפרט את ההיבטים המרכזיים:
 
חיוב במס ושומות לאחר הגילוי
כאשר נישום מבצע גילוי מרצון, עליו לצרף לבקשה פרטים מלאים על ההכנסות והנכסים הלא מדווחים, לרבות סכומי ההון, ההכנסה שנצברה בכל שנה והמס המשוער. רשות המסים תבחן מידע זה ותקבע שומת מס לתיקון השנים הרלוונטיות. לרוב, יידרש הנישום להגיש דוחות שנתיים מתקנים לאותן שנים. ככלל, אין התיישנות מקוצרת בנוהל גילוי מרצון – להפך, הנישום נדרש לפרט ולהסדיר את כל שנות המס הרלוונטיות שבהן הופקה הכנסה לא מוצהרת . אם מדובר בהון ישן מאוד, לרשות המסים יש שיקול דעת עד כמה שנים אחורה ללכת, אך בעקרון כשלא הוגש דו”ח כלל על אותה הכנסה, אין מגבלת התיישנות בחוק (שכן מרוץ ההתיישנות לא מתחיל ללא דו”ח). מה גם שפעמים רבות מדובר במרמה ולכן ההתיישנות אף מתארכת. מכאן שבהליכי גילוי מרצון נוצר מצב שהנישום עלול לשלם מס גם על שנים שאילו היה נתפס באכיפה יכלו אולי לטעון להתיישנות – אך זה חלק מהמחיר של הגעה בהסכמה. מנגד, רשות המסים נוהגת לעיתים קרובות לגלות גמישות מסוימת בחישוב המס: למשל, אם מדובר בחשבון בנק בחו”ל שבו גם קרן כספים ראשונית שהופקדה בעבר, ייתכן שיוכר שחלק מהכסף הוא “קרן” שכבר הופקה כדין (אם הנישום יוכיח שמקורה בהכנסה שכבר מוסתה או בהון פטור וכו’) ורק הריבית/רווחים שנצברו יחויבו כעת במס. כל מקרה נבחן לגופו, ולעיתים ההליך מתנהל כמו”מ אזרחי בין הנישום (ובא כוחו) לבין פקיד השומה, עד לחתימת הסכם שומה סופי.
ברכיב הקנסות: כעיקרון, משנקבעה שומה מחדש, ניתן היה להטיל קנסות איחור, קנס גרעון (קנס על דיווח חסר) וקנסות מנהליים לפי חוקי המס. ואולם, במדיניות הגילוי מרצון נוהגים לוותר או להפחית באופן גורף קנסות אזרחיים, כדי לעודד את ההסדרה. הריבית וההצמדה על חוב המס בדרך-כלל אינן ניתנות לויתור (הן חובה סטטוטורית), ולכן נישום ישלם סכומים ניכרים של ריבית פיגורים אם עברו שנים רבות. ישנם מקרים בהם במסגרת ההסכם הופחת חלק מהריבית או נעשה חישוב מקל (למשל המרה לחישוב בריבית בסיס בנקאית), אך אין התחייבות לכך. למעשה, התמריץ העיקרי לנישום אזרחית הוא הידיעה שאם לא יפנה מרצונו, במקרה וייתפס בעתיד, לא זו בלבד שיוטלו עליו כל הקנסות והריבית במלואם, אלא שסיכוייו לערער ולזכות בוויתור כלשהו יפחתו, והוא אף ישלם כפל מס וקנסות עונשיים מכח חוק העבירות המנהליות. לכן, מרצון או מכפייה – את המס עצמו בסופו של יום יהיה עליו לשלם, ועדיף בתנאים נוחים יותר. בהקשר זה אמר אחד מבכירי רשות המסים: הנוהל מאפשר למי שהחביא כספים מהמדינה “לדווח ולשלם מס מבלי שחרב המשפט הפלילי תהיה מעל ראשו” – כלומר, לשלם כן יצטרך, אך לפחות ללא איום פלילי.
 
ייחוס ההכנסות ובחירת הנישום הנכון
סוגיה אזרחית חשובה במקרה של נכסים על שם אחר היא: על שם מי לשום את ההכנסה – בעל החשבון הרשום או הבעלים האמיתיים? מבחינת רשות המסים, את חוב המס ניתן לגבות פעם אחת בלבד, וצריך להחליט ממי. בהליך גילוי מרצון, בדרך כלל מי שפונה הוא הבעלים האמיתי של ההון (הנהנה הכלכלי). הוא מתוודה שהכספים בעצם שלו, ולכן מבקש שחבות המס תיוחס לו ולא לאיש הקש. רשות המסים מוכנה לכך, ואף מעדיפה לחייב את המפיק האמיתי של ההכנסה (גם כדי לסכל טענות התיישנות או התנערות מצד בעל החשבון הרשום). כאמור, הפסיקה קבעה עיקרון שמי שהפיק בפועל את ההכנסה חייב המס, אפילו אם רישומית החשבון היה של אחר. לכן, בהליך הגילוי מרצון יידרש תצהיר או הסבר מלא על מנגנון ההחזקה – מי תרם את הכספים, מי שלט בחשבון, למי היו זכויות משיכה וכדומה – כדי לבסס את טענת המבקש שהוא הנהנה האמיתי. אם רשות המסים תשתכנע בכך, היא תייחסת ההכנסות אליו ותחייבו במס בגינן. המשמעות היא גם שבעל החשבון הרשום (הצד השלישי) לא יידרש לשלם את המס, כי יראו בו רק נאמן או מחזיק פורמלי.
תרחיש מורכב יותר הוא כאשר שני הצדדים טוענים לבעלות. למשל, חשבון על שם פלוני שכל הכספים בו הגיעו מאלמוני, אך פלוני מסרב להודות שהוא איש קש. במצב כזה, תיתכן מחלוקת מי חייב המס: האם לטעון שהייתה כאן מתנה/הכנסה ביד פלוני (המחזיק) שחייבת במס אצלו, או הכל שייך לאלמוני. מחלוקות כאלה עלולות להגיע להתדיינות משפטית. בפס”ד אלמליח שהוזכר לעיל, אשת בעל העסק טענה שהעסק לא באמת שלה אלא של גיסה, אך בית המשפט אישר למע”מ לחייבה כי היא הייתה הרשומה והפיקה טובות הנאה . לעומת זאת, בפרשת בנלי טל הבן ואביו הסכימו ביניהם מי באמת הבעלים, ובית המשפט ייחס הכל לאב . במקרי גילוי מרצון, לרוב אין סתירה: הפונה מקבל אחריות ומצהיר שהוא הנהנה האמיתי, והצד ששם שימש בחזית בדיעבד שמח להיפטר מהצרה. אולם מבחינה משפטית חשוב לתעד את הסכמת הצדדים – לעיתים באמצעות הסכם נאמנות מאוחר או כתב ויתור של איש הקש – כדי למנוע תביעות אזרחיות עתידיות (למשל, שלא יבוא איש הקש לדרוש חלק מהכספים בטענה “הכל היה שלי כי היה על שמי”).
במסגרת הגילוי מרצון, רשויות המס עשויות לבקש ראיות תומכות לבעלות האמיתית: למשל, תדפיסי בנק המעידים מי הפקיד והוציא כספים, הסכמי הלוואה או נאמנות אם נחתמו, הצהרות של שני המעורבים וכו’. זאת כדי לוודא שהדיווח אמת ולהימנע ממצב שמי שפונה אינו בעל ההון בעצם (תרחיש נדיר אך ייתכן). בהרבה מקרים הצד השלישי (שמו שימש) כלל אינו מגיש את הבקשה אלא הבעלים האמיתי עושה זאת עבורו ועבורו גם. ייתכנו מצבים שבהם יבחרו לכלול את שני המעורבים כמגישי הבקשה במשותף, במיוחד אם מבחינה טכנית חלק מהנכסים רשומים עדיין אצל האיש קש. אך בעיקרון אין צורך בכך – די שהבעלים האמיתי יבקש להסדיר וישלם, והצד השלישי ישתף פעולה במתן מידע וחתימה על מסמכים נדרשים.
 
נאמנויות, מתנות וסיווג משפטי של ההחזקה
המסגרת המשפטית שבגדרה הוחזק הנכס משפיעה אף היא על המיסוי. אם לדוגמה הצד השלישי החזיק בנכס בנאמנות עבור הבעלים האמיתי, דיני המס על נאמנויות עשויים לחול. בישראל קיים פרק מס בנאמנויות (סעיפים 75ח ואילך לפקודת מס הכנסה) הקובע כללים למיסוי נאמן ונהנה. במקרה של נאמנות שבה היוצר והנהנה הם תושבי ישראל, ההכנסה מיוחסת ישירות לנהנה. במובן זה, ייחוס ההכנסה לבעלים האמיתי עולה בקנה אחד עם דיני הנאמנות – פשוט יתייחסו למצב כאילו הייתה זו “נאמנות ישראלית” שבה הנהנה (הבעלים) מדווח ומשלם. אולם, כדי להיכנס רשמית בשערי פרק הנאמנויות, הנאמן (האיש קש) היה אמור להצהיר ולדווח בזמן אמת על עצם הנאמנות ולמלא אחר חובות מסוימות. ברוב המקרים הללו זה לא נעשה, ולכן בדיעבד לא בטוח שיש טעם לעסוק בסיווג הפורמלי כנאמנות לצורכי מס. רשות המסים יכולה לראות בזה נאמנות משתמעת (“נאמנות למעשה”) ולמסות בהתאם, או פשוט להתעלם מהנאמן ולמסות את בעל ההון כאמור. למעשה, התוצאה זהה: המס על ההכנסות ישולם על ידי בעל ההון, כאילו היו שלו מלכתחילה.
לחילופין, עשוי הצדדים לטעון שמדובר היה בכלל במתנה שנתן בעל ההון לצד השלישי, ולכן בעת העברת הכספים התרחש אירוע מס אצל המעביר (אולי חייב במס מתנה או לא, תלוי נסיבות). טענה כזו עלולה לצוץ אם הצדדים מסתכסכים, אך כאשר שניהם באים בגילוי מרצון במטרה להסדיר, סביר שלא ייטענו טענות מסוג זה, שכן הן יכולות לסבך ולא לפתור. אם בכל זאת מדובר בסיטואציה מיוחדת – למשל הורה שטוען שהכספים בחשבון הבנק על שם ילדו הקטין היו מתנה אמיתית לילד – אזי ייתכן שירצו למסות את ההורה במועד ה”מתנה”. בדוגמה זו, אם הורה הפקיד סכומים בחשבון על שם בנו, חוקית הכספים שייכים לבן (מתנה שהושלמה), אך אם ההורה המשיך למשוך ולשלוט בהם, זה מסיג את רעיון המתנה. דיני המס מאפשרים במקרים מסוימים לייחס להורה הכנסות מנכסי ילדיו הקטינים, וגם זאת שאלה שתיבחן. באופן כללי, רשות המסים לא תאפשר להתחמק ממס בטענת “זה בכלל שייך למישהו אחר” כל עוד הנהנה הכלכלי האמיתי הוא הפונה. לכן גם אם יש תיאורים משפטיים שונים (מתנה, נאמנות), התוצאה תהיה חיוב ההכנסות אצל מי שנהנה מהן בפועל.
 
אחריות אזרחית של המעורבים
בהקשר רחב יותר, יש לשקול את האחריות האזרחית (בנזיקין, בחוזים, בדיני עשיית עושר) בין הבעלים האמיתי לצד השלישי. נניח שאיש הקש היה מעורב וידע שהוא מסייע בהעלמת מס. הבעלים האמיתי משלם עכשיו את המסים וקנסות, וייתכן שנגרם לו נזק נוסף (למשל, עלויות הליך, הפסדים כתוצאה מהסדרת ההשקעות). האם יוכל לתבוע את האיש קש על הפרת חובותיו כנאמן או שלוח, או על הנזקים שגרם לו בשיתוף הפעולה? תיאורטית, ייתכן בסיס לתביעה אזרחית אם הצד השלישי הפר חובת נאמנות או נטל לעצמו חלק מהכספים בניגוד לסיכום. עם זאת, במערכות יחסים כאלו לרוב שני הצדדים מעדיפים לא לפתוח חזיתות משפטיות זה נגד זה, משום שכל העניין היה סודי ולא חוקי מלכתחילה. בתי המשפט לא ימהרו לסייע לתובע שבא בידיים לא נקיות. למשל, בעל הון לא מדווח שתובע את איש הקש שהיה שותפו להעלמה – מסתכן בדחיית תביעתו מטעמי מדיניות ציבורית. לכן, הסדרת הדברים בהליך הגילוי מרצון בדרכי שלום והסכמה היא הדרך הנכונה, ללא גלגול האשמות הדדי. בפן המיסוי גרידא, כפי שצוין, האחריות האזרחית לתשלום המס תוטל על הבעלים האמיתי (הפונה) במסגרת ההסדר, ואילו האיש קש יהיה פטור מחבות מס לאחר שיובהר שלא נהנה מההכנסות. אם הבעלים לא היה פונה מרצונו והמדינה הייתה מגלה את ההונאה, ייתכן מאוד שהרשויות היו רודפות גם את האיש קש אזרחית – הן מכוח האחריות בניכויים (אם חלה), הן כחייב עיקרי בהיעדר אחר, והן כדי להפעיל לחץ שיגלה את הנהנה. לכן טוב עושה מי שמקדים ומבהיר את התמונה לרשות.
לבסוף, נזכיר השפעה אזרחית חיובית של הגילוי מרצון: לאחר תשלום המסים והסרת ה”כתם” הפלילי, ההון הופך להון נקי (“מולבן” בלשון העם). המשמעות היא שהנישום רשאי כעת להשתמש בו בגלוי – להשקיעו בארץ, לדווח עליו בדוחות השנתיים להבא, ולהכניסו למערכת הפיננסית הלגיטימית. בכפוף, כמובן, לעמידה בדרישות הבנקים להוכחת מקורות הכסף, כפי שהוזכר לעיל. היתרון של הסדרה אזרחית זו עצום: הכספים יוצאים מהצללים, וניתן לנצלם באופן חוקי, להעבירם בירושה, לשלבם בעסקים וכדומה בלי חשש מתמיד. למעשה, זו מטרת הגילוי מרצון – להכשיר הון שחור כנכס כשר לכל דבר. כפי שפרסמה רשות המסים, בכוונתה לאפשר אפילו הסדרים מיוחדים לכספים “מתחת לבלטות” (מזומן לא מוצהר) כדי שייכנסו לכלכלה הלבנה . כל זה משרת הן את הנישום – שמנקה שולחנו – והן את המדינה שקופת האוצר שלה מתעשרת והציות למס מתחזק.
 
אחריות והשפעת ההליך על צדדים שלישיים (“אנשי קש”)
סוגיה נפרדת הראויה להדגשה היא מצבו של הצד השלישי ששמו שימש להסתרה – אותו אדם שעמד פורמלית בחזית חשבון הבנק או הנכס. כפי שעולה מהדברים, צד זה חשוף פוטנציאלית הן לאחריות פלילית והן לחיובי מס, אף אם לא נהנה מהכספים בפועל. נבחן מה קורה לגביו במסגרת הליך הגילוי מרצון של הבעלים האמיתי, ומה אחריותו במידה ואין גילוי מרצון.
ראשית, במידה והבעלים האמיתי מבצע גילוי מרצון ומודה שהצד השלישי היה איש קש בלבד, צפויה הקלה משמעותית למעמדו של הצד השלישי מול רשויות המס. הוא לא ייחשב עוד כנישום האחראי להכנסה, ולא יידרש לשלם את המס בגינה (שהרי הבעלים האמיתי נוטל זאת עליו). כלומר, ההליך “משחרר” את איש הקש מחבות מס שהייתה עשויה להיות מיוחסת לו מתוקף הרישום . נוסף על כך, ניתן לטעון שהצד השלישי הופך לנשא אחריות משנית בלבד: כל עוד הבעלים עומד בהסדר ומשלם, לא יהיה עילה לפעול נגד הצד השלישי. בדרך כלל, רשות המסים אף תשקול בחיוב שלא להעניש או לנקוט הליכים נגד הצד השלישי, במיוחד אם שיתף פעולה ונתן תצהיר אמת שסייע בחשיפת ההסתרה. במידה והצד השלישי היה תם לב (למשל, הסכים לפתוח חשבון עבור קרוב משפחה מבלי להבין שהוא עבר עבירה), סביר שלא יינקט נגדו דבר. אם היה בעל תפקיד (עו”ד, רו”ח) וסייע ביודעין, ייתכן שיועבר דיווח לגורמי האכיפה המקצועיים (כגון לשכת עוה”ד או רו”ח), אך גם זאת אינו ודאי.
עם זאת, יש להבהיר: החסינות הפלילית הרשמית של נוהל הגילוי מרצון מוענקת לפונה עצמו, ולא בהכרח אוטומטית לשאר המעורבים. אם הבעלים האמיתי פונה לבדו, ההבטחה לא להעמיד לדין חלה עליו. תיאורטית, רשויות החוק יכולות עדיין להחליט לחקור ולהעמיד לדין את איש הקש כשותף לעבירה. בפרקטיקה, במידה והכול הוסדר והתיק נסגר מול הבעלים, לרוב אין עניין ציבורי לרדוף את השותף המשני. במיוחד נכון הדבר כשהצד השלישי הוא בן משפחה או גורם שאינו עבריין מקצועי, ושיתוף הפעולה שלו היה הכרחי להשלמת ההליך. במקרים מסוימים, כדי לבצר את הוודאות, בוחרים שני המעורבים – הנהנה ואיש הקש – לפנות יחד במסגרת הגילוי מרצון. למשל, איש הקש מודה שסייע לאחר ומבקש אף הוא את חסינות ההליך. צעד כזה יכול לתת כיסוי מלא גם לו, אם כי אינו נפוץ (מרבית הנוהלים מיועדים לנישום העיקרי).
חשוב גם לציין שאם איש הקש הרוויח ביודעין מהסידור (נניח קיבל עמלה או נהנה חלקית מהכספים), רשות המסים עשויה לראות בו שותף להעלמה לא רק פורמלית אלא מהותית. במצב כזה, ייתכן שיידרש גם הוא לשלם מס על טובת ההנאה שקיבל (או שייחשב כחייב במס על חלק מההכנסה אם נהנה ממנה בפועל). בכל מקרה, הגילוי מרצון דורש שקיפות: יש לפרט אם איש הקש קיבל משהו. אי-גילוי עובדה כזו ואז התבררותה עלול לסכן את ההסכם ואף לחשוף שוב שני הצדדים.
במישור היחסים בין הבעלים לאיש הקש, הליך הגילוי מרצון יכול לעורר חיכוכים או לחילופין לפתור מתחים: לעיתים האיש קש חושש ש’האשמה’ תיפול עליו, והוא למעשה תלוי בכך שהבעלים האמיתי יודה. אם הבעלים מתמהמה, עלול הצד השלישי עצמו לפנות לרשות (אפילו באופן דיסקרטי) כדי לחשוף את המצב ולבקש הגנה. היו מקרים בעולם של “חילוץ” עצמי של אנשי קש, אך בישראל פחות נפוץ. ברגע שהבעלים נוטל אחריות, לרוב הצד השלישי “נושם לרווחה” כי מוסר ממנו עול פוטנציאלי כבד. יחד עם זאת, כדאי לצד השלישי לוודא שההודאה של הבעלים אכן מתעדת נכונה שגם הוא (הצד השלישי) היה חלק מהסתרה – כדי שלא יראה כאילו שיתף פעולה לגמרי בתמימות. דקויות כאלה עשויות להיות רלוונטיות אם למשל יום אחד בכל זאת תיבחן שאלת אחריותו (פלילית או משמעתית).
אם לא מתבצע גילוי מרצון וההונאה נחשפת בחקירה, מצב הצד השלישי חמור בהרבה: הוא עלול למצוא עצמו תחת חקירה באזהרה, בלי שליטה על התוצאה. כפי שראינו, קיימים תקדימים של אישומי מס והלבנת הון נגד אנשי קש, כולל עונשי מאסר . יתרה מזו, הוא עשוי לחוב במס באופן מיידי וללא אפשרות להסדיר כך שהאחר ישלם. לכן, מנקודת מבטו של הצד השלישי, רצוי מאוד שהבעלים האמיתי ינצל את מנגנון הגילוי מרצון. למעשה, גם הוא (הצד השלישי) יכול לעודד זאת, ואף להתנות את המשך שיתוף הפעולה שלו בכך שהדבר יוסדר חוקית. במידת הצורך, כדאי שגם הצד השלישי יהיה מיוצג ויקבל ייעוץ במסגרת התהליך, כדי להגן על זכויותיו.
בשורה התחתונה, הליך הגילוי מרצון מיטיב בדרך כלל עם הצדדים השלישיים ששימשו אנשי קש: הוא מסיר מהם את חבות המס העיקרית, מפחית את הסיכון הפלילי שלהם כמעט לאפס (אם ההתנהלות נכונה), ומאפשר להם לצאת מה”עסק” הלא-חוקי בלי השלכות ארוכות טווח. התנאי הוא כמובן שיתוף פעולה מלא ואמיתי מצדם בהליך. עליהם לחשוף את כל הידוע להם, לתת מסמכים ועדויות לפי הצורך, ולהימנע מלנסות להסתיר פרטים (למשל, אם ניהלו עוד חשבון עבור אותו אדם או אחרים – עדיף לחשוף גם זאת תחת ההליך). שקיפות מלאה תבטיח הגנה מרבית. לבסוף, כדאי שגם מערכת היחסים הפרטית בינם לבין בעל ההון תוסדר – למשל, חתימה פורמלית על מסמכים שמצהירים כי לאיש הקש אין ולא הייתה זכות בכספים (למניעת טענות עתידיות). בכך יוכלו שני הצדדים לסיים את הפרשה נקיים ככל האפשר: הבעלים ישלם את המגיע, והאיש קש יימנע מעונש ומהתעסקות נוספת.
 

סיכום ומסקנות

גילוי מרצון לגבי הון וחשבונות בנק שהוחזקו תחת שם בדוי הוא כלי חיוני ואפקטיבי בהתמודדות עם עבריינות מס והון לא מדווח. ישראל של 2025, לנוכח התעצמות שיתוף המידע הגלובלי והטכנולוגיות לזיהוי חריגות, מציבה סיכויים גבוהים לחשיפת נכסים מוחבאים. מדיניות רשות המסים משקפת שילוב של יד קשה כלפי מעלימי מס מחד, ופתח מילוט רחב למי שישכיל לבוא וולונטרית לפני שייתפס, מאידך. המאמר סקר את הסיכונים הפליליים המשמעותיים הכרוכים בשימוש באנשי קש – החל מעבירות מס שדינן מאסר וכלה בהלבנת הון וזיוף – ואת הדרך בה הליך גילוי מרצון יכול לנטרל סיכונים אלו על-ידי הענקת חסינות מפני העמדה לדין. במקביל, ראינו את ההסדרה האזרחית הנדרשת: תשלום מלוא המסים, לרבות ריבית, וחישוב שומות לתקופות עבר, תוך ייחוס ההכנסות לבעלים האמיתיים של הנכסים. הודגש שגם לאחר גילוי מרצון, הבנקים ורשויות איסור ההלבנה יבקשו לוודא את חוקיות מקור הכסף, ולכן על הפונה להיות מוכן לשתף פעולה גם בזירה הזו.
כמו כן, המאמר בחן את מעמדם של הצדדים השלישיים ששמם שימש להסתרת הבעלות. אחריותם הפלילית והאזרחית אינה מתאיידת מעצם היותם “לא הנהנים בפועל”. עם זאת, גילוי מרצון מוצלח על-ידי הנהנה האמיתי יכול להציב גם אותם במקום בטוח יותר, להוציאם ממעגל החבות והחשיפה המשפטית, ולסיים את הפרשה ללא הליכים כנגדם. הדבר דורש תיאום ושיתוף פעולה בין כל המעורבים בהליך.
ניתן להסיק כי הסדרת הון המוסתר תחת שמות בדויים היא צעד חיוני הן לנישום עצמו, הן לשותפיו הסמויים, והן לחברה כולה המבקשת לחזק את שלטון החוק והשוויון בנטל המס. בשנת 2025, עם צאתו הצפויה של נוהל גילוי מרצון חדש, עומדת הזדמנות נוספת בפני ישראלים רבים לנקות את השולחן. ההמלצה הברורה היא לנצל הזדמנות זו: לפנות מיוזמתכם, לחשוף את כל האמת על הנכסים וההכנסות המוסתרים, לשאת בתשלום המס המתחייב, ובכך לזכות בשקט נפשי ובחסינות מהליכים פליליים. הניסיון מראה כי המתנה או הססנות עלולים לעלות ביוקר – חלון ההזדמנויות אינו פתוח לעד, וברגע שתיפתח חקירה או שיגיע מידע מרשות זרה, יהיה מאוחר מדי. לעומת זאת, פעולה יזומה במסגרת גילוי מרצון מאפשרת לסיים עניין כואב במינימום נזק: לשלם את החוב ולהתחיל anew כאזרח נורמטיבי.
לסיכום, “יציאה לאור” של ההון השחור באמצעות גילוי מרצון היא צעד אמיץ ונכון. מדובר בהליך מורכב הדורש ייעוץ מקצועי וצעדיה מדודים, אך תוצאותיו – הכשרת ההון והסרת חרב הדין הפלילי – מצדיקות את המאמץ. הדין הישראלי, כפי שתואר, ערוך להתמודד הן עם הענשת מי שימשיך להסתתר והן עם הושטת יד מקלה למי שחוזר למוטב מיוזמתו. הבחירה נתונה בידי בעלי ההון המוסתר: לחכות בסיכון הולך וגובר, או לפעול כעת ולהפוך את הנסתר לגלוי בצורה מבוקרת וחוקית. החוק והפסיקה מעניקים את הכלים לתיקון – ועל הנישומים לנצלם בתבונה, לטובתם ולטובת שלטון החוק.
 
לשאלות – ניתן לפנות לעו"ד אלי דורון, נייד - 0544251054
 
 

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.