מאת:

סכסוך בין בעלי מניות בחברה פרטית – הדין הישראלי

סכסוכים בין בעלי מניות בחברות פרטיות הם תופעה נפוצה למדי, בייחוד בחברות קטנות שבהן מספר מצומצם של שותפים. במקרים רבים, החברה הפרטית מוקמת ומנוהלת כמעין שותפות עסקית – כל בעלי המניות מעורבים בה ונשענים על אמון אישי ביניהם. לכן, כשמתגלע קרע או מחלוקת, הוא עלול להפוך מהר מאוד לסכסוך עמוק המאיים גם על פעילות החברה. החוק הישראלי (ובעיקר חוק החברות, תשנ”ט-1999) מעניק כלים להתמודד עם מצבים כאלה – החל מהגדרת חובות והתנהלות ראויה של בעלי מניות, דרך סעדים משפטיים מיוחדים למקרים של קיפוח ופגיעה בזכויות, ועד עידוד פתרונות מחוץ לכותלי בית המשפט.
במאמר זה נציג את העילות השכיחות לסכסוכי בעלי מניות, דרכי התמודדות מבלי לפגוע בעסק, והכלים המשפטיים העומדים לרשות הנפגעים, בשפה ברורה המתאימה גם לקוראים שאינם משפטנים, אך תוך דיוק מקצועי במושגים הרלוונטיים.
 

עילות נפוצות לסכסוך בין בעלי מניות

סכסוכים בין בעלי מניות יכולים להיווצר ממגוון סיבות. להלן כמה מן הגורמים הנפוצים להתפרצות מחלוקת בין שותפים בחברה פרטית:
  • משבר אמון וחוסר שקיפות: כאשר נשבר האמון הבסיסי בין השותפים, כל החלטה עשויה להתפרש כמניפולציה. לדוגמה, אי-שיתוף מידע עם בעל מניות, קבלת החלטות מאחורי גבו או הדרה מניהול עלולים לערער את האמון ולהוביל לסכסוך חריף . בחברות “מעין-שותפות” קטנות, ציפיית השותפים להשתתף בניהול היא ציפייה לגיטימית, והפרתה עלולה להצית מריבה מיידית.
  • ניגוד עניינים ופעולות חד-צדדיות: מצב שבו בעל מניות פועל לקידום אינטרס אישי בניגוד לטובת החברה או יתר השותפים. למשל, הקמת עסק מתחרה על ידי אחד מבעלי המניות, או ביצוע עסקה של החברה עם עסק פרטי של בעל מניות בתנאים לא הוגנים . כך קרה למשל במקרה שבו שותף בחברת באולינג פתח אולם מתחרה בסמוך, תוך שימוש במשאבי החברה הקיימת לקידום עסקיו – פעולה שעוררה חשד לניגוד עניינים חמור והפרת נאמנות כלפי שותפו . מצבים כאלה יוצרים תחושת בגידה עסקית ועשויים להסלים לסכסוך משפטי.
  • הפרת חובות אמון והוגנות: הדין הישראלי מטיל על בעלי מניות חובות לנהוג בתום לב והגינות זה כלפי זה וכלפי החברה. חובת ההגינות חלה במיוחד על בעל שליטה או בעל כוח בחברה, ומחייבת אותו לא לנצל לרעה את כוחו. כמו כן, אסור על בעל מניות לקפח בעלי מניות אחרים (לנצל את כוחו באופן הפוגע בהם). הפרת חובות אלו – למשל העדפת אינטרס אישי על חשבון טובת החברה, משיכת כספים אסורה, ניהול עסקי החברה באופן לא ישר – מהווה עילה קלאסית לסכסוך. בפועל, במקרים רבים בעל מניות מפר בעת ובעונה אחת כמה חובות (תום לב, הוגנות ואיסור קיפוח), ושותפיו ירגישו נפגעים ויקדמו צעדים להגנת זכויותיהם.
  • קיפוח בעלי מניות המיעוט: זהו מצב שבו בעלי השליטה בחברה מנהלים את ענייני החברה באופן בלתי הוגן הפוגע בבעלי מניות אחרים, לרוב המיעוט. קיפוח יכול לבוא בצורות רבות: חלוקת משאבים לא שוויונית, הזרמת כספים ועסקאות שמטיבות רק עם חלק מהשותפים, דילול אחזקות המיעוט, מתן משכורות מופרזות לקרובים של בעל שליטה, מניעת מידע מבעלי מניות מסוימים, הפסקת חלוקת דיבידנדים כאשר אין הצדקה עסקית ועוד. לעיתים קרובות מנסה הרוב “להשתלט” על החברה או לדחוק החוצה את המיעוט באמצעות מהלכים חד-צדדיים ויצירתיים – ולמעשה מקפח את זכויותיו. מצב כזה מוביל את בעל המניות המיעוט לחוש שנרמסו זכויותיו הבסיסיות בחברה, ומהווה טריגר ידוע לסכסוכים משפטיים.
חשוב להדגיש כי כל אחד מהגורמים הללו עלול להביא לפגיעה ישירה בפעילות העסקית: סכסוך אישי חמור בין בעלי מניות משתקף לעיתים בהקפאת קבלת החלטות בחברה, פגיעה במורל העובדים, בריחת משקיעים ולקוחות ואובדן ערך כללי. לכן, הטיפול בסכסוך דורש איזון בין שמירה על זכויות הצדדים לבין שמירה על החברה כעסק חי. לפני שנפנה לכלים משפטיים, נדון בדרכים לנהל את הסכסוך באופן אחראי כדי למזער נזקים לחברה.
 

אסטרטגיות להתמודדות עם הסכסוך מבלי לפגוע בפעילות העסקית

כאשר מתגלע סכסוך בין בעלי מניות, ניהול מושכל של המשבר יכול לעשות את ההבדל בין פתרון ענייני לבין פגיעה קשה בחברה. הנה כמה אסטרטגיות מומלצות להתמודדות תוך צמצום הפגיעה בעסק:
  • תקשורת וישירות: בתחילת המשבר, רצוי לנסות וליישב חילוקי דעות בשיחה גלויה בין השותפים. לעיתים חוסר הבנה או חשד מוטעה ניתנים להבהרה באמצעות תקשורת פתוחה. חשוב לקיים את הדיון באווירה מקצועית, ממוקדת בטובת החברה, ולא כהתקוטטות אישית. ניתן להסכים על כללי התנהלות זמניים (למשל, ששני הצדדים מאשרים יחד הוצאות חריגות) כדי לשמור על שגרת העסק בזמן שמנהלים מו”מ.
  • הפרדת המחלוקת מניהול העסק: רצוי להמשיך עד כמה שניתן את הפעילות העסקית השוטפת כסדרה, למרות הסכסוך. אפשר לשקול חלוקת תפקידים זמנית – למשל, שבעל מניות א’ יפקח על תחום המכירות ובעל מניות ב’ על הכספים – כדי להקטין חיכוכים ביומיום. כך, הלקוחות, הספקים והעובדים של החברה לא ייפגעו ישירות מהמחלוקת בצמרת. המטרה היא למנוע מצב של מבוי סתום בעבודה השוטפת – מצב שבו החברה משותקת כתוצאה מהסכסוך. בתי המשפט עצמם מעודדים פתרונות המאפשרים לחברה להמשיך לפעול, למשל באמצעות מינוי בעלי תפקיד נייטרליים במקרי קיצון.
  • פנייה לייעוץ עסקי או מגשר: במקרים בהם התקשורת הישירה מגיעה למבוי סתום, ניתן לערב גורם שלישי נייטרלי – כמו מגשר מקצועי או יועץ עסקי בכיר המקובל על שני הצדדים. גורם כזה יכול לסייע לתווך בין הצדדים ולהציע פתרונות יצירתיים שאולי לא נשקלו. למשל, הצעת שינוי מבני בחברה, רכישת חלקו של אחד הצדדים ע”י החברה או ע”י גורם חיצוני, או כל הסדר ביניים שיאפשר עבודה משותפת. גישור (שנדון בו בהמשך) הוא אופציה לא פורמלית שניתן לנסות עוד בטרם פונים לערכאות משפטיות.
  • מיקוד בטובת החברה: למרות המטען הרגשי, רצוי שכל צד ישאל את עצמו מה הפתרון העסקי הטוב ביותר. אם שני בעלי מניות מגיעים להבנה שהמשך הסכסוך יפגע אנושות בחברה – ייתכן שיבשילו לפשרה שבה צד אחד קונה את חלקו של השני או שכל אחד מפסיק צעדים מסוימים שמפריעים. פעמים רבות, בסכסוכים מתוקשרים, הצדדים עצמם אינם נהנים מהמלחמה: החברה מפסידה ערך, והמוניטין של כולם נפגע. שמירה על ראש עסקי קר יכולה להוביל להסכמה פרגמטית לפני שהנזקים יתעצמו.
  • מניעת החרפת הסכסוך: יש לנהוג בזהירות ולא “לשרוף גשרים” בזמן המשבר. למשל, הימנעו משפה מאיימת או פוגענית בהתכתבויות פנימיות (דוא”ל, ווטסאפ) – מסרים אלה עלולים לשמש כראיה נגדכם אם העניין יגיע לבית משפט. גם צעדים חד-צדדיים קיצוניים (כגון פיטורי מקורבי הצד השני ללא הצדקה או משיכת כספים דרמטית) עלולים להתנקם במבצעיהם. התנהלות עניינית ומשקולת מאפשרת לא להשמיד את האפשרות לשיתוף פעולה עתידי או לפשרה מכובדת.
לסיכום חלק זה, המטרה היא “להפריד” את הסכסוך העסקי מהעסק עצמו: לנסות לפתור את המחלוקת בחדר הישיבות, ולא לתת לה “לזלוג” לרצפת הייצור. כמובן, לא תמיד זה אפשרי – ולעיתים צעדי הצד השני מחייבים תגובה תקיפה. במקרים כאלו, יש לפנות לכלים משפטיים בצורה מחושבת, כפי שנראה בהמשך, אך תמיד תוך מחשבה על צמצום הנזק לחברה ככל הניתן.
 

איסוף ראיות והתנהלות ראויה במסגרת הסכסוך

אם הסכסוך מתפתח ולא נפתר מיידית, חשוב מאוד שבעלי המניות הנמצאים במחלוקת יקפידו על איסוף ראיות ותיעוד ועל התנהלות זהירה, כדי להגן על זכויותיהם במקרה שהעניין יהפוך לסכסוך משפטי רשמי. להלן דגשים מרכזיים:
  • תיעוד וקבלת מידע: יש לשמור כל מסמך רלוונטי – פרוטוקולי ישיבות דירקטוריון ובעלי מניות, התכתבויות (מיילים, הודעות) המראות על ההחלטות שהתקבלו, דוחות כספיים, וכן תכתובות המעידות על אירועי הסכסוך. אם, למשל, בעל מניות רוב שולח מייל על כוונתו לדלל את בעלי המניות האחרים בהנפקת מניות – זהו תיעוד חשוב. כך גם רישום של משיכות כספים חריגות או החלטות על העסקת קרובי משפחה. חשוב לתעד באופן מסודר כל צעד מקפח או חשוד . זכרו: בבית משפט, טענות צריכות ראיות. צד שיגיע עם תעוד מפורט ומסודר יהיה בעמדה טובה יותר להוכיח את צדקתו.
  • שמירה על זכויות חוקיות: חוק החברות מעניק לבעלי מניות זכויות מסוימות, למשל הזכות לקבל מידע על ענייני החברה, לעיין במסמכים מסוימים, וכו’. בעת סכסוך, אל תוותרו על זכויות אלו – פנו בכתב לחברה בדרישה לקבל מסמכים המגיעים לכם לפי חוק. סירוב בלתי מוצדק למתן מידע יכול בהמשך לחזק טענה שהצד השני נהג בחוסר תום לב. בנוסף, אם אתם גם דירקטורים בחברה, הקפידו להשתתף בישיבות (או לפחות לדרוש להשתתף) ולהשמיע התנגדות רשמית להחלטות שלדעתכם פוגעות – כך שיירשם בפרוטוקול שהתנגדתם. פעולה זו שומרת לכם את הזכות לטעון נגד ההחלטה בהמשך.
  • פנייה מהירה לערכאות בעת הצורך: במידה והצד השני נוקט מהלך דחוף ומזיק (למשל ניסיון מיידי להכניס משקיע שידלל אתכם, או למנות עצמו למנכ”ל ולנעול אתכם החוצה), אל תהססו לפנות ללא דיחוי לבית המשפט. בישראל קיים בית משפט כלכלי (בית המשפט המחוזי במחלקה הכלכלית) המתמחה בסוגיות חברות, והוא מוסמך לתת סעדים דחופים במהירות בעולם העסקי הדינמי . ניתן למשל לבקש צו מניעה זמני שיעכב מהלך מקפח שעומד לקרות (כגון עיכוב הנפקת מניות חדשה עד בירור הטענות, או מניעת פיטורים של בעל מניות-עובד עד לדיון). סעדים זמניים אלו נועדו “לשמור על המצב הקיים” כדי שהזכויות לא ייפגעו עד להכרעה סופית. מהירות התגובה חשובה – עיכוב בפנייה עשוי להתפרש כוויתור או להוביל לנזק בלתי הפיך.
  • התנהלות חוקית ומכובדת: גם בעיצומו של סכסוך חריף, יש להימנע מצעדים לא חוקיים. למשל, הקלטת שיחות יכולה להיות ראיה מועילה, אך בישראל מותר להקליט רק שיחה שאתה צד לה – האזנות סתר אסורות ועלולות לסבך אתכם בפלילים. כמו כן, יש להימנע מהוצאת לשון הרע על השותפים ברחבי החברה או בתקשורת – תביעת דיבה תהיה חזית נוספת שלא תרצו להתמודד איתה. בית המשפט מצפה לראות שצד שהגיע אליו נהג בניקיון כפיים ככל האפשר. לכן, הקפידו על כבוד מינימלי לצד שכנגד ועל הפרדה בין המחלוקת לבין הניהול המקצועי של החברה. למשל, בעל מניות-מנכ”ל המצוי בסכסוך עדיין חייב להמשיך לנהל את החברה לטובת כל בעלי המניות, ולא “להשבית” אותה במחאה – צעד כזה רק יפגע בו לבסוף.
בסופו של יום, כל צעד וראיה במהלך הסכסוך עשויים להיבחן בזכוכית מגדלת בבית המשפט. צד שמתנהל באופן ענייני, מתעד כהלכה ושומר על זכויותיו במסגרת החוק – ממצב את עצמו טוב יותר לקראת ההליך המשפטי. המלצה חשובה נוספת היא להיעזר לאורך כל הדרך בליווי משפטי, כפי שנדון בסעיף הבא.
 

חשיבות עורך דין מלווה לכל צד לאורך הדרך

בסכסוכי בעלי מניות, לכל צד מומלץ שיהיה עורך דין מלווה כבר משלבי ההסלמה הראשונים. ייעוץ משפטי צמוד הוא קריטי מכמה טעמים:
ראשית, עורך דין המתמחה בדיני חברות יוכל להאיר את עיני הלקוח לגבי זכויותיו וחובותיו המדויקות לפי החוק. בעלי מניות שאינם משפטנים לא תמיד מודעים, למשל, לכך שהם רשאים לעיין במסמכים מסוימים, או שיש צעדים שבית המשפט יכול לנקוט כדי להגן עליהם. קבלת ייעוץ מוקדם כאשר מתגלים מעשים מקפחים עשויה אף למנוע הסלמה גדולה יותר בהמשך . לעיתים התערבות משפטית זריזה – כמו מכתב התראה מעו”ד לצד השני או דרישה רשמית לקיים ישיבה – תרסן את בעל המניות השני ותמנע הידרדרות לסכסוך כולל.
שנית, עורך דין יסייע ללקוח להימנע מטעויות שעשויות לעלות ביוקר אחר כך. לדוגמה, ניסוח לא זהיר של הודעה לבעלי המניות יכול להתפרש כהסכמה לוותר על זכות; או אי-תגובת בזמן למעשה של הצד השני יכולה להיחשב כהשלמה עם המצב. עו”ד מנוסה ינחה אתכם בדיוק כיצד לפעול בכל צומת (מה לכתוב, מתי לשתוק, אילו צעדים אסור לפספס) כדי לשמור על עמדתכם המשפטית.
בנוסף, ברגע שהצד השני מיוצג ע”י עורך דין, אין ספק שגם אתם זקוקים לייצוג. אסור להיות בעמדת נחיתות. שימו לב שכל צד בסכסוך חייב עורך דין נפרד ועצמאי – כיוון שעורכי דין אינם יכולים לייצג שני צדדים עם אינטרסים מתנגשים. כמו כן, מומלץ לבחור עורך דין שאינו קשור בקשרים אישיים לצד שכנגד, כדי שיפעל ללא ניגודי עניינים ויגן עליכם בלבד.
יתרון חשוב נוסף בליווי משפטי הוא האפשרות לנהל את הדיאלוג דרך עורכי הדין במקום בעימות ישיר בין השותפים. במצב כזה, הטונים נרגעים, הדברים עוברים סינון מקצועי, וכל צד יכול להתמקד בעיקר – במקום בחילופי עלבונות אישיים. עורכי דין מיומנים ידעו גם לקבוע אסטרטגיה עבורכם: למשל, להחליט אם עדיף בשלב זה לנסות גישור או ישר להגיש תביעה, מה לדרוש ואיפה להתגמש. כפי שנראה בהמשך, בחירה נכונה של הליך (גישור, בוררות או פנייה לבית משפט) עשויה לחסוך זמן וכסף , ועורך דין טוב יסייע לכם לשקול את החלופות הללו.
חשוב להדגיש: אין חובה חוקית שבעל מניות יהיה מיוצג על-ידי עורך דין בסכסוך, אך כמעט תמיד זהו מהלך נבון. המחיר של טעות לא מכוונת או של חוסר הבנה משפטית עשוי להיות גבוה בהרבה מעלות הייעוץ. לסיכום, אם אתם ניצבים בפני מחלוקת משמעותית עם שותפיכם – הצטיידו בעורך דין משלכם בהקדם האפשרי.
 

חשיבות התקנון של החברה ככלי למניעת מחלוקות עתידיות

התקנון החברה הוא מסמך היסוד המשפטי של החברה – מעין “חוקה” פנימית הקובעת את כללי המשחק. תקנון נערך בעת הקמת החברה והוא מהווה הסכם לכל דבר ועניין בין החברה לבעלי מניותיה ובינם לבין עצמם . במסגרת התקנון ניתן לעגן בכתב כמעט כל נושא הנוגע להתנהלות החברה: מהן זכויות ההצבעה של כל מניה, איך ימונו דירקטורים, אילו החלטות דורשות רוב מיוחד, כיצד ניתן להעביר מניות לאחר, ועוד ועוד .
תקנון ברור ומפורט יכול לשמש ככלי מרכזי במניעת מחלוקות עתידיות. כאשר מראש קיימים כללים מוסכמים, קטן הסיכוי שסיטואציה עסקית תהפוך לסכסוך משפטי – פשוט כי התשובה כבר כתובה בתקנון. למשל, אם התקנון קובע שבעל מניות המחזיק 60% אינו רשאי לפטר מנכ”ל שמונה בהסכמה למשך קדנציה קצובה – אזי לא יתעורר ויכוח במקרה כזה, והצדדים יצמדו למה שהוסכם מראש. באופן דומה, אפשר להגדיר בתקנון מנגנונים ליישוב חילוקי דעות: כגון סעיף הקובע שאם שני בעלי המניות (50%-50%) לא מסכימים בענין מסוים, יכריע קולו של יו”ר הדירקטוריון (באופן זמני), או שיפנו לבוררות, או כל פתרון מוגדר אחר.
דוגמה נפוצה לחשיבות התקנון היא מניעת קיפוח המיעוט: חוק החברות אוסר על בעלי מניות לקפח זה את זה , אך המונח “קיפוח” הוא מעט עמום ותלוי נסיבות. תקנון החברה יכול לפרט מנגנונים שימנעו מצבים מקפחים מלכתחילה. למשל, לקבוע כי חלוקת דיבידנד תצריך אישור כל בעלי המניות, וכי אם בעל מניות עובד בחברה ייקבע שכרו בהסכמה משותפת. כך, מהלכים שעלולים להיחשב מקפחים – כמו מניעת דיבידנד או קביעת שכר – יעשו לפי כללים שהוסכמו והם מחייבים את כולם. תקנון מפורט ומוסכם מייצר וודאות משפטית ומקטין את המרחב לטענות בדיעבד על הפרת ציפיות או חוסר הוגנות .
עוד היבט חשוב הוא שהתקנון מחייב גם בעלי מניות שיצטרפו בעתיד. כלומר, אם בהמשך נכנס משקיע חדש לחברה ורוכש מניות – הוא יהיה כפוף לתקנון כפי שנקבע על-ידי המייסדים (אלא אם התקנון ישתנה ברוב הדרוש). בכך התקנון מקבע את ההבנות שהיו בין המייסדים ומגן עליהן לאורך חיי החברה. שינוי תקנון דורש בדרך כלל רוב מיוחד, ולעיתים אף הסכמת כל בעלי המניות, ולכן לא קל להתנער מהסכמות היסוד.
עם זאת, יש להיזהר: כאשר ישנו גם הסכם מייסדים נפרד (ראו מיד להלן), חיוני להבטיח תאימות מלאה בין הוראותיו לבין הוראות התקנון . הוראות סותרות בין התקנון להסכם אחר יגבירו את חוסר הוודאות ואף עלולות להצמיח מחלוקות חדשות – בדיוק מה שניסינו למנוע . לכן, אם עורכים שינויים בתקנון, חשוב לעדכן בהתאם גם את ההסכמים בין בעלי המניות, או לקבוע מראש איזה מסמך גובר במקרה של סתירה .
סיכום ביניים: התקנון הוא מסמך קריטי שלא כדאי להסתפק בנוסח סטנדרטי עבורו. התאימו את התקנון לצרכי החברה ולמערכת היחסים בין השותפים. תקנון מושקע הוא כמו חוזה ממון בין שותפים עסקיים – הוא מסדיר מראש הרבה בעיות, ובכך מונע ריבים יקרים בהמשך.
 

חשיבות הסכם מייסדים במניעת סכסוכים והגדרת מנגנוני הכרעה

הסכם מייסדים (או הסכם בעלי מניות) הוא חוזה הנחתם בין בעלי המניות של החברה, בדרך כלל בעת הקמתה או בסמוך לכך. בניגוד לתקנון, שהוא מסמך פורמלי פומבי, הסכם מייסדים הוא מסמך פרטי בין השותפים שבו ניתן לפרט בהרחבה את ההבנות וההסכמות שלהם בתחילת הדרך. אין דרישה חוקית מפורשת לחתום על הסכם מייסדים, אך הניסיון מלמד שהסכם כזה הוא כלי רב ערך לתיאום ציפיות בין המייסדים ולמניעת סכסוכים בעתיד. ככל שההסכם ייערך מוקדם ומפורט יותר – כך תגדל הוודאות המשפטית ותפחת הסכנה להתדיינויות מיותרות בהמשך.
מה ניתן לכלול בהסכם מייסדים? כמעט הכל: חלוקת תפקידים בין השותפים (מי יהיה מנכ”ל, מי יעסוק בשיווק, וכד’), שיעור הזמן והמשאבים שכל אחד מתחייב להשקיע, מדיניות דיבידנדים מוסכמת, כללים לקבלת החלטות מיוחדות, והכי חשוב – מנגנונים למקרה של סכסוך או פרידה. למעשה, אחד המרכיבים הקריטיים בהסכם כזה הוא לקבוע מראש מה עושים אם היחסים יעלו על שרטון. למשל, אפשר להסכים על מנגנון היפרדות: סעיף שלפיו אם יש משבר אמון בלתי ניתן לגישור, אחד הצדדים רשאי להציע לרכוש את מניות האחר לפי ערך מסוים, והצד השני חייב اما למכור לו או לקנות ממנו את המניות לפי אותו שווי (מנגנון המכונה “קנה אותי או שאקנה אותך” או BMBY). כך מובטח שבתרחיש של סכסוך חריף תהיה דרך יציאה מסודרת, במקום מלחמה מתמשכת.
היתרונות שבהסכם מייסדים ברורים: הוא מצמצם את תחום אי-הוודאות בין השותפים. במקום לסמוך על “ציפיות לגיטימיות” עמומות שכל צד מדמיין לעצמו בתחילת הקשר, ההסכם כותב שחור על גבי לבן מה כל צד מצפה ומתחייב . לדוגמה, אם בעל מניות המיעוט מצפה לקחת חלק בניהול, הדבר יכול להופיע בהסכם – ואז אי שיתופו בהמשך יהווה הפרת חוזה ברורה, בלי צורך להיגרר לדיון האם זו “ציפייה לגיטימית” המקימה קיפוח. במילים אחרות, הסכם מפורט מפחית את התלות בהתערבות בית משפט ובמונחים משפטיים עמומים, ומגדיל את היציבות והביטחון ביחסים העסקיים.
יתרה מזו, הסכם מייסדים טוב חוסך זמן וכסף: הוא עשוי למנוע הליכים משפטיים ארוכים, הכרוכים בהשקעת משאבים אדירה ופוגעים בפעילות השוטפת של החברה . במקום שבמקרה סכסוך הצדדים ירוצו לבית משפט ויבזבזו שנים בהתדיינות על שווי החברה או על זכות כזו או אחרת – מנגנוני ההכרעה שהוגדרו מראש ייכנסו לפעולה ויביאו לפתרון מהיר ומוסכם יחסית.
חשוב לציין שהסכם מייסדים אינו תחליף לתקנון אלא בא בנוסף לו. למעשה, מומלץ לעגן את עיקרי ההסכמות גם בתקנון החברה, או לכל הפחות לוודא שיש הלימה בין ההסכם לתקנון . לעיתים נקבע בהסכם שהוא גובר על התקנון במקרה של סתירה, אך עדיף להימנע ממצבים כאלה באמצעות ניסוח מסונכרן. כמו כן, רצוי לעדכן את ההסכם אם מצטרפים שותפים חדשים או אם חלים שינויים משמעותיים במבנה החברה, כך שתמיד יישאר רלוונטי.
בשורה התחתונה, הסכם מייסדים הוא אחד הכלים היעילים ביותר למנוע סכסוכים או לפחות לשלוט באופן פתרונם. הוא מאפשר למייסדים “לכתוב את התסריט” מראש גם לתרחישים שליליים, וכך כשהם מתרחשים – יש מפה ברורה ליציאה מהמשבר. חברות סטארט-אפ רבות, למשל, למדו בדרך הקשה שסכסוך בין מייסדים ללא מנגנון פתרון עלול להפיל מיזם מבטיח; לכן כיום כמעט תמיד משקיעים יבקשו לראות שקיים הסכם מסודר בין בעלי המניות, כאינדיקציה לבשלות וניהול תקין של החברה.
 

תביעת קיפוח של בעל מניות מיעוט

כאשר בעל מניות (בד”כ מן המיעוט) סבור שזכויותיו נפגעו כתוצאה מהתנהלות בלתי הוגנת של בעלי השליטה, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בהליך המכונה “תביעת קיפוח”. סעיף 191 לחוק החברות, הידוע כ”הזכות במקרה של קיפוח”, קובע שבעל מניות המקופח בענייני החברה, או שיש חשש ממשי שיקופח, רשאי לבקש מבית משפט סעד להסרת הקיפוח או מניעתו. מדובר למעשה בתביעה אישית של בעל המניות הנפגע נגד החברה או בעלי מניות אחרים, שבמסגרתה נטען כי ענייני החברה נוהלו באופן שיש בו משום קיפוח כלפי התובע.
מהו “קיפוח”? החוק אינו מגדיר זאת באופן מפורט, אך הפסיקה תיארה קיפוח כניהול ענייני החברה באופן בלתי הוגן כלפי בעל מניות . במילים פשוטות, הכוונה היא שהכוח הניהולי או השליטה נוצלו לרעה באופן שפגע בצד חלש יותר. דוגמאות טיפוסיות שקובצו מפסקי דין: מניעת מידע חיוני מבעל מניות; קבלת החלטות המיטיבות רק עם בעל שליטה (כמו משכורת מנופחת לו עצמו או העברת נכסי החברה לעסקיו); אי-חלוקת רווחים באופן שיטתי כדי לדחוק את המיעוט; דילול חלקו של המיעוט באמצעות הנפקת מניות ללא צורך עסקי; העסקת בני משפחה של בעל שליטה והדרת בני משפחתו של האחר; שלילת סמכויות ניהול מבעל מניות שהוסכם שישתתף בניהול; ועוד צורות מתוחכמות של העברת ערך מהחברה או מהמיעוט אל בעל השליטה . חשוב להבין שהקשר והנסיבות חשובים: למשל, הימנעות מחלוקת דיבידנד יכולה להיחשב קיפוח במקרה אחד, ובמקרה אחר לא – תלוי אם הייתה לכך הצדקה עסקית לגיטימית.
סעדים (תרופות) בתביעת קיפוח: לבית המשפט סמכות רחבה מאוד לתקן מצב של קיפוח. החוק מסמיך את ביהמ”ש לתת כל הוראה שנדרשת כדי להסיר את הקיפוח או למנוע אותו. למעשה, בתי המשפט הכלכליים ידועים ביצירתיות הסעדים שהם מעניקים בסכסוכי בעלי מניות: החל מביטול החלטות שהתקבלו באופן מקפח (למשל ביטול החלטת דירקטוריון פסולה), דרך מינוי גורם ניטרלי (כגון מומחה או מנהל מיוחד) שיפקח על ההתנהלות, ועד ביטול עסקאות בעייתיות שנעשו בניגוד עניינים. אחת הדוגמאות הנפוצות היא מינוי רו”ח חקירתי שיבדוק האם בעל השליטה התעשר שלא כדין על חשבון החברה, ואם כן – לחייבו בהשבה.
הסעד הדרסטי והמפורסם ביותר בתביעות קיפוח הוא מה שמכונה “הפרדת כוחות” בין בעלי המניות היריבים . פירושו: הפרדת דרכיהם של הצדדים בחברה, בדרך כלל באמצעות רכישת מניות של צד אחד ע”י הצד השני. בית המשפט רשאי לכפות זאת בכמה אופנים – למשל, להורות לנתבע (המקפח) לרכוש את מניות התובע (המקופח) במחיר שיקבע, או להפך: לכפות על המקפח למכור את חלקו למקופח. במקרים מסוימים בימ”ש אף יורה על מכירה פומבית או התמחרות בין הצדדים לקביעת מי ירכוש את החברה. הרעיון הוא לאפשר לצדדים להיפרד בצורה הוגנת: במקום שימשיכו להילחם בתוך אותה חברה ולהרוס אותה, אחד ירכוש את חלקו של השני לפי שווי הוגן, והחברה תמשיך דרכה תחת בעלים אחד. כך, העסק עצמו ניצל מפירוק וחילוקי הדעות נפסקים בדרך של “לא יחד – אז לחוד”.
מתי יורה בית משפט על הפרדת כוחות? בראש ובראשונה, כאשר הוכח קיפוח משמעותי שלא ניתן להסירו בדרך אחרת. במקרה כזה, נטיית בית המשפט לקבל את בקשת המקופח לפרידת כוחות היא גבוהה, לעיתים מתוך הבנה שזה הפתרון המעשיי היחיד. עם זאת, מעניין לדעת שבפסיקה ישראלית גם אובדן אמון קיצוני בין בעלי מניות עשוי להצדיק פרידה, אפילו אם לא הצליח התובע להוכיח קיפוח טכני . במיוחד נכון הדבר בחברות פרטיות קטנות שהן “מעין-שותפות”: אם הצדדים הגיעו למשבר אמון עמוק ואינם מסוגלים עוד לעבוד יחד – בית המשפט עשוי לאפשר להם להיפרד באופן הוגן, כי יש הנחה שבחברה מסוג זה הייתה ציפייה שותפותית לגיטימית לניהול משותף. כמובן, בכל מקרה בית המשפט יבחן אם אין פתרון פחות דרמטי לפני שיכפה רכישה או מכירה, אבל האפשרות קיימת גם בהיעדר קיפוח מוכח.
נקודה נוספת: מי רשאי להגיש תביעת קיפוח? לרוב מדובר בבעל מניות מיעוט כנגד בעלי השליטה. עם זאת, מעניין לציין שבתי המשפט בישראל הכירו בכך שגם שותפים שווים (50/50) יכולים להיקלע למצב של “כל אחד מרגיש שהוא המיעוט המקופח”. במקרים נדירים אף בעל שליטה התלונן על קיפוח מצידו של מיעוט מתאגד – אך אם הוא באמת בעל השליטה בפועל, קשה לראות בו מקופח. על כל פנים, החוק מדבר על “בעלי מניות” בכלל, ולא מבחין בין רוב למיעוט – העיקר הוא מי שטוען שנפגע באופן בלתי הוגן.
אם התביעה מצליחה, בית המשפט יפסוק את הסעד המתאים בהתאם לנסיבות. לעיתים פסיקת רכישת מניות מלווה בקביעת מנגנון להערכת שווי החברה. כיוון שבמצבי קיפוח השווי עשוי להיות מושפע מהמחלוקת (למשל, רווחי החברה הופחתו במכוון), בתי המשפט ממנים בדרך כלל מעריך שווי אובייקטיבי כדי שיקבע מחיר הוגן . יש מקרים בהם בית המשפט מסתמך על מנגנונים מיוחדים – דוגמת מנגנון BMBY (Buy Me Buy You) – שבו הצדדים עצמם מציעים הצעות מחיר והערך נגזר מהצעותיהם. כך או כך, המטרה היא שהמקופח יקבל תמורה הוגנת עבור חלקו, תוך התחשבות בנזק שנגרם לו עקב הקיפוח.
חשוב להבין: תביעת קיפוח נידונה בבית משפט (בדרך כלל במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי). זו לא בוררות פרטית – לבית המשפט יש סמכויות ייחודיות להעניק תרופות כמו הפרדת כוחות או סעד הצהרתי על בטלות החלטות, שספק אם בורר פרטי יכול לתת. למעשה, בפסיקה נקבע שרוב תביעות הקיפוח צריכות להתברר בבית המשפט מטעמי הגנה על המיעוט והאינטרס הציבורי בחברות. לכן, בעל מניות מיעוט שמרגיש מקופח ידע שיש לו “כתובת” בדין הישראלי – בית המשפט – ושם ייבחנו טענותיו בלב פתוח ובנפש חפצה.
לסיכום סעיף זה: תביעת קיפוח היא כלי משפטי מרכזי בארגז הכלים של בעל מניות מיעוט. היא נועדה להבטיח שכל בעל כוח ינהג בהגינות ולא ינצל את יתרונו לרעה. אם אתם חשים שקופחתם – דעו שיש תרופה בדין; מאידך, אם אתם בעלי שליטה – היו מודעים לחובותיכם ונהגו ביושר כדי להימנע מחשיפה לתביעות כאלה. הדרך הטובה ביותר היא תמיד לנהוג בהגינות מלכתחילה, אך כשזה לא קורה – תביעת הקיפוח מאפשרת להשיב את הצדק על כנו ולהציל לעיתים את החברה עצמה מידי הנהלה פוגענית.
 

תביעה נגזרת – בעל מניות תובע בשם החברה

סעד משפטי נוסף וחשוב בדיני חברות הוא תביעה נגזרת. זהו הליך מיוחד בו בעל מניות (או דירקטור) תובע בשמה של החברה ולא בשמו האישי. נשמע מוזר? הרעיון הוא כזה: לפעמים נגרם נזק לחברה עקב מעשיו או מחדליו של גורם מסוים (נניח, נושא משרה בחברה או בעל שליטה), אך החברה – שאמורה לתבוע את הפוגע – אינה תובעת. מדוע? אולי משום שמי שפגע בחברה הוא דווקא בעל השליטה בה או חברי דירקטוריון, שלא מעוניינים לתבוע את עצמם. במצב כזה, החוק מאפשר לבעל מניות “לקפוץ למגרש” ולתבוע בשמה של החברה את מי שפגע בה.

לפי חוק החברות (סעיף 194), תביעה נגזרת מוגדרת כ“תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה”. כל בעל מניות או דירקטור רשאי ליזום תביעה נגזרת, ובלבד שעומדים בתנאים שקובע החוק . התכונה המיוחדת של תביעה נגזרת היא שהסעד המתקבל שייך לחברה, לא לתובע האישי . כלומר, אם התביעה מצליחה ונפסק פיצוי – הכסף נכנס לקופת החברה (ובעקיפין כמובן מייטיב עם כל בעלי מניותיה). כדי לעודד בעלי מניות להגיש תביעות כאלו כשצריך, החוק גם קובע שהתובע הנגזר (בעל המניות שתבע) יוכל לקבל החזר הוצאות וגמול מיוחד באישור בית המשפט אם התביעה תצליח.
איך זה עובד בפועל? לא ניתן סתם כך לדלג על הנהלת החברה ולתבוע ישר במקומה. החוק דורש תחילה שהמעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בדרישה כתובה שהיא תמצה את זכויותיה . במילים אחרות, בעל המניות צריך לשלוח מכתב רשמי לחברה (לוועדת ביקורת או לדירקטוריון) ולתאר את העוול שנגרם לחברה, ולדרוש שהחברה עצמה תגיש תביעה נגד המזיק. רק אם החברה לא נענית לדרישה (או מתעלמת, או דוחה אותה) – ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש אישור להגשת תביעה נגזרת. למעשה, התביעה הנגזרת מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון בית המשפט דן האם להתיר את הגשת התביעה (שלב מקדמי בו על בעל המניות להראות שיש לכאורה עילת תביעה טובה לחברה ושמוצה ההליך הפנימי) ורק אם אושר – עוברים לשלב השני, התביעה עצמה בשם החברה.
יש גם נסיבות שבהן בעל מניות פטור מפניית דרישה מקדימה לחברה, בעיקר כשברור שהחברה לא תפעל ממילא. למשל, אם העוולה היא נגד כל הדירקטורים עצמם (אישרו שכר מופרז לעצמם וכו’) – אין היגיון לדרוש מהם לתבוע את עצמם, ואז אפשר לבקש מביהמ”ש לוותר על דרישת הפנייה המוקדמת. ברגע שבית המשפט מאשר את התביעה הנגזרת, בעל המניות התובע נכנס לנעלי החברה – הוא מנהל את התביעה, אבל בשם החברה ובאישורה.
באילו מקרים נפוצה תביעה נגזרת? בעיקר כאשר יש חשד שנושאי משרה או בעלי שליטה הפרו את חובותיהם כלפי החברה. למשל: הדירקטוריון התרשל וגרם נזק לחברה; המנכ”ל מעל בכספים; בעל שליטה כפה על החברה עסקה גרועה שממנה הרוויח אישית; וכדומה. במקרים כאלה, החברה עצמה “אמורה” לתבוע את המפר על הנזק לחברה. אם היא לא עושה זאת – בעלי מניות מהשורה עשויים להתגייס כדי לאכוף את זכותה של החברה. התביעה הנגזרת מבטיחה שאישיות משפטית נפרדת (החברה) לא תישאר ללא הגנה רק בגלל שמי ששולט בה מנוע מלפעול או לא רוצה לפעול.
תביעה נגזרת היא הליך מורכב יחסית, הדורש את אישור בית המשפט, וכרוך בהוצאות (הרי בעל המניות התובע משלם בינתיים את העלויות, בתקווה שיקבל החזר). לכן מגישים תביעות כאלה רק במקרים מוצדקים למדי, כאשר הנזק לחברה ברור ומשמעותי והנהלת החברה מתבצרת בסירובה לפעול. בישראל היו מספר תביעות נגזרות מתוקשרות שגרמו לדירקטורים ובעלי שליטה לשלם סכומים ניכרים לחברה בגין נזקיהם. בכך, מלבד התועלת לחברה הספציפית, יש בהליך זה גם אלמנט של אכיפה אזרחית של נורמות התנהלות תקינות: הוא מרתיע מנהלים מלפעול בניגוד לטובת החברה מתוך ידיעה שבעלי המניות יכולים לקרוא אותם לסדר בבית משפט.
נקודה פרוצדורלית חשובה: כמו תביעת קיפוח, גם תביעה נגזרת נידונה בבית המשפט (הכלכלי). לא ניתן לכפות על בעל מניות בעל זכות להגשת נגזרת ללכת לבוררות פרטית, ובתי המשפט אף פסקו שלא יעכבו תביעות נגזרות לטובת בוררות אפילו אם יש סעיף בוררות, בשל חשיבותן הציבורית והעקרונות הקוגנטים המעורבים . במילים אחרות, בית המשפט הוא המוסד המתאים להכרעה בתביעה נגזרת, כיוון שהיא מצריכה הפעלת שיקול דעת לטובת החברה וכלל בעלי מניותיה (ולעיתים גם הנושים והציבור).
לסיכום, תביעה נגזרת היא כלי משפטי שעומד לרשות בעלי מניות להגן על החברה מבפנים כאשר הנהגתה מונעת זאת. אם אתם סבורים שהחברה שלכם נפגעה ומי שאמור לפעול לא פועל – בדקו את אפשרות התביעה הנגזרת. כמובן, התייעצו עם עו”ד הבקיא בתחום טרם נקיטת צעד כזה, כי עליו להיות מחושב היטב. תביעה נגזרת שהוגשה כלאחר יד ועל בסיס רעוע יכולה להידחות ולחייב את התובע בהוצאות, לכן יש להשתמש בכלי זה בחוכמה ורק כאשר הוא מוצדק.
 

חשיבות ייצוג משפטי מקצועי ומנוסה בניהול הסכסוך

כבר הדגשנו את הצורך בליווי עורך דין לכל צד, אולם כאן נחדד נקודה נוספת: לא כל עו”ד מתאים לניהול סכסוכי בעלי מניות מורכבים. חשוב מאוד לבחור בעורך דין בעל ניסיון מקצועי ספציפי בדיני חברות ובליטיגציה מסחרית, ובפרט בהופעות בבית המשפט הכלכלי. סכסוכי בעלי מניות מערבים שאלות משפטיות מורכבות (דיני תאגידים, חוזים, לעיתים גם דיני עבודה, קניין רוחני ועוד), לצד היבטים פיננסיים (הערכת שווי חברה, בדיקת דוחות כספיים) ורגולטוריים. עו”ד מנוסה בתחום ידע לזהות את נקודות המפתח בתיק שלכם – למשל, האם עדיף לתבוע על קיפוח או בנגזרת, האם קיימת עילת פירוק מטעמי “צדק ויושר”, האם אפשר להשיג סעד זמני מכוח חוק מסוים – ולמצות עבורכם את האפשרויות.
בנוסף, סכסוכים אלו נוטים להיות טעונים רגשית וממושכים. עורך דין מנוסה שימש כבר כ”יד ימינם” של רבים בסיטואציות דומות, ויוכל להשרות ביטחון, לנסוך רוגע בתהליך ולהדריך אתכם בהחלטות קשות. הוא גם ידע מתי רצוי לשקול פשרה ומתי לעמוד על שלכם ללא פשרה – בהתבסס על תקדימי עבר והיכרות עם הלכי הרוח בפסיקת בתי המשפט. למעשה, ניסיון מקצועי יבוא לידי ביטוי גם ביכולת לנהל מו”מ יעיל עם הצד שכנגד: עו”ד מנוסה יזהה הצעת פשרה הוגנת כשתונח על השולחן, ולא יגרור אתכם להרפתקה משפטית חסרת טעם אם ניתן לפתור בחוץ בתנאים טובים.
יש לציין גם שהליך בסכסוכי חברות עשוי לכלול מומחים מקצועיים (כמו רואי חשבון, שמאים, כלכלנים). עורך דין ותיק בתחום יכיר את המומחים הטובים וידע לשתף איתם פעולה לטובתכם – למשל, לבחור רו”ח חוקר לבדיקת טענות כספיות, או להזמין חוות דעת כלכלית איכותית לבית המשפט. לעומת זאת, עו”ד שאינו בקיא בדיני חברות עלול להחמיץ נקודות חשובות (כגון אי-עמידה בדרישה מקדימה בתביעה נגזרת, או פיספוס סעד זמני שעשוי היה לשנות את המצב בשטח) – וטעות כזו קשה לתקן למפרע.
לכן, כאשר אתם בוחרים ייצוג משפטי לסכסוך בחברה, בררו את ניסיונו של עורך הדין בתיקים דומים. אל תהססו לשאול על הצלחותיו בסכסוכי שותפים, על היכרותו עם שופטי בית המשפט הכלכלי, ועל גישתו לניהול מו”מ לעומת התדיינות. ייצוג משפטי מקצועי ומנוסה יכול לעשות את ההבדל בין סכסוך שמתנהל בצורה מושכלת ומסתיים בהסדר ראוי, לבין סכסוך שמתדרדר ומתארך שלא לצורך.
 

עקרונות של חוכמה משפטית – פעולה שקולה, לא מתוך נקמה, והבנת מתי להתפשר

בתוך כל הלהט והדרמה של סכסוך בין בעלי מניות, חשוב מאוד לזכור את עקרון ה**“חוכמה המשפטית”**: לפעול בשיקול דעת, באופן מחושב ולא אמוציונלי, ולהיות נכונים להתפשר כאשר המצב מתאים. עקרון זה אינו משפטי פורמלי כמו חוק או תקנה, אלא יותר קו מנחה להתנהלות שתיטיב בסופו של דבר עם כל הצדדים (ולעתים במיוחד איתכם).
לא מתוך יצר נקמה – נקודת המוצא היא להשאיר את הרגשות הקשים מחוץ לחדר הדיונים. טבעי שבעל מניות שהודר או נפגע יחוש כעס רב, ויתכן שירצה “להשיב מלחמה” ולפגוע בשותפו בחזרה. אולם יש לזכור שפעולות הנובעות מנקמה עיוורת עלולות לפגוע גם בכם. למשל, סירוב עקרוני לכל פשרה רק כדי “לנצח” את הצד השני בבית משפט עלול להוביל למאבק ארוך ויקר, שבסופו החברה תשקע ואפילו אם תנצחו – תישארו עם קליפה ריקה. החלטות בסכסוך צריכות להתקבל מתוך קור רוח, לאחר ניתוח עלות-תועלת ולא מתוך רצון לסגור חשבון אישי.
פעולה שקולה ומחושבת – ניהול סכסוך דומה קצת למשחק שחמט: כל צעד שאתם עושים ישפיע על הצעדים הבאים של היריב ולהפך. לכן כדאי “לחשוב כמה צעדים קדימה”. לפני כל החלטה, התייעצו עם עורך הדין שלכם, שקלו מה התגובה הצפויה של הצד שכנגד, והאם המהלך ישרת את מטרתכם הסופית. כפי שציינו קודם, אחד הדברים הראשונים שכדאי לעשות הוא להגדיר את המטרות – מה באמת חשוב לכם להשיג ומה משני . כך תוכלו למקד את האנרגיה שלכם בכיוון הנכון. למשל, אם בסוף הדרך המטרה שלכם היא לצאת מהחברה עם פיצוי כספי הולם, אולי עדיף לתעל מאמצים להשגת הערכת שווי גבוהה ותנאי תשלום טובים – ולא לבזבז משאבים על “נצחונות קטנים” שלא מקדמים מטרה זו. פעולה שקולה משמעה גם לא להסלים ללא צורך: לא כל פרובוקציה מצד היריב צריכה להיענות בצעד קיצוני נגדי. לפעמים עדיף להבליג טיפה במישור הפומבי, ולשמור את הטיעונים החזקים לדיון המשפטי הקריטי.
הבנת מתי נכון להתפשר – פשרה היא לא מילה גסה. להפך, מערכת המשפט מעודדת בעלי דין להגיע להסכמות ביניהם בכל שלב של ההליך. פשרה טובה היא כזו ששני הצדדים יוצאים ממנה לא מרוצים לגמרי אבל גם לא מרוסקים – כל צד מוותר על משהו ומקבל משהו, ובסך הכל נמנעת מפלה קשה ויקרה יותר. חשוב להבין שלא כל מקרה אפשר או צריך “ללכת עד הסוף”. יש מקרים שבהם ההמשך בהליך משפטי יסב נזק גדול יותר מתועלת. למשל, אם בית המשפט כבר רמז לכם בדיון מקדמי שסיכוייכם נמוכים בנושא מסוים – אולי עדיף להתגמש בו. או אם החברה נקלעה לקשיים תזרימיים עקב הסכסוך – אולי מוטב למכור אותה ולהתחלק בתמורה במקום להמשיך לריב עד קריסתה. חכם מי שמסוגל לזהות את הנקודה שבה התועלת מהמשך המאבק קטנה מהנזק הפוטנציאלי, ולעצור שם.
פשרה יכולה להגיע בדרכים רבות: באמצעות גישור (שנדבר עליו מיד), במסגרת משא ומתן ישיר בין עורכי הדין, או אפילו ביוזמת בית המשפט (שמציע לעיתים הסדרי פשרה במהלך הדיון). היו פתוחים להצעות פשרה, ונתחו אותן בצורה קרה: מה תרוויחו ומה תפסידו אם תקבלו את ההצעה לעומת המשך המאבק. זכרו שגם הזמן הוא משאב יקר – סכסוך שנגרר שנים גובה מחיר נפשי וכלכלי עצום. לפעמים עדיף “ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ”, כלומר הסדר עכשיו בתנאים סבירים מאשר סיכון של הכל בשביל פסק דין עתידי. כמובן, אם ההצעה לא הוגנת בעליל – אל תקבלו רק מתוך עייפות; אבל אם היא סבירה, שקלו בחיוב.
לסיכום, חוכמה משפטית היא היכולת לנהל סכסוך בראש קר ובאופן מושכל. לא לוותר על העקרונות ועל הזכויות שלכם, אבל גם לא לתת לרגשות לנהל את ההצגה. בסופו של יום, המטרה היא להגיע לתוצאה המיטבית מבחינתכם עם מינימום נזק ומשאבים. לפעמים זה אומר להילחם בלי פשרות, ולפעמים – לדעת לעצור וללחוץ יד. החלטות אלה קשות, ולכן שוב – היוועצו בצוות המקצועי שלכם, שמסוגל לראות את התמונה במבט מפוכח.
 

דרכי פתרון אלטרנטיביות – גישור, בוררות ומנגנוני הכרעה לפי התקנון

לא בכל סכסוך בעלי מניות חייבים “ללכת לבית משפט ולריב עד הסוף”. בעולם המשפט העסקי המודרני ישנן חלופות מגוונות ליישוב סכסוכים: החל במו”מ ישיר, עבור בגישור ובבוררות, וכלה במנגנונים שהוסכמו מראש בתקנון החברה או בהסכם המייסדים . לעיתים דווקא פתרונות אלטרנטיביים אלו יכולים לחסוך זמן, כסף ועוגמת נפש, ולא פחות חשוב – לשמור על סודיות ויחסים תקינים בין הצדדים.
גישור – הליך גישור הוא למעשה משא ומתן בין הצדדים בעזרת צד שלישי נייטרלי – המגשר. המגשר (לעיתים עו”ד ותיק, שופט בדימוס או איש עסקים מנוסה) אינו מוסמך לכפות פיתרון, אלא תפקידו לסייע לצדדים לתקשר, לזהות את האינטרסים האמיתיים שלהם, ולהגיע בהסכמה להסדר. היתרונות בגישור: הוא לרוב מהיר וזול יותר מהליך משפטי; הוא חסוי לחלוטין (אין פרוטוקול פומבי ואין פרסומים פוגעניים בתקשורת – דבר חשוב בסכסוכי חברות); והוא מאפשר פתרונות גמישים ויצירתיים שלא בהכרח מוגבלים לסעדים שבית משפט נותן. למשל, בגישור ניתן לסכם על שינויים בהרכב ההנהלה, על לוח תשלומים ייחודי, או כל סידור עסקי אחר – דברים שבית משפט, בפסיקתו, מוגבל יותר לגביהם. חיסרון הגישור הוא שאין כפייה – אם צד אחד “ננעל” בעמדתו או לא משתף פעולה, הגישור לא יצלח. אך גם אז, מה שהתרחש בגישור לא יכול לשמש לרעת מי מהצדדים בבית המשפט (כי הכל חסוי), כך שאין סיכון בניסיון. בהרבה מקרים, עצם הישיבה המשותפת עם מגשר מסייעת להפיג מתחים ולהביא את הצדדים להבנה שאולי שווה להתפשר.
בוררות – בוררות היא מעין משפט פרטי. הצדדים מסכימים (מראש בהסכם, או לאחר פרוץ הסכסוך) למנות בורר אשר ישמש כשופט בעניינם. הבורר שומע ראיות וטיעונים משני הצדדים ולבסוף נותן פסק בוררות – שהוא הכרעה מחייבת. ברוב המקרים, פסק בוררות ניתן לאכיפה בבית המשפט כמו פסק דין, והיכולת לערער עליו מוגבלת (אלא אם הסכימו על ערעור בפני בורר אחר). יתרונות הבוררות: ראשית, ניתן לבחור בורר בעל מומחיות ספציפית – למשל בורר שהוא רו”ח אם הסכסוך בעיקרו חשבונאי, או שופט בדימוס מנוסה בדיני חברות. כך מקבלים “שופט” שמבין היטב את תחום הסכסוך. שנית, הבוררות חסויה ולא מתנהלת בפומבי, מה שיכול להגן על המוניטין של החברה והצדדים. שלישית, הבוררות לרוב מהירה יותר – אין עומס תיקים כמו בבתי משפט, והצדדים יכולים לקבוע לוח זמנים מואץ. חסרונות: עלות – צריך לשלם שכר טרחה לבורר (ולעיתים למכון בוררות המארגן את ההליך), מה שמייקר את ההתדיינות. בנוסף, אם אחד הצדדים לא משתף פעולה, בוררות עלולה להימתח ולהיות לא פחות איטית ממשפט. והחשוב מכל – עקרון הסכמת הצדדים: אי אפשר לכפות על מישהו ללכת לבוררות אם לא הסכים לכך (למעט אם חתם על הסכם שמחייב בוררות). לכן אם אין סעיף בוררות בתקנון או בהסכם בין השותפים, צריכים שני הצדדים להסכים להליך – מה שלא תמיד קורה בעיצומו של סכסוך מר. אפילו אם יש סעיף בוררות, במקרים מסוימים בית המשפט עשוי להחליט שאין להפנות לבוררות נושאים מסוימים, למשל תביעות קיפוח קשות, מתוך ראייה שהן מחייבות את סמכות בית המשפט.
מנגנוני הכרעה לפי התקנון/הסכמים – כאמור, בעלי מניות נבונים מכניסים לעיתים מראש כללים כיצד לנהוג במקרה של סכסוך. מנגנונים אלו יכולים לייתר לגמרי את הצורך בהליך משפטי. דוגמה בולטת: מנגנון BMBY (Buy Me Buy You), בו במקרה של מבוי סתום, רשאי צד א’ להציע מחיר למניית החברה – ואז על צד ב’ לבחור אם הוא קונה את חלקו של א’ או מוכר את חלקו לא’ באותו מחיר. כך בכל מקרה החברה עוברת לשליטה אחידה והסכסוך מסתיים . אם מנגנון כזה קיים בתקנון או בהסכם המייסדים, הוא מחייב את הצדדים ובהפעלתו ניתן להגיע לפתרון ללא התערבות חיצונית. מנגנונים נוספים יכולים להיות: *זכות Tag Along (אם בעל שליטה מוכר, הזכות למיעוט להצטרף למכירה) – שמונע סכסוכים סביב הכנסת שותף חדש; זכות סירוב ראשונה – שמונעת מצב בו מניות נמכרות לגורם לא רצוי בלי ידיעת השותפים; או מנגנון של פירוק מרצון – הסכמה לפרק ולמכור את העסק אם תוך פרק זמן מסוים לא נמצא פתרון. כל אלו הם דוגמאות לכללי משחק שנקבעו מראש כדי למנוע מאבקים מיותרים.
כאשר אין מנגנון מוסכם, ועדיין הצדדים רוצים להימנע מתביעה, הם יכולים לנסות להגיע להסדר פרטי גם ללא מגשר/בורר. למשל, משא ומתן בו אחד הצדדים ירכוש את מניות האחר בפריסת תשלומים, או שיגיעו לאיזה חלוקת תחומי פעילות ויצירת חברות נפרדות (פיצול החברה בהסכמה). זה תלוי לחלוטין ביצירתיות וברצון הטוב של הצדדים. לפעמים, הידיעה שכל חלופה עדיפה על הליך משפטי מתיש גורמת לשני הצדדים להתגמש ולמצוא פתרון בעצמם.
ראוי לציין: בתי המשפט מברכים על כל יוזמה של הצדדים לפתור את הסכסוך בעצמם. גישור הוא כמעט תמיד אופציה שכדאי לנסות – בתי המשפט הכלכליים אף מפנים לא פעם תיקי סכסוך שותפים לגישור טרם שמיעת הוכחות, בניסיון לחסוך התדיינות ממושכת. גם בוררות מתקבלת, אם שני הצדדים מבקשים זאת, ובפרט כאשר מדובר בסכסוך “פנימי” שאינו מערב עניינים מהותיים של תקנת הציבור (כמו הזכויות הקוגנטיות של בעלי מניות המיעוט). בסופו של דבר, המטרה היא להשיג פתרון יעיל והוגן.
איך יודעים איזו דרך לבחור? – אין תשובה אחת. כל סכסוך ונסיבותיו. באופן כללי, אם היחסים בין הצדדים עדיין לא התדרדרו לחלוטין ויש נכונות לדיאלוג – גישור שווה ניסיון. אם נדרשת הכרעה מחייבת אבל הצדדים רוצים לשמור על דיסקרטיות ומהירות – אפשר לשקול בוררות. אם הפערים עצומים או שיש צורך בסעדים שבורר לא יכול לתת (כמו צווי מניעה כלפי צדדים שלישיים) – כנראה שאין מנוס מבית משפט. כפי שהמלצנו, התייעצו עם עורכי הדין שלכם על ההשלכות של כל חלופה – מבחינת זמנים, עלויות, סודיות, סופיות, ועוד – כדי לבחור את המסלול המתאים.
 
סיכום
סכסוך בין בעלי מניות בחברה פרטית הוא מצב מורכב, המשלב רגשות סוערים, סוגיות משפטיות סבוכות וסיכונים עסקיים מוחשיים. במאמר זה סקרנו את העילות הנפוצות לסכסוכים כאלה – ממשבר אמון וניגודי עניינים ועד קיפוח המיעוט – והדגשנו דרכים לנהל את המשבר באופן שלא ימוטט את החברה. עמדנו על חשיבותם של כלים מונעים, כמו תקנון ברור והסכם מייסדים מפורט, שבכוחם לצמצם את מרחב המחלוקת מראש. בנוסף, הסברנו על הסעדים שמציע הדין הישראלי: תביעת קיפוח המספקת הגנה לבעל מניות מפני יחס בלתי הוגן , ותביעה נגזרת המאפשרת לאכוף את זכויות החברה עצמה כאשר מנהליה אינם פועלים . הדגשנו שבכל שלב, ליווי משפטי מקצועי הוא קריטי – גם כדי לנווט בתוך הדין המורכב, וגם כדי לנהל מו”מ או הליכים בחוכמה ומתוך ראייה מפוכחת.
לבסוף, הזכרנו שאף סכסוך אינו מתנהל בחלל ריק: מעל לכל מרחפת טובת החברה, הישות המשותפת שבעלי המניות כולם מושקעים בה. חוכמה משפטית משמעה לא לתת לרגש להרוס את הנכס המשותף, אלא לחתור לפתרון המיטבי, אפילו אם הוא מחייב ויתורים. בין אם באמצעות גישור ידידותי, בוררות מקצועית או פנייה נחושה לבית המשפט, על בעלי המניות לשאוף להסדיר את המחלוקת באופן יעיל והוגן. כך יוכלו הצדדים – בין אם ימשיכו יחד ובין אם ייפרדו – למזער את הנזק ולהמשיך קדימה במסלול עסקי פורה. זכרו: בסופו של יום, הצלחת החברה היא במידה רבה הצלחת בעלי המניות כולם, והסכסוך הוא ענן חולף שיש להתגבר עליו בצורה הנבונה ביותר.
 
 
 

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.