מיסוי באיחוד האמירויות, מקלטי מס והשלכות ליזמים ישראלים

מאת: אלי דורון, עו"ד

10/4/2025

מיסוי באיחוד האמירויות, מקלטי מס והשלכות ליזמים ישראלים

שיטת המיסוי באיחוד האמירויות

• מס הכנסה על חברות: החל משנת הכספים שמתחילה ביוני 2023, חל מס חברות פדרלי בשיעור 9% על רווחים שנתיים מעל 375,000 דירהם (כ-102,000 דולר). רווחים עד לסף זה פטורים ממס (0%), וחברות קטנות ובינוניות נהנות מהטבת מס בגין רווחים מתחת לסף. שיעור 9% נחשב נמוך במונחים עולמיים, והוא חל על תושבי אמירויות (חברות מקומיות) וכן על חברות זרות בעלות הכנסה שמופקת בתחומי המדינה. חריגים בולטים: מגזר הנפט והגז (נתון למיסוי גבוה היסטורית – סביב 55%) וסניפי בנקים זרים (כ-20% – על פי דינים ישנים שהיו קיימים במדינות האמירויות). המס החדש מקרב את האמירויות לנורמות המיסוי הבינלאומיות, לרבות חובת דיווח והגשת דוחות שנתיים לרשויות.
• מס על יחידים: אין מס הכנסה פדרלי על יחידים באיחוד האמירויות – יחידים (תושבי אמירויות, כולל זרים) פטורים ממס על הכנסתם האישית. אין גם מס על דיבידנדים, רווחי הון או הכנסות פסיביות אחרות ברמת הפרט. משמעות הדבר שיחיד העובד באמירויות או מפיק בה הכנסות אינו חייב במס מקומי על שכרו או רווחיו האישיים. יש לציין כי טרם נבחנה באמירויות הנהגת מס פרוגרסיבי על יחידים, והמדיניות הנוכחית מושכת הון אנושי בשל פטור מלא ממס הכנסה פרסונלי.
• מע״מ (מס ערך מוסף): מאז 2018 נהוג באמירויות מע״מ פדרלי בשיעור תקני של 5%. המע״מ חל על מרבית המוצרים והשירותים, בדומה לנהוג במדינות GCC אחרות, עם חריגים של 0% על יצוא וסקטורים מסוימים (לדוגמה, חינוך ובריאות במקרים מוגדרים). שיעור מע״מ זה נמוך משמעותית מהמע״מ בישראל ומהווה חלק ממדיניות מיסוי מקלה.
• מיסים עקיפים נוספים: אין באמירויות מס רווחי הון פדרלי או מס ירושה. כן קיימים מיסי בלו (Excise) על מוצרים מסוימים כגון טבק, משקאות מתוקים ואלכוהול, ומכס בשיעורים מתונים במסגרת האיחוד המכס של GCC. במישור המקומי, רשויות אמירויות מסוימות מטילות היטלים ייעודיים (ראו להלן בהשוואת אזורים).

מקלטי מס באיחוד האמירויות

מגמת מעבר של ישראלים לדובאי וסיבותיה

• הזדמנויות עסקיות וכלכליות: דובאי הפכה למרכז עסקים ופיננסים גלובלי, עם שפע הזדמנויות בתחומי הטכנולוגיה, הנדל”ן, הפיננסים והתיירות. השוק המקומי צומח ודינמי, ומהווה עבור יזמים ישראלים פלטפורמה להתרחבות אזורית (גשר למפרץ ולשווקים באסיה).
• איכות חיים ובטחון אישי: האמירויות מצטיינות בתשתיות מודרניות, רמת בטחון גבוהה, חינוך בינלאומי מעולה, ושירותים ממשלתיים יעילים. רבים רואים בדובאי ובאבו דאבי יעדים עם איכות חיים גבוהה, אקלים נוח בחורף, וקהל בינלאומי מגוון. עבור משפחות משקיעים, אלה שיקולים משמעותיים לצד השיקול המיסויי.
• סודיות פיננסית ויציבות רגולטורית: למרות התאמות לסטנדרטים בינ”ל, דובאי עדיין מציעה סביבה שבה כבוד לפרטיות פיננסית. רגולציית המטבע וההון גמישה יחסית, ואין פיקוח ממשלתי חודרני על עושר פרטי. בנוסף, היציבות הפוליטית והכלכלית של המשטר באמירויות מעניקה ביטחון לטווח ארוך למשקיעים (בניגוד לחששות מאי-יציבות באזורים אחרים בעולם).

אזורי סחר חופשי באמירויות – יתרונות ומשמעויות משפטיות

השוואת שיעורי מס בין אזורים ואמירויות שונות

• מסי רכישה ונדל״ן: אין באמירויות מס רכישה פדרלי או מס רווחי הון על מקרקעין, אך בעת רכישת נכס נגבים היטלי העברה ורישום המשולבים כ”מס רכישה” מקומי. השיעורים משתנים בין אמירויות: בדובאי נגבה מס רכישת נכס בשיעור 4% ממחיר הנכס, בעוד שבאבו דאבי השיעור עומד על 2% בלבד . ברוב המקרים ההיטל מתחלק שווה בשווה בין הקונה למוכר. בנוסף, הקונה משלם אגרת רישום בטאבו, שגם היא שונה בין אמירות לאמירות (בדובאי, למשל, אגרת הרישום מדורגת לפי שווי הנכס). הבדלים אלו יוצרים תמריץ משני – עלויות עסקה נמוכות מעט יותר באבו דאבי לעומת דובאי.
• מיסוי תיירות ואירוח: חלק מהאמירויות מטילות מסי תיירות עירוניים על שירותי מלונאות. למשל, בדובאי קיים “תשלום תיירות” (Tourism Dirham) קבוע לכל לילה בחדר במלון, בסכום של 7–20 דירהם (תלוי בדירוג המלון). באבו דאבי אין Dirham קבוע אך מוטל מס תיירות בשיעור 6% על חשבון המלון, וכן אגרת יעד של 15 דירהם ללילה . גם באמירויות אחרות יש וריאציות – ברובעים באמירות עג’מאן, ראס אל-חיימה ואחרות נגבים מסי שירות או תיירות שונים (למשל 10% דמי שירות בענף המלונאות). הבדלים אלו נובעים מסמכות כל אמירות לקבוע היטלי רישוי עסק ומסי בלו מקומיים בענפי התיירות, האלכוהול, אירועים וכד’. חשוב לעסקים בענפים אלו לבדוק את החובות הרלוונטיות באמירות שבה הם פועלים.
• היטלי רישוי עירוניים: בערים כמו דובאי מוטל היטל עירוני (Municipality Fee) בשיעור 5% על דמי שכירות נכסים (המשולם בדרך כלל על-ידי השוכרים; נגבה באמצעות חשבון החשמל והמים המקומי). באבו דאבי היטל דומה קיים אך בשיעור 3% על שכר דירה. זו דוגמה נוספת לפער רגולטורי: דייר בדובאי ישלם יותר מס עירוני על מגוריו לעומת דייר באבו דאבי. כמו כן, בדובאי נגבה מס בלו על אלכוהול (50% בעת רכישה בחנויות ו-30% במסעדות) בעוד שבשארג’ה למשל מכירת אלכוהול מוגבלת מאוד.
• תמריצי מס אזוריים: חלק מהאמירויות מעניקות תמריצי מס ייחודיים כדי למשוך השקעות. לדוגמה, אמירות ראס אל-חיימה מפעילה אזור Offshore עצמאי עם אגרות מופחתות ותהליכים פשוטים להקמת חברות בינלאומיות; שארג’ה מציעה מבצעים של פטור מאגרת רישום עסק בשנים ראשונות; ואילו דובאי מובילה באספקת מענקים וסבסוד מסוים לחברות הייטק במתחמי חדשנות (כחלק מחזון לעודד מגזרי טכנולוגיה). אמנם תמריצים אלו אינם “מיסוייים” במובן הצר, אך בפועל מפחיתים את הנטל הכספי על יזם בהתאם לבחירת מקום פעילותו.

רכישת נדל״ן על-ידי ישראלים באמירויות – מגמות ונתונים

• מחירי נכסים ותשואות: לאחר משבר הנדל״ן המקומי באמצע העשור הקודם, מחירי הדיור בדובאי ירדו בכ-30%-40% משיאם (נכון ל-2020), כך שנכסים רבים התייצבו ברמת תמחור אטרקטיבית . בהשוואה למחירי הנדל״ן הגבוהים בישראל, דירה איכותית בדובאי עשויה להתקבל בעלות נמוכה משמעותית. למשל, דירה קטנה להשקעה ניתן היה לרכוש בתקציב סביב 700-800 אלף דירהם (כמה מאות אלפי ש”ח) – סכום שבעירות המרכזיות בישראל אינו מספיק לרכישת נכס דומה. במקביל, תשואות השכירות בדובאי גבוהות בהרבה: בעוד שבישראל תשואה שנתית משכירות למגורים היא כ-3%-4% במקרה הטוב, בדובאי מקובל לראות תשואות של 6%-8% ואף יותר באזורים מבוקשים . הפוטנציאל להכנסה פסיבית גבוהה ללא מס מקומי על דמי השכירות (זרים פטורים ממס באמירויות) הוא תמריץ חזק למשקיע הישראלי .
• גיוון תיקים וגידור סיכונים: משקיעים ישראלים רואים בנדל״ן באמירויות דרך לגוון את אחזקותיהם הגיאוגרפיות. השקעה בדובאי מהווה גידור מול הסיכון שבהשקעה בשוק הישראלי בלבד, ומאפשרת להיחשף לכלכלה שונה, המטבע המקומי צמוד לדולר (דירהם צמוד USD) ומגן מאינפלציה, ושוק הנדל”ן מונע גם על-ידי ביקוש בינלאומי. בנוסף, היציבות באמירויות וקצב הצמיחה מושכים הון זר כ”מקלט כלכלי בטוח” – תופעה שהתעצמה לאחר הקורונה ומשברי אזור אחרים . הישראלים מצטרפים בכך לגלובליים רבים שרואים בדובאי “מקלט השקעה” אלטרנטיבי.
• זכאות לוויזת זהב ויתרונות נלווים: רכישת נדל״ן בשווי גבוה (מעל סף מסוים) מקנה למשקיע הזר באמירויות זכאות לויזת תושבות ארוכת טווח (ויזת זהב, יורחב בהמשך). כך, משקיע ישראלי הרוכש נכס יוקרה עשוי באותה פעולה גם לקבל תושבות ל-10 שנים לו ולבני משפחתו. יתרון זה – יחד עם העדר מיסוי על הכנסות הנכס – הופכים את השקעת הנדל”ן באמירויות למושכת עוד יותר, בפרט עבור יזמים אמידים או פורשי מערכת הביטחון וההיי-טק המחפשים לעבור למדינה עם אקלים מיסוי נוח.

ויזת הזהב של איחוד האמירויות – תושבות באמצעות השקעה

• משקיעי נדל”ן: מי שרוכש נכס נדל”ן (או מספר נכסים) באמירויות בשווי כולל של לפחות 2 מיליון דירהם זכאי לויזת שהייה ל-10 שנים. ההשקעה יכולה להיות דרך רכישת נכס ישירות, או באמצעות הפקדה/השקעה פיננסית בסכום זהה. תנאי חשוב – על הנכס להיות בבעלות מלאה של המועמד (או בבעלות של חברה שבשליטתו), ללא משכנתא עיקרית שמורידה את השווי נטו מתחת לסף. בשנת 2022 בוטלה דרישה קודמת להפקיד פיקדון בנקאי גבוה, והסף לנכסי נדל”ן הופחת לכ-2 מיליון דירהם – מהלך שהרחיב מאוד את מעגל הזכאים . משקיעים רבים, ובהם ישראלים, ניצלו מסלול זה: די ברכישת דירה או וילה יוקרתית בדובאי כדי לקבל מעמד תושב ל-10 שנים.
• יזמים ובעלי עסקים: זכאות לתושבות ניתנת גם ליזמי סטארט-אפ ולבעלי עסקים קטנים-בינוניים, בכפוף לקריטריונים. למשל, בעל חברה קטנה או בינונית הרשומה באמירויות עם מחזור שנתי של לפחות 1 מיליון דירהם, או יזם שמכר בעבר סטארט-אפ בסכום העולה על 7 מיליון דירהם – יכולים להגיש בקשה לויזת זהב כיזמים. כמו כן נדרש אישור מאינקובטור עסקי מוכר או מהרשות הכלכלית המקומית לגבי תרומת המיזם. מטרת מסלול זה היא לעודד הקמת מיזמים חדשים והעברת הפעילות העסקית לאמירויות.
• כישרונות בתחומים אסטרטגיים: האמירויות מעניקה ויזות זהב גם לבעלי מקצועות מבוקשים ויחידי סגולה – כגון רופאים מומחים, מדענים, חוקרים מובילים, מהנדסי תוכנה, וכן אמנים ויוצרים בעלי הישגים בינלאומיים. כדי לזכות, על המועמד לקבל המלצה רשמית מרשות פדרלית או אמירותית בתחום מומחיותו . למשל, מדען בעל פרס בינ”ל יזדקק להמלצת משרד התרבות והנוער, ורופא מומחה – לאישור משרד הבריאות. בנוסף, קיימת קטגוריה ל”סטודנטים מצטיינים” – בוגרי אוניברסיטאות מובילות (מקומיות או בינ”ל) עם ציונים גבוהים, או תלמידי תיכון שדורגו בראש המדינה – להם מוצעת אשרת זהב ל-5 או 10 שנים כעידוד להשתקעותם באמירויות.
• קטגוריות מיוחדות נוספות: לאורך הזמן הצטרפו מסלולים נוספים, למשל: משקיעים פיננסיים (השקעה של 10 מיליון דירהם בקרן השקעות מקומית מזכה בויזה ל-10 שנים); יזמי נדל”ן בבנייה (מי שמתכנן פרויקט בנייה גדול יכול לקבל ויזה בתנאים מסוימים); ו-גורמי הומניטריה ורפואה (ראשי ארגוני צדקה, או בעלי תרומה משמעותית לחברה, לפי המלצות גורמי ממשל). כמו כן, ממשלת האמירויות שומרת לעצמה זכות להעניק אזרחות במקרים נדירים למשקיעים כבדי משקל – לאחרונה אף דווח שקומץ משקיעים זרים שקידמו פרויקטים אסטרטגיים קיבלו דרכונים אמירתיים כאות הוקרה. עם זאת, ויזת הזהב כשלעצמה אינה מקנה אזרחות אלא תושבות ארוכה.

פתיחת עסקים על-ידי ישראלים בדובאי

1. התאגדות ב-Mainland (השטח המקומי): הקמת חברה בע”מ רשומה בדובאי (מחוץ לאזור חופשי), תחת רשות הרישוי של דובאי (DED). חברה כזו יכולה לעסוק באופן חופשי בכל רחבי האמירויות, מול לקוחות מקומיים ובינלאומיים, ללא מגבלות טריטוריאליות. כאמור, הבעלות יכולה להיות 100% ישראלית. החבות במס חברות תהיה לפי החוק הפדרלי – 9% מעל סף הרווח – ותחול החל מתום הפטור האפשרי לעסקים קטנים (רווחים עד 375 אלף דירהם פטורים). תחום הפעילות של החברה יקבע בהתאם לרישיון שיינתן (מסחרי, שירותים, תעשייה וכו’). יידרש למנות כתובת משרד פיזית כלשהי בדובאי (בעלות או בשכירות) כתנאי לקבלת הרישיון העסקי. תהליך הרישום והקמת החברה ב-Mainland שופר ופושט, אך עדיין כרוך בבירוקרטיה – פתיחת חשבון בנק, קבלת אישורים ענפיים (אם רלוונטי), העסקת מנהל מקומי בפועל וכן הלאה.
2. התאגדות באזור סחר חופשי: הקמת חברה במסגרת אחד האזורים החופשיים (כמו DMCC, DIFC וכו’ – ראו לעיל). חברה כזו תהנה מפטור ממס חברות במידה ותעמוד בתנאים, ותהליך ההתאגדות לעיתים קל ומהיר יותר. היא רשאית לעסוק בפעילות המותרת לה מחוץ לאמירויות או מול חברות אחרות באזור החופשי, אך כדי לפעול בשוק המקומי תידרש לתאם זאת (למשל באמצעות מפיץ מקומי או הקמת חברת בת ב-Mainland). יזמים ישראלים רבים בחרו בנתיב זה בשל הטבות המס והעלות הנמוכה יחסית של הקמה ותפעול. כך, לדוגמה, בדיווח ממאי 2023 צוין כי 97 חברות ישראליות כבר חברות באזור החופשי DMCC בדובאי – גידול של 25% מאז תחילת השנה. חברות אלו פועלות בענפי המסחר, הטכנולוגיה, השירותים הפיננסיים ועוד, ומנצלות את היתרונות של הפטור ממס לחמישים שנה, בעלות מלאה וסיוע לוגיסטי שמציע ה-DMCC.

השוואת שיטת המס באמירויות לעומת ישראל

• מס על יחידים: בישראל מדרגות מס ההכנסה ליחידים נעות כיום בין 10% לכ-50% על הכנסות גבוהות, כולל מס יסף של 3% על חלק ההכנסה הגבוה במיוחד. בנוסף, ביטוח לאומי ומס בריאות מכבידים בכ-12% נוספים על השכר. באמירויות, לעומת זאת, שיעור המס על יחידים הוא אפס – 0% על כל הכנסה אישית . כלומר, עובד היי-טק המרוויח $100K בשנה ישלם בישראל סביב 30%-35% מס וביטוח לאומי, בעוד שבאמירויות ישלם 0%. גם מסים עקיפים שמשפיעים על היחיד גבוהים יותר בישראל (מע״מ 17%, מסי קנייה גבוהים על כלי רכב, דלק, אלכוהול וכו’) לעומת מע״מ 5% באמירויות ומכסים נמוכים. התוצאה היא שנטו ההכנסה הפנויה של פרט באמירויות גבוה משמעותית משל מקבילו בישראל, בהינתן אותה הכנסה ברוטו.
• מס על תאגידים: ישראל מטילה מס חברות בשיעור קבוע של 23% על הרווח החייב, וכן בעת חלוקת רווחים – מס דיבידנד נוסף של 25%-30% (בידי בעלי המניות). אפקטיבית, חברה רווחית בבעלות יחיד בישראל תשלם כ-45% מס משולב על רווחיה כשיוצאו כדיבידנד לבעלים. באמירויות, מס החברות הוא 9% בלבד (מעל הסף הפטור), ולגבי דיבידנד – כלל אין מס נפרד (דיבידנד לבעלי מניות זרים או מקומיים פטור ממס במקור). משמעות הדבר שחברה בינונית עם רווח של $1M תחסוך סכום נכבד במעבר מישראל לאמירויות: בישראל הייתה משלמת ~230K$ מס חברות, ואילו בדובאי רק 90K$ (ואם בעל החברה הוא היחיד – הוא אף לא ישלם מס נוסף על משיכת הרווחים).
• מיסוי רווחי הון ועסקאות בינלאומיות: בישראל רווחי הון ליחידים ממוסים בשיעור 25%-30%, ובתוספת מס יסף עשויים להגיע ~33%. הכנסות מריבית ורווחים פיננסיים דומים. באמירויות – 0% מס רווחי הון ו-0% מס על ריבית ותמלוגים ברמת המדינה . כך, משקיע נדל”ן המוכר נכס ברווח או יזם שמכר סטארט-אפ, אם הוא תושב ישראל ישלם רבע מהרווח לפחות לרשות המסים, בעוד שתושב אמירויות לא ישלם דבר מקומית. גם עסקאות בינלאומיות מושפעות: בישראל ניכויי מס במקור על תשלומים לחו”ל יכולים להגיע 25%–30%, לעומת אמירויות שאינה גובה כלל ניכוי במקור על תשלומים יוצאים.