מאת:

המרת כתב אישום בכופר כסף בעבירות מס – הדין הישראלי

מהו מוסד כופר הכסף בדין הפלילי-מיסויי?

כופר כסף הוא מנגנון משפטי ייחודי במשפט הישראלי המאפשר לחשוד בעבירה כלכלית – ובעיקר בעבירות מס – לסיים את ההליך הפלילי נגדו בתשלום כספי, במקום בניהול משפט פלילי מלא. למעשה, תשלום כופר מהווה חלופה להעמדה לדין פלילי: החשוד משלם לאוצר המדינה סכום כסף מוגדר, ובתמורה מופסקת ההליך הפלילי בעניינו מבלי הרשעה בבית משפט. סמכות זו להמיר הליך פלילי בכופר כסף קבועה בחקיקה הישראלית מזה שנים ארוכות, בעיקר בדיני המס: כך, למשל, סעיף 221 לפקודת מס הכנסה וסעיפים מקבילים בחוקי מע״מ, מכס ומיסוי מקרקעין מקנים לרשות המיסים אפשרות לגבות כופר כסף מחשוד, במקום להעמידו לדין. בהתאם לחוקים אלה, בהסכמת החשוד ניתן לגבות ממנו כופר (עד לסכום מקסימלי הקבוע בחוק, לרוב כפול מהקנס המרבי לעבירה), ולאחר התשלום “ייפסק כל הליך נגדו על אותה עבירה”.
מבחינה מהותית, כופר כסף הוא סוג של הסדר מנהלי-עונשי בין הנישום (החשוד) לבין המדינה, שבמסגרתו החשוד מוותר על יומו בבית המשפט ומשלם קנס מוסכם. מטרת ההסדר היא לחסוך את ניהול ההליך הפלילי הארוך והמורכב, הן מהחשוד והן מהרשויות, ובכך להשיג תוצאה ענישתית מהירה ויעילה יותר. הסדר הכופר נפוץ במיוחד בעבירות מס מהותיות (כגון העלמת הכנסות, ניהול פנקסים כוזבים, הוצאת חשבוניות פיקטיביות וכדומה), שבהן מתקיימת כוונה פלילית להסתרת מס. ברוב המקרים, הליך כופר יזום על-ידי החשוד עצמו (באמצעות בא-כוחו), המגיש לרשות המוסמכת בקשה להמרת כתב האישום או החקירה בתשלום כופר. חשוב להבהיר כי תשלום כופר נוסף על תשלום המס עצמו – כלומר, החשוד נדרש לשלם את מלוא המס שהתחמק מתשלומו (כולל קרן, ריבית וקנסות אזרחיים לפי העניין) בנוסף לסכום הכופר, ולא במקום המס. הכופר מהווה אפוא תשלום עונשי לטובת המדינה, בעוד שחובת תשלום המס שנגבה בחסר נותרת בעינה, כפי שיוסבר בהמשך.
 

המרת כתב אישום בכופר כסף – באילו תנאים הדבר אפשרי?

האפשרות להמיר כתב אישום בכופר כסף נתונה רק במקרים ובתנאים שקובע החוק, ובראש ובראשונה בעבירות המוגדרות כזכאות לכופר. לא בכל עבירה פלילית ניתן לשלם כופר – ברגיל מדובר בעבירות כלכליות ופיסקאליות (מיסים, מכס, הלבנת הון מסוימת וכד’), שבהן המחוקק איפשר במפורש מסלול של כופר. למשל, בעבירות מס הכנסה, מע״מ, מכס ומיסוי מקרקעין קיימת סמכות סטטוטורית להטלת כופר, אך בעבירות פליליות מתחומים אחרים לרוב לא קיימת אופציה כזו. בנוסף, נדרשת הסכמת החשוד לתשלום הכופר כתנאי יסוד – כופר הוא לעולם וולונטרי ומבוסס על בחירת הנישום לשלם ולא לעמוד לדין. ללא הודאתו והסכמתו של החשוד, לא ניתן לכפות עליו כופר במקום משפט.
עוד תנאי מהותי הוא שיקול הדעת של הרשויות כי המקרה מתאים להמרה בכופר. אין מדובר בזכות מוקנית לחשוד, אלא באפשרות הנתונה לשיקול דעת הרשות. הרשות תשקול, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה, ותחליט האם מן הראוי במקרה המסוים להסתפק בכופר כסף או שיש אינטרס ציבורי בהעמדה לדין. כך למשל, בעבירות מס קלות יחסית או טכניות, כאשר הנזק לקופה הציבורית קטן והעבריין אינו בעל עבר פלילי, עשויה הרשות להיעתר לבקשת כופר. לעומת זאת, בעבירות חמורות מאוד או כאשר מדובר בעבריין סדרתי או בסכומים גבוהים במיוחד, ייתכן שהרשות תעדיף להמשיך בהליך הפלילי בבית המשפט ולא לאפשר סיום בפרשת כופר. על כן, רק בהתקיים מכלול תנאים ונסיבות מקלות יישקל נתיב הכופר.
בנוסף, מסלול הכופר אפשרי בשלבים שונים של ההליך – החל משלב החקירה, דרך טרם הגשת כתב אישום, ואף לאחר הגשתו. עם זאת, כפי שיפורט להלן, השלב בו מוגשת בקשת הכופר משפיע על הדרישות הפרוצדורליות: כאשר הבקשה מוגשת לאחר שהוגש כבר כתב אישום, החוק מחייב קבלת אישור נוסף מגורמים בכירים (היועץ המשפטי לממשלה) כתנאי למתן כופר . לעומת זאת, כשהבקשה מוגשת לפני הגשת כתב אישום, ההחלטה נתונה בלעדית לרשות המיסים במסגרת ועדת הכופר, ללא צורך באישור גורם חיצוני.
חשוב גם להדגיש שהמרת אישום בכופר אינה “אוטומטית” – כל מקרה נבחן לגופו. עצם הגשת בקשה לכופר אין פירושה שהיא תתקבל בהכרח. ועדת הכופר שוקלת את הבקשה לאור הקריטריונים שנקבעו ונדרשת להחליט אם המקרה הספציפי ראוי להמרה לכופר אם לאו . רק אם הוועדה משתכנעת שהתיק מתאים לענישה בדרך של כופר וכי התקיימו התנאים הנדרשים, יינתן אישור עקרוני להמרת כתב האישום בכופר וייקבע סכום הכופר לתשלום.
 

כופר כסף כהודאה בעבירה – חשיבות הגדרת ההודאה בליווי עורך דין

למרות שכופר כסף חוסך מן החשוד הרשעה פלילית פורמלית, יש לזכור שתשלום הכופר כרוך בהודאה בביצוע העבירה מבחינה מהותית. כלומר, כאשר נישום מסכים לשלם כופר, הוא למעשה מודה שביצע את עבירת המס המיוחסת לו – הודאה המשמשת בסיס לסגירת התיק. אמנם מבחינת הדין הפלילי הצרוף, תשלום כופר אינו נחשב להרשעה פלילית ואינו נרשם במרשם הפלילי של האדם (דהיינו, לא נותר לחובתו “רישום פלילי” רשמי). עם זאת, בתי המשפט קבעו כי תשלום כופר יכול להיחשב בנסיבות מסוימות כהודאה באשמה בביצוע העבירה, ואף עשוי לשמש כראיה במסגרת ההליך האזרחי הנוגע לאותה פרשת מס. במילים אחרות, ויתור על המשפט ותשלום הכופר נתפסים כהודאה באחריות למעשה, דבר שיש לו משמעות משפטית בהקשרים שונים – למשל, הרשות רשאית לראות בכך הודאה שמצדיקה קביעה שומתו של הנישום בצד האזרחי (כפי שיוסבר להלן).
משום כך, קיימת חשיבות רבה למעורבות של עורך דין מטעם החשוד בניהול הליך הכופר, ובפרט בניסוח ההודאה המשתמעת ממנו. עורך דין המייצג את הנישום יוכל לוודא כי במסגרת בקשת הכופר או ההסדר לא נכללת הודאה גורפת החורגת מעבר לנדרש. יש לתחום במדויק את העבירה והמחדל שאותם מודה הנישום שביצע – למשל, תקופת הדיווח הרלוונטית, סכום ההכנסה שהושמט וכדומה – על מנת שהודאתו (המובלעת בתשלום הכופר) לא תשמש נגדו בהליכים אחרים מעבר למה שהתכוון אליו. למעשה, עיצוב גבולות ההודאה הוא חלק קריטי מהסדר הכופר: עורך הדין יוודא שהלקוח מודה רק בעובדות ובהפרות הנדרשות לצורך ההסדר, ולא מעבר לכך. בכך ניתן למנוע מצב שהנישום ייחשף לתביעות או לדרישות מס אזרחיות מופרזות בהתבסס על הודאתו. נזכיר כי אף לאחר תשלום כופר, פתוחה הדרך לנישום להתווכח על סכומי המס שייחס לו פקיד השומה, שכן ההודאה היא בקיום העבירה אך לא בהכרח בהיקף המדויק של ההכנסות שהוסתרו . גם בהיבט זה, ייעוץ משפטי מקצועי יסייע לנישום לשמור על זכויותיו ולהימנע מהודאה רחבה מדי העלולה להזיק לו בהמשך.
בשורה התחתונה, כופר כסף אמנם אינו שקול להרשעה פלילית ואינו מטיל כתם פלילי רשמי, אך הוא כן בבחינת הודאה בעבירה לצורך החוק. משום כך, לא מומלץ להתמודד עם הליך הכופר ללא ליווי משפטי. עורך דין הבקיא בדין הפלילי-מיסויי ידריך את החשוד בהבנת משמעויות ההודאה, ויוודא שההודאה ממוקדת רק במה שנדרש לצורך ההסדר ובכך יגן על האינטרסים של מרשו.
 

שיקולים למתן כופר: עבר פלילי נקי, עבירה ראשונה, סכום ההעלמה, נסיבות אישיות, מידת שיתוף פעולה

כאשר ועדת הכופר דנה בבקשת חשוד להמרת האישום בכופר, היא מפעילה שיקול דעת מנהלי בהתאם לקריטריונים שנקבעו בנוהלי רשות המיסים ובהנחיות היועץ המשפטי. קיימים שיקולים מנחים רבים שבהם מתחשבת הוועדה בהחלטתה אם להיעתר לבקשה. בין השיקולים המרכזיים ניתן למנות את הבאים:
  • העבר הפלילי של החשוד – עבר נקי מהרשעות קודמות מהווה נקודת זכות. חשוד שאין בעברו עבירות פליליות (ובפרט עבירות מס קודמות) ייתפס כמי שראוי להזדמנות של הסדר כופר, בניגוד לעבריין חוזר סדרתי. כמו כן נבחן האם החשוד כבר שילם כופר בעבר בגין עבירות דומות; תשלום כופר בעבר עלול להעיד על דפוס חוזר ולהקשות על קבלת כופר נוסף.
  • האם זו עבירה ראשונה של הנישום – בהמשך לסעיף הקודם, אם המקרה הנדון הוא הפעם הראשונה שבה החשוד עובר עבירת מס, הנטייה תהיה לראות בכך מעידה חד-פעמית הניתנת לטיפול מנהלי (כופר) במקום הליך פלילי. מנגד, אם זו אינה הפעם הראשונה, הדבר מעיד על דפוס התנהלות עברייני וקיים אינטרס להחמיר. למעשה עבר נקי ועבירה ראשונה לרוב נחשבים כתנאי סף בלתי רשמי לדיון חיובי בבקשת כופר.
  • • חומרת העבירה והיקפה הכספי – הוועדה בוחנת את סכום המס שהועלֵם או שהחשוד התחמק ממנו. סכום העלמה נמוך יחסית נחשב שיקול מכריע לטובת כופר, שכן הנזק למדינה קטן, וההליכים הפליליים עלולים לעלות למשאבים העולים על התועלת שבהם. לעומת זאת, בעבירות בסכומים גדולים מאוד (למשל הונאות מס במיליוני שקלים) ייתכן שהמדינה תעדיף להעביר מסר מרתיע דרך כתב אישום והרשעה. חומרת העבירה נשקלת גם מבחינת סוג ההתנהגות – העלמת מס מתוחכמת וממושכת חמורה יותר מאשר תקלה נקודתית או אי הבנה חד-פעמית.
  • מצב אישי ונסיבות חיים של החשוד – לנסיבותיו האישיות של מבקש הכופר יכולה להיות השפעה משמעותית. ועדת הכופר תשקול בכובד ראש טעמים הומניטריים ואנושיים: למשל, אם מדובר באדם נורמטיבי המתמודד עם מחלה קשה, או אם בני משפחתו תלויים בו (כגון מפרנס יחיד למשפחה, או משפחה שכולה), ואם גילו מבוגר. דוגמאות שהוכרו במקרים שונים: מצב בריאותי רופף של החשוד, היותו בן למשפחה שכולה, או היותו אדם מבוגר מאוד – כל אלה יכולים להטות את הכף לטובת סיום ההליך בכופר במקום בהרשעה שעלולה להיות בלתי מידתית בנסיבותיו . כמובן, נסיבות אישיות אינן מעניקות חסינות, אך הן נכנסות למערך השיקולים לקולא.
  • מידת שיתוף הפעולה עם הרשויות – התנהלותו של החשוד במהלך החקירה ובכלל זה הסרת המחדל (תשלום המס החסר) מיומנת כגורם חשוב בהחלטה. חשוד שמשתף פעולה בחקירה, מודה בעובדות, מתקן דו”חות מיוזמתו ומשלם את המס שנדרש – מפגין נכונות לתקן את דרכיו, ובכך מגדיל את הסיכוי שעניינו יסתיים בכופר. בפרט, הסרת המחדל – כלומר תשלום המס שהועלם טרם ההחלטה – היא שיקול משמעותי ביותר לטובת מבקש הכופר . בהיעדר הסרת מחדל, הוועדה כמעט לא תאשר כופר, שכן אי-תשלום המס מעיד על המשך הפרת החוק. מעבר לכך, שיתוף פעולה כללי, מסירת מסמכים ועזרה בחקירה, כל אלו מצביעים שהחשוד נוטל אחריות ומקל על הרשויות, ומצדיקים הקלה מסוימת בדמות כופר.
בנוסף לשיקולים הנ״ל, ועדת הכופר עשויה להביא בחשבון שיקולים נוספים כמו העניין הציבורי בהבאת העבריין לדין, הצורך בהרתעה בתחום העיסוק שלו, והאם העבירה בוצעה בידי מי שהיה בתפקיד אמון ציבורי (למשל רואה חשבון או עורך דין שהפר אמון) . אולם, ככלל, במקרה של עבריין מס מתחיל, בסכום קטן, שבאמתתו נסיבות אישיות מקלות וששיתף פעולה מלא – מתקיים מצבור שיקולים חיובי שמשקלם המצטבר נוטה להצדיק המרת האישום בכופר. חשוב להבין שאין רשימת קריטריונים סגורה בחוק, והוועדה שוקלת את התמונה הכוללת של מכלול נסיבות המקרה. עורך דין מנוסה ידע להדגיש בבקשת הכופר את הנסיבות והטיעונים הנכונים (עבר נקי, שיתוף פעולה, מצב אישי ועוד) כדי למקסם את סיכויי הקבלה.
 

ועדת הכופר (״ועדת דורון״) – הרכב, סמכויות ושיקול דעת

ההחלטה אם לקבל בקשה להמרת כתב אישום בתשלום כופר נמצאת בסמכותה של ועדת הכופר ברשות המיסים. ועדות כופר פועלות כגופים מנהליים ברשות המוסמכים לדון בתיקי עבירות מס ולאשר, או לדחות, הסדרי כופר. למעשה, בכל אחת מזרועות המס העיקריות (מס הכנסה ומיסוי מקרקעין מצד אחד, ומע”מ, מכס ומס קנייה מצד שני) פועלת ועדת כופר ייעודית . הוועדות מאוישות בדרך כלל על-ידי אנשי מקצוע בכירים מרשות המיסים, כגון מנהלי מחלקות חקירות, פקידי שומה בכירים ויועצים משפטיים של הרשות. בנוסף, לפי הנוהג, נוכח בדיוני הוועדה גם נציג מפרקליטות המדינה (תובע פלילי) כדי לוודא שגם עמדת התביעה הפלילית נשמעת ומיוצגת. בהרכב זה, ועדת הכופר מרכזת הן את ההיבט החקירתי-מקצועי (דרך אנשי רשות המיסים) והן את ההיבט המשפטי-ציבורי (דרך נציג הפרקליטות), ועל בסיסה מתקבלות ההכרעות בבקשות כופר. יש לציין כי לעיתים מבחינים בין ועדת כופר מחוזית/רגילה לבין ועדת כופר עליונה: בוועדה העליונה חברים מנהל רשות המיסים עצמו וסגניו הבכירים, והיא דנה במקרים משמעותיים במיוחד או בעררים על החלטות ועדות כופר רגילות . חלוקה זו נועדה לתת מענה אחיד ולהבטיח פיקוח במקרים בעלי רגישות גבוהה (למשל סכומי כופר בסדר גודל חריג).
לעיתים מכנים את ועדת הכופר גם בשם “ועדת דורון”. כינוי זה נטבע על שם אחד מראשי הוועדות או בשל גוף מקצועי בעבר שכונן נוהל כופר (יש הסבורים שהוא נקרא כך בעקבות ועדה בראשות אדם בשם דורון, שקבעה מדיניות בנושא). בכל מקרה, חשוב להבין ש”וועדת דורון” ו”ועדת כופר” הם למעשה שמות שונים לאותו מוסד: הגוף המוסמך ברשות המיסים להחליט בענייני כופר.
סמכויותיה של ועדת הכופר רחבות בכל הנוגע לטיפול בעבירות המס: היא מוסמכת לקבוע האם תיק מסוים יסתיים בכופר אם לאו, ובמידה שכן – מה יהיה סכום הכופר שעל הנישום לשלם. הוועדה יכולה להציב תנאים לקבלת הבקשה, כגון תשלום המס המלא (אם טרם שולם) בתוך פרק זמן מסוים, או דרישה להסרת מחדלים אחרים. החלטותיה של ועדת הכופר מחייבות את רשות המיסים והתביעה: אם הוחלט על כופר ושולם הכופר, התיק הפלילי נגד הנישום ייגנז ולא יוגש כתב אישום (או יופסק, אם כבר הוגש) . מנגד, אם דחתה הוועדה את הבקשה, התיק ימשיך למיצוי הליכים פליליים – חקירה, הגשת כתב אישום וניהול המשפט בבית המשפט הפלילי.
ועדת הכופר מפעילה שיקול דעת מנהלי בהכרעותיה, וכפופה לעקרונות המשפט המנהלי (חובת סבירות, הגינות, איפה ואיפה וכד’). למעשה, הנחיות רשות המיסים מקנות לוועדה קריטריונים מפורטים להפעלת שיקול הדעת – אותם שיקולים שפורטו בסעיף הקודם (חומרת העבירה, עבר פלילי, שיתוף פעולה וכו’) . הוועדה תשקול את הבקשה לאור קריטריונים אלו ובנסיבות כל מקרה לגופו. חשיבותה של ועדת הכופר היא בכך שהיא משמשת מסננת מקצועית: תפקידה לאזן בין הצורך לאכוף את החוק ולהרתיע עברייני מס, לבין הרצון לייעל את האכיפה ולאפשר הזדמנות שנייה במקרים המתאימים. החלטות ועדת הכופר מתקבלות בדר”כ פה אחד על ידי חבריה, לאחר דיון בתיק ובלטי הטיעונים שהוגשו בבקשה (לעיתים מתאפשר גם טיעון בעל-פה בפני הוועדה).
יש לציין כי לוועדת הכופר שיקול דעת רחב בקביעת סכום הכופר. הסכום יכול להגיע עד תקרה מסוימת שנקבעת בחוק (למשל, כאמור, עד כפול מהקנס המקסימלי הקבוע לעבירה), אך בפועל הוועדה מתאימה את הסכום לחומרת העבירה ולנסיבות. למשל, בעבירה קלה מאוד עם נסיבות מקלות, ייתכן שיוטל כופר סמלי בלבד; לעומת זאת, בהעלמת הכנסות משמעותית, הוועדה עשויה לדרוש כופר גבוה הקרוב לתקרה. הסכום נקבע כך שישקף מחד את הצורך בענישה והרתעה, ומאידך את מידת האשמה הספציפית של הנישום.
חשיבות ועדת הכופר נובעת גם מכך שהיא מהווה צומת ההחלטה בין מסלול מנהלי למסלול פלילי. עבור החשוד, שכנוע ועדת הכופר הוא קריטי – הצלחה בוועדה פירושה הימנעות מוחלטת מהליך פלילי גלוי ומהסיכון להרשעה פלילית. מכאן שיש משקל רב לאופן הצגת הדברים בפני הוועדה, לאיכות הבקשה ולמשא ומתן המתנהל עמה (דברים שיפורטו בפרק הייעוץ המשפטי להלן).
 

כופר מול האחריות האזרחית – המרת האישום אינה פוטרת מתשלום המס

נקודה מרכזית שיש להבהיר היא שהמרת תיק פלילי לכופר כסף אינה סוגרת את התיק במישור האזרחי. כלומר, גם אם הוחלט על כופר ושולם הכופר, הנישום עדיין חייב לשלם את המס שהתחמק מתשלומו ואת כל החיובים האזרחיים הנלווים. הכופר בא, כפי שצוין, כתוספת עונשית מעבר לתשלום המס הקשור לעבירה . לכן, על מנת שוועדת הכופר תשקול בחיוב את הבקשה, מצופה מהנישום להסיר את המחדל האזרחי – דהיינו, לתקן את דיווחיו ולשלם את מלוא המס והקנסות האזרחיים לפני או לכל המאוחר במקביל לדיון בבקשת הכופר.
בפועל, הליך הכופר מותנה בהסדרת חוב המס: רשות המיסים לא תוותר על גביית המס המגיע לה. אם נישום מבקש כופר אך ממשיך להתחמק מתשלום המס עצמו, קרוב לוודאי שבקשתו תידחה. לעומת זאת, נישום שמציג לוועדה כי תיקן את דו”חותיו, הגיע להסכם שומה עם פקיד השומה ושילם את כל המס הנדרש – מראה רצינות ונטילת אחריות, והדבר ייזקף לזכותו בדיון על הכופר . במקרים רבים, תנאי מקדים מפורש להגשת הבקשה הוא המצאת אישור מפקיד השומה על כך שהליקוי תוקן והמס שולם (מה שנקרא “אישור הסרת מחדל”)
חשוב להבין שהמסלול הפלילי והמסלול האזרחי בענייני מס הם שניים נפרדים, המתנהלים לעיתים במקביל: האחד עניינו ענישה פלילית (או כופר) על עצם ההפרה הפלילית, והשני עניינו גביית המס וההפסדים לאוצר עקב ההפרה. המרת כתב אישום בכופר מסיימת רק את ההיבט הפלילי – היא מונעת הרשעה ועונש פלילי, אך אינה “סוגרת את התיק” מול רשות המיסים בהיבט הכספי. משום כך, גם לאחר סיום ההליך הפלילי בכופר, על הנישום לוודא שכל השומה האזרחית בעניינו טופלה: אם טרם נחתם הסכם שומה עם מס הכנסה או מע״מ, יש להשלים זאת, ולשלם כל חוב מס שייוותר. למעשה, ברוב המקרים הדנים בכופר, ההליך האזרחי מקדים את ההליך הפלילי: תחילה מתבצעת שומה מתוקנת והתשלום האזרחי, ולאחר הסרת המחדל פונים רשמית לוועדת הכופר.
לסיכום נקודה זו: תשלום כופר איננו “כופר נפש” הפוטר מחובות כספיות. על מבקש הכופר לשלם את חוב המס במלואו. רק כאשר המדינה משוכנעת שהנזק הכספי תוקן – קרי, הכספים שהועלמו שולמו – היא מוכנה לשקול סגירת ההליך הפלילי תמורת כופר. במובן זה, הליך הכופר אף תורם לגבייה היעילה של מסים, כי הוא מדרבן את העבריין לשלם מיד את חובו אם ברצונו לזכות ביתרון של הימנעות מהרשעה. לא פעם מציינת רשות המיסים שבזכות מוסד הכופר נגבים במהירות מסים שהיו עלולים להיגבות רק כעבור שנים (לאחר סיום משפט), אם בכלל .
 

הגשת בקשה לכופר – הדרך הנכונה (לאחר הסרת המחדל ובטרם כתב אישום)

המועד ואופן הגשת הבקשה לכופר יכולים להשפיע במידה רבה על סיכוייה. ההמלצה הכללית היא להגיש את הבקשה מוקדם ככל האפשר, לאחר שדאגנו כמובן להסיר את המחדל (תיקון הדיווחים ותשלום המס). בפרט, רצוי שהבקשה תוגש בטרם הוגש כתב אישום לבית המשפט. הגשה בשלב מוקדם – אפילו במהלך החקירה או עם סיום החקירה, טרם קבלת החלטה על כתב אישום – מאפשרת לרשות המיסים לדון בענין במסגרת הפנימית (ועדת הכופר) מבלי שהתיק יהפוך לפומבי בהגשת כתב אישום. הדבר גם מונע את הצורך באישור גורמים חיצוניים (כמו היועמ”ש, ראו להלן) ומפשט את התהליך. לפיכך, ברוב המקרים, צעד נבון מצד החשוד או סנגוריו הוא להקדים תרופה למכה: מיד כשמתברר שיש כוונה להעמיד לדין, לפנות ביוזמתם בבקשה לכופר, לאחר דיאלוג עם רשות המיסים על גובה השומה ותשלום החוב.
הדרך הנכונה להגיש בקשה לכופר מתחילה כאמור בטיפול בחוב המס – יש להשלים דיוני שומה עם פקיד השומה או מנהל מע״מ, ולהגיע להסכמה על הסכום לתשלום. רצוי לשלם לאלתר את הסכום המוסכם (או לכל הפחות להראות שיש בידי הנישום את האמצעים לשלמו מיידית עם אישור הכופר). לאחר מכן, מכינים בקשה רשמית ומפורטת בכתב הממוענת לוועדת הכופר הרלוונטית ברשות המיסים. בבקשה זו יש לפרט את פרטי החשוד, תיאור תמציתי של העובדות (מהי העבירה המיוחסת – למשל אי-דיווח על הכנסות בשנים פלוניות בסכום אלמוני), והכי חשוב – לפרט את הנימוקים בזכות קבלת הבקשה. כאן המקום להבליט את כל השיקולים לקולא: היותו של החשוד נעדר עבר פלילי, העובדה שזו מעידתו הראשונה, סכום ההעלמה הקטן יחסית, נסיבותיו האישיות המיוחדות, שיתוף הפעולה המלא מצדו בחקירה ותשלום מלוא המס לפני הגשת הבקשה. כמו כן, ניתן לכלול בבקשה טיעונים ייחודיים לתיק: למשל, אם יש קשיים ראייתיים בתיק או ספקות ראיתיים, אפשר לרמוז עליהם (מבלי להודות בחפות מלאה, כמובן) כדי לחזק את ההצדקה להימנע ממשפט מסובך. גם שיקולי מדיניות, כגון עומס על בתי המשפט וייעול ההליכים, ניתן לציין באופן ענייני.
את הבקשה מומלץ להגיש באמצעות עורך דין המנוסה בכך, כדי לוודא שהנוסח והדגשי הטיעון מתאימים למצופה על-ידי חברי ועדת הכופר . לעיתים לאחר הגשת הבקשה מתקיים שימוע בעל-פה בפני גורמי החקירה או הוועדה במחוז הרלוונטי, בו לעורך הדין הזדמנות להציג ישירות את הנסיבות ולהשיב לשאלות. לאחר מכן, הבקשה מועברת לדיון והכרעה בישיבת ועדת הכופר. חשוב להבין שגם עיתוי ההגשה הוא טיעון בפני עצמו: בקשה שהוגשה לפני כתב אישום מראה רצון כן של הנישום לתקן את דרכיו מוקדם, בעוד שבקשה שמוגשת רק לאחר שכבר החל משפט עשויה להיתפס כניסיון מאוחר “להתחמק” מאימת הדין. לכן, התזמון המיטבי הוא בהקדם האפשרי, לרוב לאחר סיום החקירה ולפני קבלת החלטה בתיק. אם הדבר מתאפשר, עדיף שלא להמתין להגשת כתב אישום, אלא ליזום את מהלך הכופר מראש. בכך גם נמנע פרסום שמו של החשוד בכתב אישום פומבי, ונחסכת ממנו עצם ההתייצבות לדין בבית המשפט מלכתחילה.
 

בקשה לכופר לאחר הגשת כתב אישום – הצורך באישור היועמ״ש לעיכוב הליכים

כאשר הבקשה להמרת כתב אישום בכופר מוגשת לאחר שכבר הוגש כתב אישום לבית המשפט, ההליך מסתבך במידה מסוימת. בשלב זה, התיק כבר מצוי במסלול פלילי רשמי, והתביעה (בדרך כלל פרקליטות המדינה) מנהלת את ההליך בפני בית משפט. אמנם עדיין ניתן, עקרונית, להגיע להסדר כופר, אך החוק דורש תוספת אישור: לפי רוב הוראות החוק העוסקות בכופר, אם כבר הוגש כתב אישום, טעונה הטלת הכופר את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
המשמעות היא שלא די בכך שוועדת הכופר של רשות המיסים תסכים עקרונית לכופר – צריך שגם היועמ”ש (או מי מטעמו, כגון פרקליט המדינה) יאשר עיכוב הליכים בתיק הפלילי שתלוי ועומד בבית המשפט. סמכות היועץ המשפטי לממשלה לעכב הליכים פליליים קבועה בחוק סדר הדין הפלילי, והיא למעשה הדרך המשפטית “לעצור” תיק לאחר שהוגש כתב אישום. רק ליועמ”ש סמכות לעכב (להקפיא או לבטל) כתב אישום תלוי ועומד. לכן, כאשר מבוקש כופר לאחר אישום, יש צורך ששני גופים נפרדים יתנו הסכמתם: ועדת הכופר והיועץ המשפטי לממשלה.
במצבים כאלה, הפרקטיקה היא שבמקביל להגשת הבקשה לכופר לרשות המיסים, פונה הסנגור גם בבקשה מנומקת ליועמ”ש (דרך פרקליטות המדינה) לעכב את ההליכים, בכפוף לאישור הכופר. לעיתים רשות המיסים עצמה – במידה והיא תומכת בכופר – תפנה ליועמ”ש בהמלצה על עיכוב הליכים. היועמ”ש ישקול שיקולים של אינטרס ציבורי: האם בנסיבות המקרה ראוי לוותר על המשך ההליך הפלילי (שלרוב כבר החל והתיק אף הגיע לדיונים בבית משפט) ולהסתפק בכופר. שיקולים כמו חומרת העבירה, תקדימים, מסר הרתעתי לציבור וקיומם של נאשמים נוספים בתיק – כולם ישוקללו על ידו. רק אם היועמ”ש משתכנע שיש הצדקה, הוא יחתום על עיכוב הליכים.
חשוב לדעת: עיכוב הליכים ביוזמת הנאשם אינו זכות אוטומטית. היועמ”ש נענה לבקשות כאלה במשורה, במיוחד בעבירות מס חמורות. אולם, כאשר ועדת הכופר עצמה תומכת בהסדר, ועומדים שיקולים טובים (כגון אותן נסיבות אישיות, עבר נקי והסרת מלוא המחדל), יש סיכוי לא מבוטל לקבל גם את ברכת היועמ”ש. ללא אישורו, לא ניתן להשלים את הסדר הכופר – בית המשפט לא יוכל פשוט לאשר כופר בלי עיכוב הליכים רשמי מצד התביעה, כי אחרת כתב האישום יוסיף להתקיים. לכן, בשלב זה למעורבות עורכי דין מיומנים תפקיד קריטי בניהול מו”מ מול הפרקליטות והצגת הטעמים המשכנעים ליועמ”ש.
הליך זה, של השגת אישור כפול (ועדת כופר + יועמ”ש), מאט את התקדמות התיק, ולעיתים בית המשפט יעכב את הדיונים הפליליים עד להחלטת הגורמים. אם בסופו של יום אושרה הבקשה – היועמ”ש יוציא כתב “הודעה על עיכוב הליכים”, התיק בבית המשפט ייסגר ללא הכרעת דין, והנאשָם ישלם את סכום הכופר שנקבע וכבר אושר.
 

בקשת כופר לפני הגשת כתב אישום – ללא צורך באישור היועמ״ש

כאמור, הגשת בקשת כופר בשלב שקודם לכתב האישום היא פשוטה וגמישה יותר. כאשר טרם הוגש כתב אישום, התיק עדיין בתחומי הטיפול של רשות המיסים ויחידת התביעות הפנימית שלה (או הפרקליטות, אם הועבר אליה אך לא הוגש כתב אישום). במצב זה, החלטת ועדת הכופר מספיקה כדי לסגור את התיק, ואין צורך בהחלטת עיכוב הליכים חיצונית. למעשה, אם ועדת הכופר מאשרת כופר, התיק לעולם לא יוצא מתחומי הרשות אל בית המשפט, וממילא לא נדרש אישור היועמ”ש
דבר זה מדגיש שוב את החשיבות של תזמון הבקשה: נישום שפונה בעוד מועד, לפני הגשת כתב אישום, חוסך מעצמו את הצורך לשכנע שני גורמים שונים. הוא מתמקד ברשות המיסים עצמה, שהיא הגורם המקצועי המכיר את התיק מלכתחילה. במקרים אלה, לאחר אישור ועדת הכופר ושילום הכופר, התיק פשוט נסגר ולא מועבר לערכאות.
עוד יתרון בהגשה לפני כתב אישום הוא הסודיות היחסית: בהיעדר כתב אישום פומבי, עניינו של החשוד נשאר בתחומי הרשות ולא מתפרסם ברבים. ההליך כולו מתנהל באופן מנהלי-פנימי, ומסתיים ללא פרסום שמו ברשומות פומביות של בתי משפט. בכך נשמרת פרטיותו במידת האפשר (אם כי, כפי שנראה, החלטות ועדת הכופר מתפרסמות בצורה אנונימית). עבור רבים, זהו שיקול חשוב: מניעת הנזק לשם הטוב ולמוניטין העלול להיגרם מחשיפה פומבית של המשפט.
לסיכום, הגשת הבקשה בשלב טרום-כתב אישום היא המצב האופטימלי. היא מגדילה את סיכויי ההצלחה (אין צורך באישור היועמ”ש, התביעה עוד לא השקיעה משאבים בכתיבת כתב אישום, ויש נכונות לפתור את העניין מחוץ לבית משפט), והיא מצמצמת סיכונים של חשיפה ציבורית. כמובן, אין בכך לומר שלא ניתן להגיש בקשת כופר לאחר כתב אישום – אפשרי, אך מורכב יותר, כפי שתואר לעיל. ההמלצה לנישומים החשודים בעבירות מס היא להיוועץ בעורך דין בהקדם, ובמידת האפשר לפעול במהירות להגשת בקשה בטרם יהפוך התיק לכתב אישום.
 

פרסום החלטות ועדת הכופר – אופן הפרסום ומשמעות מנחה לעתיד

החלטותיה של ועדת הכופר אינן נותרות חסויות לחלוטין; רשות המיסים נוהגת מזה שנים לפרסם לציבור דוחות תקופתיים המרכזים את החלטות ועדות הכופר שקיבלה. הפרסומים הם, בדרך כלל, שנתיים או חצי-שנתיים, וכוללים סקירה של כל המקרים בהם אושר כופר (או נדחה) באותה תקופה, בצירוף תיאור תמציתי של כל מקרה וסכום הכופר שנקבע. עם זאת, הפרסום הוא אנונימי – שמות הנישומים או החשודים אינם נחשפים, אלא מתוארכים בתואר כללי (למשל: “נישום מאזור הצפון, בעל עסק קמעונאי, שנחשד בהשמטת הכנסות בסך כך וכך – הוטל כופר בסך X שקלים”) . באופן זה, נשמרת פרטיותם של המעורבים, בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות ושיקולים של שיקום עבריינים, אך מצד שני מובטח עיקרון השקיפות במידה מסוימת: הציבור יכול לדעת שבוצעו עסקאות כופר ובאילו עבירות וסכומים מדובר. למעשה, בעבר דרש אפילו בית המשפט העליון להגביר את פומביות הפרסומים, מתוך הנימוק שעל אף שהנישומים לא הורשעו, קיימת חשיבות לציבור לדעת על מקרים של תשלום כופר ואכיפה בדרך זו. כיום האיזון הוא בפרסום פרטני של ההחלטות ללא פרטי זיהוי אישיים.
להחלטות ועדת הכופר המתפרסמות יש גם משקל מנחה בהסתכלות קדימה. עורכי דין, יועצי מס ונישומים מתעניינים יכולים לעיין בהחלטות קודמות כדי להעריך את סיכוייה של בקשת כופר חדשה. אמנם כל מקרה נבחן לגופו, אך עם הזמן מתגבשת מדיניות מסוימת ועקביות בהחלטות. למשל, אם רואים שבכל החלטות השנים האחרונות בעבירה מסוג מסוים ובסכום דומה הוועדה אישרה כופר (או דחתה), ניתן להסיק שזהו הקו המנחה ולקחת זאת בחשבון. כך גם לגבי גובהי הכופר הנקבעים – הפרסומים מאפשרים לזהות מה “טווח הכופר” המקובל לכל סוג עבירה. במובן זה, הפרסום האנונימי משמש מעין תקדימים מנהליים או הנחיות בלתי רשמיות לרשות ולנישומים. בתי המשפט אמנם לא כפופים להחלטות אלו (שכן לא מדובר בפסיקה משפטית), אך הפרקטיקה של ועדות הכופר בהחלט משפיעה על ציפיות הצדדים ועל ניהול מו”מ בעתיד.
ראוי לציין כי עצם הידיעה שהחלטות ועדת הכופר יפורסמו בפומבי (גם אם ללא שמות) מוסיפה נדבך של ביקורת ציבורית עקיפה על עבודת הוועדה. חברי הוועדה יודעים שהחלטותיהם יהיו גלויים לעיון, ועל כן יש להם תמריץ לנהוג באחידות ובשוויון בין מקרים דומים, כדי להצדיק את מדיניותם. בנוסף, הפרסום מאפשר לרשות המיסים להראות לציבור שהיא נוקטת באמצעי אכיפה גם מחוץ לבתי המשפט – כלומר, להציג הצלחות בגביית כופר ומניעת הליכים פליליים כשהדבר ראוי. עבור הנישומים עצמם, הפרסום האנונימי פחות משמעותי, אם כי במקרה של דמויות ציבוריות ידועות עלול לעיתים הציבור לנחש במי מדובר לפי תיאור המקרה (ובעבר אכן היו דיווחים עיתונאיים שניסו לקשר בין החלטות כופר לאנשי עסקים מוכרים). אולם, ככלל, מנגנון הכופר מציע לחשוד יתרון של דיסקרטיות יחסית לעומת משפט פומבי.
חשוב להדגיש: הפרסומים הרשמיים של החלטות ועדות הכופר כוללים בעיקר את המקרים בהם אושר כופר ואת סכומו, ולעיתים ציון תמציתי של הנימוקים. אם בקשה נדחית, הדבר גם כן יתועד בפרסום, לרוב בנימוק קצר. כך או אחרת, לאורך השנים הצטבר מאגר מידע עשיר של החלטות כופר, הזמין לעיון באתר רשות המיסים ובאתרים משפטיים. מידע זה מנוצל כאמור הן על ידי הרשויות לגיבוש מדיניות עקבית, והן על ידי מייצגים להכנת בקשות חדשות מתוך למידה ממקרים קודמים.
 

חשיבות הייעוץ והליווי המשפטי בהליכי הסרת המחדל, הגשת הבקשה וניהול המו״מ

ההתמודדות עם חשדות בעבירות מס והניסיון לסיים אותן במסלול של כופר כסף דורשים מומחיות ושיקול דעת משפטי. ליווי משפטי מקצועי לכל אורך ההליך הוא בעל ערך רב ואף הכרחי במרבית המקרים. ראשית, כבר משלב החקירה הפלילית כדאי שהחשוד יהיה מיוצג על-ידי עורך דין הבקיא בדיני המס. חקירות מס עלולות להיות מורכבות, וההתנהלות בהן (מסירת גרסה, הצגת מסמכים, ניהול סיכונים) יכולה להשפיע ישירות על הסיכוי להגיע להסדר כופר. עורך דין מנוסה ידע לייעץ ללקוח מה להגיד ומה לא, כיצד לשתף פעולה באופן חכם, ומתי להתחיל ברקע בהסדרת המחדלים.
בשלב הבא, טיפול בהסרת המחדל האזרחי – זהו שלב קריטי שבו נדרש הבנה הן בדיני המיסים המהותיים והן בטקטיקה מול רשויות המס. עורך דין מיסים מיומן (לעיתים אף רואה חשבון בהכשרתו) יכול לסייע במגעים עם פקיד השומה או מע”מ לצורך גיבוש הסכם שומה או קבלת שומת מס סופית, באופן שמיטיב עם הלקוח אך גם מקובל על הרשויות. ההבדלים בחיוב המס עלולים להיות גדולים, וחשוד שיפעל ללא ייעוץ מסתכן בקבלת שומת מס גבוהה מהנדרש, שאותה יצטרך בכל מקרה לשלם כדי לזכות בכופר. לכן, הליווי המקצועי בשלב זה יכול לחסוך סכומי כסף ניכרים בהסדרת חוב המס לגופו.
כאשר מגיעים לשלב הגשת הבקשה לכופר, חשיבות הייעוץ אף גוברת. כאן נדרש שילוב של כישורים משפטיים וכרת רוח אסטרטגית: יש לנסח בקשה משכנעת, יסודית, שעומדת בכל הדרישות הפורמליות מחד גיסא, ומבליטה מאידך גיסא את כל נסיבות ההקלה הרלוונטיות. עורך דין המנוסה בהגשת בקשות כופר יודע מה ועדות הכופר “רוצות לראות” – איזה מידע חשוב להדגיש ואיזה מיותר, כיצד להציג את העובדות, ואילו מסמכים לצרף לתמיכה (למשל מכתבי המלצה על אופיו הטוב של החשוד, אישורים רפואיים, מסמכים המעידים על הסרת המחדל וכיו”ב) . בנוסף, עורך הדין יוודא שאין בבקשה אמירות שעלולות שלא במתכוון להזיק (למשל הודאה גורפת מדי, כפי שציינו לעיל). במקרים רבים, ניסוח נכון של הבקשה הוא זה שעושה את ההבדל – בקשות שטחיות או לא מפוקסות נדחות לעיתים, בעוד שבקשה ערוכה בקפידה עם כל הטיעונים הנכונים עשויה להתקבל.
גם במהלך הדיונים והמשא ומתן מול הרשויות נדרש ייצוג. לעיתים, ועדת הכופר או נציגיה מקיימים שיח בלתי פורמלי עם עורך הדין של החשוד: מעלים שאלות, מבקשים הבהרות, או אף מנהלים מו”מ על סכום הכופר. עורך דין מנוסה ידע להתמודד עם שאלות קשות, לתת מענה ענייני, ולהסכים או להתמקח באלגנטיות על סכום הכופר המוצע. ללא ייצוג, החשוד עצמו עלול להתחייב לדברים או להסכים לסכומים ללא הבנה מספקת. יתרה מכך, במידה והתיק הגיע לשלב שבו הוגש כתב אישום ונדרש אישור היועמ”ש, ניהול המגעים מול הפרקליטות הוא תפקיד כבד משקל לעורך הדין. יש להציג בפני גורמי התביעה תמונה משכנעת מדוע המקרה ראוי לכופר ולא להמשך הליך פלילי – דבר הכולל היבטים משפטיים ועקרוניים (לא רק עובדתיים).
זאת ועוד: הליווי המשפטי לא מסתיים בקבלת אישור הכופר. יש לדאוג שכל החלטות הוועדה מיושמות כהלכה, שהתיק אכן נסגר, שאין השגות נוספות מצד הרשויות, ושמבחינת הלקוח – הוא עומד בכל התחייבויותיו (תשלום מיידי של הכופר למשל). עורך הדין יפקח על הביצוע התקין ויוודא שהלקוח מקבל מסמך רשמי המודיע על גניזת התיק הפלילי.
בסופו של דבר, מוסד הכופר, למרות שהוא מנגנון מנהלי, דורש מקצועיות משפטית לא פחותה מניהול תיק בבית משפט. יש בו רבדים של משפט פלילי, משפט מנהלי ודיני מיסים מהותיים. רק עורך דין המתמצא היטב בכל התחומים הללו יכול לנווט את הלקוח בבטחה להסדר המיטבי. למשל, משרד עורכי דין המתמחה בעבירות מס יעמיד לרשות החשוד צוות שיכלול גם מומחי מס (לצורך חישוב השומה והסרת המחדל) וגם סנגורים פליליים (לצורך ניהול המו”מ הפלילי). שילוב זה חיוני לתוצאה מיטבית. ללא ייעוץ וליווי, הסיכון לטעויות גדל – החל מטעות בהתנהלות בחקירה, עבור דרך שומה אזרחית לא נכונה, ועד הגשת בקשה כושלת שמובילה לדחייתה ולבסוף להרשעה פלילית שניתן היה למנוע. לכן, מעורבות משפטית לאורך כל התהליך היא השקעה נבונה עבור כל מי שעומד בפני חשדות בעבירות מס ורוצה למצות את נתיב הכופר.
 

יתרונות מוסד הכופר לנישומים (ולמערכת אכיפת החוק)

מנגנון הכופר, כפי שהוסבר, טומן בחובו שורה של יתרונות משמעותיים – הן לחשוד/נאשם בעבירת המס, והן למערכת אכיפת החוק בכללותה. נפרט את הבולטים שבהם מנקודת מבטו של הנישום:
  • חיסכון בניהול משפט פלילי מלא: עבור החשוד, היתרון הראשוני הוא הימנעות מהצורך לעבור את כל מסכת ההליך הפלילי – חקירה ממושכת, אישום פומבי בבית משפט, דיונים, שמיעת עדים, וכמובן חרדת ההמתנה לפסק דין. תשלום כופר מאפשר לסיים את הפרשה במהירות יחסית ובאופן יעיל, ללא הסחבת שעלולה לארוך שנים. הדבר חוסך לנישום ולבני משפחתו את העומס הנפשי והטלטלה שבניהול משפט פלילי. במונחים של מערכת, זהו גם חיסכון במשאבים ציבוריים – פחות ימים של דיוני בית משפט, פחות השקעת משאבים של תביעה בהוכחת אשמה . אך מבחינת הפרט, הערך הוא קיצור דרך דרמטי לסיום העניין.
  • הימנעות מהרשעה פלילית ומעונש כבד: היתרון המרכזי ביותר הוא כמובן מניעת הרשעה פלילית. מי שמשלם כופר ונפטר מההליך, יוצא ללא הרשעה וללא רישום פלילי . המשמעות לכך מרחיקת לכת: הרשעה בעבירת מס מהותית עלולה לגרור עונשי מאסר בפועל כבדים וקנסות גדולים, ולהטיל כתם פלילי שמלווה אדם לכל חייו (מגביל אפשרויות תעסוקה, פוגע במוניטין העסקי, וכו’). באמצעות הכופר, הנישום מוודא שלא יורשע ולא יישא עונש מאסר. עניינו מסתכם בתשלום כספי בלבד. אף שבמקרים חמורים סכום הכופר יכול להיות גבוה מאוד, כמעט תמיד יעדיף העבריין לשעבר “לקנות” את חירותו בכסף מאשר לעמוד בסיכון של מאסר. כך ניתן להימנע מסיכון של שלילת חופש, עונשי מאסר על תנאי, עבודות שירות וכדומה – כל מה שנלווה להרשעה אינו רלוונטי עם אישור הכופר . בנוסף, בהיעדר הרשעה, לא נפתח תיק פלילי במרשם המשטרתי, מה שמשמר לנישום עבר נקי מבחינה פורמלית (חשוב במיוחד לאנשי מקצוע כמו עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס וכיוב’, שהרשעה עלולה לפגוע ברישיונם).
  • צמצום עוגמת הנפש והחשיפה הציבורית: ניהול משפט אינו רק עניין של זמן, אלא גם חשיפה מתמשכת. כל דיון בבית משפט הוא פומבי, ושמו של הנאשם מתפרסם בכתב האישום ועלול להופיע בתקשורת (בעבירות מס גדולות, לא נדיר שהתקשורת הכלכלית מסקרת את המקרה). לעומת זאת, סיום התיק בכופר מתרחש הרחק מאור הזרקורים. אין כתב אישום פומבי, אין דיונים פומביים, ולעיתים קרובות הציבור כלל אינו מודע שהאדם נחקר ושילם כופר. אמנם החלטות הוועדה מתפרסמות, אך כאמור באופן אנונימי וללא שמות . בכך נחסכת מהנישום עוגמת נפש רבה: הוא אינו “מוכתם” בפרסומי חדשות כמי שהועמד לדין פלילי, משפחתו ועסקיו חווים פגיעה פחותה, והוא יכול להשתקם במהירות יחסית. אפילו אם שמו מתגלגל איכשהו לציבור, עצם העובדה שלא הורשע אלא שילם כופר מציבה אותו באור טוב יותר. בעיני הציבור, תשלום כופר עשוי להיתפס כעבירה פחות חמורה, בעוד שהרשעה גוררת סטיגמה חברתית משמעותית.
  • ודאות וסיום מהיר של הפרשה: כאשר אדם בוחר במסלול הכופר, הוא משיג ודאות תוצאתית – הוא יודע שיוכל לסיים את העניין בתשלום סכום כספי מוגדר, ללא סימני שאלה גדולים. בניגוד למשפט, שבו תוצאת פסק הדין עלולה להיות בלתי צפויה (זיכוי, הרשעה, סוג העונש, חומרת העונש), בהליך כופר ישנו אלמנט של “עסקה” ידועה מראש: אם הוועדה מאשרת, הסכום נקבע והאדם משלם ויודע שהתיק נסגר. אלמנט הוודאות והשליטה בגורל מפתה במיוחד למי שחושש מאוד מעונש מאסר או מהרשעה. רבים מעדיפים לשלם מחיר כספי גבוה אך לקנות שקט נפשי בכך שיודעים בדיוק כיצד יסתיים ההליך. מעבר לכך, מהירות הסיום היא יתרון: במקום להמתין שנים תחת עננת כתב אישום, הפרשה נסגרת לעיתים תוך מספר חודשים (או פחות) מרגע הגשת הבקשה. הדבר מאפשר לאדם ולמשפחתו לחזור לשגרה מהר יותר.
  • תרומה להשבת כספי המס למדינה ללא מאבק משפטי: אמנם זהו יתרון בעיקר לקופת המדינה, אך יש בו גם היבט חיובי מנקודת ראות הנישום. כאשר התיק מסתיים בכופר, המשמעות היא שהאדם שילם גם את חוב המס וגם את הכופר, ובכך “ניקה את השולחן” מחובותיו למדינה. הוא אינו נותר עם חוב מס פתוח (שלעיתים לאחר משפט פלילי עוד היה צריך לגבות בנפרד). יש בכך אלמנט מסוים של סגירת חשבון מהירה – הנישום אמנם נפרד מסכומי כסף, אך יודע שלא יידרש עוד לשלם דבר בגין אותה פרשה (פרט אולי לחילוט רווחי העבירה במקרים מסוימים, שזהו צעד נלווה). במקרים בהם הנישום נחוש להחזיר את חובו לחברה ולהשתקם, דרך הכופר מאפשרת לו לעשות זאת בצורה מוסדרת: גם לשלם את שחב וגם לשאת בעונש כספי, בלי המורכבות של הליך פלילי.
 
לצד כל אלה, יש להודות שגם למערכת אכיפת החוק מוסד הכופר מעניק יתרונות – ולכן הוא מקובל ומיושם. הוא מאפשר ענישה והרתעה גם במקרים גבוליים שבהם אולי היה קושי להשיג הרשעה (עקב בעיות ראייתיות או עניין ציבורי מועט), הוא מקל את העומס על בתי המשפט ועל גופי החקירה, והוא מביא להכנסות לאוצר (סכומי כופר מצטברים מדי שנה למיליוני שקלים המתווספים לתקציב). אך מן הזווית של הנישום – שהיא עיקר ענייננו – היתרונות הם כאמור הצלתו מהרשעה וענישה חמורה, וחסכון ניכר במעמסה הנפשית והחומרית של משפט.
 
 

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.