בוררות מסחרית בישראל: יתרונות, חסרונות וניהול נכון של ההליך

מאת: אלי דורון, עו"ד

27/3/2025

בוררות מסחרית בישראל: יתרונות, חסרונות וניהול נכון של ההליך

יתרונות הליך הבוררות

• מהירות ההליך: לרוב, בוררות מסתיימת מהר יותר מתביעה בבית משפט. בעוד שבהליך משפטי רגיל סכסוך עשוי להימשך שנים עקב עומס תיקים ובירוקרטיה, בבוררות ניתן לקבוע לוח זמנים יעיל וגמיש. הצדדים והבורר מתאמים מועדי דיון לנוחותם, בלי להמתין לתור ביומן העמוס של בית המשפט. פירוש הדבר שההכרעה בסכסוך עסקי עשויה להתקבל בתוך חודשים ספורים, דבר החשוב כדי לצמצם אי-ודאות עסקית והפסדים מתמשכים.
• דיסקרטיות ופרטיות: בניגוד לבית המשפט, שבו הדיונים וההחלטות הם פומביים, הבוררות מתנהלת בדלתיים סגורות. רק הצדדים ובאי-כוחם נוכחים בהליך, ופסק הבוררות (החלטת הבורר) אינו מתפרסם ברבים. כך נשמרת סודיות המסמך והמחלוקת, מה שמגן על המוניטין של הצדדים ומונע חשיפה של מידע עסקי רגיש. חוק הבוררות אמנם אינו מחייב סודיות, אך בדרך כלל הצדדים מסכימים עליה במפורש. עבור חברות ואנשי עסקים, היתרון הזה משמעותי: סכסוך עסקי ניתן לפתור הרחק מאור הזרקורים, ללא פרסום שעלול לפגוע בשמם הטוב או ביחסי הלקוחות.
• גמישות ויעילות דיונית: בהליך בוררות קיימת גמישות רבה יותר בקביעת אופן ניהול ההליך, בהשוואה לפרוצדורה הנוקשה של בתי המשפט. החוק מאפשר לצדדים לעצב כללי פרוצדורה משל עצמם במסגרת שטר הבוררות. הבורר אינו כבול בהכרח לדיני הראיות ולסדרי הדין כמו שופט, אלא אם הצדדים מחייבים זאת בהסכם הבוררות. משמעות הדבר היא שניתן, למשל, להסכים על קבלת ראיות באופן חופשי יותר (כולל ראיות שייתכן שלא היו מתקבלות בבית משפט), לקיים דיוני וידאו מרחוק, או לוותר על הליכים מקדמיים ממושכים. גמישות זו יכולה להביא לייעול ההליך ולחיסכון בזמן ובהוצאות, תוך התאמתו לצרכי הצדדים.
• מומחיות הבורר והתאמתו למחלוקת: בבוררות, לצדדים שליטה בבחירת זהות הבורר. ניתן למנות בורר בעל מומחיות מקצועית בתחום הרלוונטי למחלוקת – למשל בורר שהוא משפטן מנוסה בדיני חברות, רואה חשבון בסכסוך פיננסי, או מהנדס במקרה של סכסוך טכני. כך מובטח שהמחלוקת תוכרע על-ידי אדם המבין את הרקע העסקי והטכני שלה. זאת בניגוד להתדיינות בבית המשפט, שבה השופט מתמנה אקראית وقد ייתכן שלא יהיה בעל רקע בתחום הספציפי. בורר בעל אוריינטציה מקצועית מתאימה יכול לקלוט מהר יותר את עובדות הסכסוך ולהגיע להכרעה צודקת ומושכלת. הבחירה בבורר מנוסה ומוערך גם תורמת לאמון הצדדים בתוצאה.
• שליטה מסוימת בעלויות: באופן כללי, בוררות עשויה להתברר כמשתלמת כלכלית יותר מסכסוך משפטי ממושך. אף שעל הצדדים לשאת בשכר טרחת הבורר ובהוצאות הנלוות (דבר שאינו קיים בבית משפט, שבו המדינה נושאת בעלות השופט), הליך יעיל וקצר יותר חוסך בעלויות משפטיות מצטברות כגון שכר טרחת עורכי דין לאורך שנים. עבור סכסוכים מורכבים שעלולים להתגלגל בערכאות שונות וערעורים, בוררות חד-שלבית יכולה למנוע “מריחת” הוצאות. בנוסף, לעיתים הנזק מעצם הסכסוך (כמו עיכוב עסקאות או פגיעה בשיתוף פעולה) קטן יותר כשהבוררות מהירה, וזהו חיסכון עקיף אך חשוב. יחד עם זאת, כפי שנראה בהמשך, יש לקחת בחשבון גם חסרונות בהקשר העלויות.

חסרונות הליך הבוררות

• היעדר זכות ערעור: בניגוד להכרעת בית משפט שניתנת לערעור בפני ערכאה גבוהה יותר, פסק הבורר הוא סופי ואינו נתון לערעור בזכות. חוק הבוררות קובע שפסק בוררות מחייב את הצדדים בדומה לפסק דין של בית משפט, אך אין ערכאת ערעור שבוחנת את נכונותו. המשמעות היא שאם אחד הצדדים סבור שנפלה טעות משפטית או עובדתית בהחלטת הבורר, לא יוכל לערער ולבקש תיקון הטעות כפי שהיה יכול לעשות בפסק דין שיפוטי. החריג היחיד לכך מצוי בסעיף 24 לחוק הבוררות, המאפשר לבית המשפט לבטל (או לתקן) פסק בוררות במקרים חריגים בלבד, המכונים “עילות ביטול”. אלו הן עילות מצומצמות ומוגדרות בחוק, כגון: העדר תוקף להסכם הבוררות, חריגה של הבורר מסמכותו המוסכמת, שלילת זכות הטיעון או ההוכחה מצד אחד מהצדדים, אי-הכרעה באחד מהנושאים שהופנו להכרעת הבורר, או מקרה שבו תוכן הפסק נוגד את תקנת הציבור. רק בנסיבות נדירות כאלו ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש ביטול פסק הבורר. בפועל, בתי המשפט ממעטים מאוד להתערב בפסקי בוררות ורואים בכך צעד חריג. לכן, על הצדדים להבין כי ברגע שבחרו בבוררות – לרוב “אין דרך חזרה” על תוכן ההכרעה, גם אם היא שגויה לדעתם. אמנם החוק מאפשר לצדדים להסכים מראש על מנגנון ערעור בתוך הבוררות (למשל, ערעור בפני בורר נוסף או הרכב בוררים, ואף אפשרות להסכים שהפסק יהיה נתון לערעור בפני בית המשפט במגבלות מסוימות), אך מנגנונים אלה חייבים להיקבע במפורש בהסכם הבוררות וגוררים עלויות ועיכובים נוספים. ברירת המחדל היא שהבוררות חד-שלבית וסופית. חיסרון זה של היעדר ערעור מחייב את הצדדים להשקיע תשומת לב רבה בניהול ההליך, כי לא תהיה להם “הזדמנות שנייה” בערכאה גבוהה יותר.
• עלויות ישירות של ההליך: כפי שצוין, על אף שבוררות עשויה לחסוך עלויות בטווח הארוך, היא כרוכה בהוצאות ישירות שלא קיימות בבית משפט. הצדדים משלמים את שכרו של הבורר, ועיתים גם דמי ניהול למוסד בוררות (אם מתנהל במסגרת מוסדית) או עלויות עבור מקום קיום הדיונים, מומחים וכדומה. שכר טרחת בורר מנוסה עלול להיות גבוה, במיוחד בסכסוכים מורכבים שבהם ההליך מתמשך ויש צורך בבורר המקדיש שעות רבות. בכך, בוררות יכולה להיות יקרה למדי, בוודאי בהשוואה לאגרות בית משפט שהן זניחות ביחס לסכומי התביעה. מצד שני, יש לזכור שגם הליך משפטי ממושך “עולה כסף” – שנות עבודה רבות של עורכי דין. לפיכך, בעל עסק צריך לשקול את עלות הבוררות הצפויה אל מול האלטרנטיבה של התדיינות בבית המשפט, ולקחת בחשבון את תקציב הזמן והכסף של שני המסלולים.
• פומביות מול שקיפות: הדיסקרטיות של הבוררות היא יתרון, אך טמונה בה גם נקודת חולשה – חוסר שקיפות ובקרה ציבורית. מאחר שההליך חסוי, הוא אינו נתון לביקורת ציבורית או תקשורתית, והחלטות הבורר אינן מפורסמות בפסיקה פומבית. מצב זה עלול לעורר אצל הצד המפסיד תחושה שלא הייתה “בדיקה לעומק” של ההחלטה, או ספקות לגבי האופן שבו התקבל פסק הבורר. בנוסף, היעדר הפומביות מונע יצירת תקדימים משפטיים מנחים. בעוד שבמחלוקת בבית משפט ניתן לעיתים להסתמך על פרסום פסקי דין במקרים דומים, בבוררות כל מקרה נדון בבידוד. לחוסר השקיפות מתווספת העובדה שאין הליך ערעור: שילוב זה יכול להקשות על צד החושד שפסק הבורר מוטה או שגוי, משום שאין גוף שיפוטי גבוה יותר שבוחן את ההחלטה בגלוי. ישנם מצבים (אמנם נדירים) שבהם צד חש עוול אך ידייו כבולות בשל סופיות ההליך.
• תוצאה סופית ומחייבת ללא אפשרות תיקון קלה: בבוררות, יותר מבמשפט, ההכרעה היא “חד-פעמית” וסופית. אמנם זו גם יתרון (סופיות מביאה ודאות), אך עבור הצד שמפסיד בסכסוך מדובר בחיסרון כבד. העסק עלול למצוא את עצמו חייב סכום או בהפסד זכויות בלי שיוכל לנסות להפוך את הקערה בערעור. בשל כך, יש המרגישים שבוררות היא הימור: אם הבורר טועה, הטעות עלולה להיות בלתי הפיכה. כל צד הנכנס לבוררות צריך להיות מודע לסיכון הזה ולתכנן את צעדיו בהתאם.

מורכבות ניהול הליך הבוררות

• תכנון אסטרטגי קפדני: בהיעדר אפשרות ערעור, לכל החלטה טקטית בבוררות יש משקל רב. כבר מראשית ההליך יש לתכנן בקפידה את האסטרטגיה – אילו טענות משפטיות להעלות, אילו ראיות להציג וכיצד לבסס בצורה המשכנעת ביותר את עמדתכם בפני הבורר. אין מקום לשמור “קלפים בשרוול” להמשך כפי שלעיתים עושים בהליך משפטי ארוך, שכן לא יהיה שלב ערעור שבו ניתן לתקן טעויות או להוסיף ראיות. לכן, יש לוודא שמגישים את מלוא התמונה העובדתית והמשפטית כבר בפני הבורר.
• ניהול גמישות ההליך בחוכמה: הגמישות הפרוצדורלית של הבוררות היא חרב פיפיות – מצד אחד פחות מגבלות פורמליות, מצד שני פחות “מעקות בטיחות” מובנים. על הצדדים (ובפרט על באי-כוחם) לנווט את ההליך באופן מתוחכם: למשל, להסכים עם הצד שכנגד והבורר על לו״ז מתאים, על היקף גילוי מסמכים שנדרש (כדי שלא יבזבזו זמן מיותר אך גם שלא יחסרו נתונים קריטיים), ועל מתווה שמאפשר מיצוי הטיעונים במסגרת הזמן שנקבע. יש לנצל את העובדה שניתן לעצב חלק מהכללים – אך לעשות זאת בהסכמה ותוך ראייה קדימה של צרכי ההוכחה. ניהול בוררות דורש לעיתים יצירתיות בהצגת הראיות ושכנוע הבורר, במיוחד אם בוחרים לאמץ נהלים מופשטים יותר מדיני הראיות הרגילים.
• עמידה על זכויות דיוניות: למרות האווירה הפחות פורמלית, חשוב להקפיד שכל צד יקבל הזדמנות מלאה והוגנת להביא את טיעוניו וראיותיו (עיקרון שהינו אף עילה לביטול הפסק אם מופר באופן חמור). אם במהלך הבוררות מתעורר חשש לפגיעה בכללי הצדק הטבעי – למשל, הבורר דוחה שמיעת עד חיוני או מקצר באופן בלתי סביר את זמן החקירה הנגדית – על עורך הדין של הצד הנפגע למחות ולהעלות את ההתנגדות בפרוטוקול. התנהלות מדויקת כזו הכרחית כדי להגן על הזכויות בהליך עצמו, וגם כדי לשמור פתח לבקשת ביטול פסק הבורר אם יהיה צורך בכך בשל עוולה דיונית חמורה. במילים אחרות, יש להיות ערניים לכך שהגמישות לא באה על חשבון ההגינות, ולדרוש מהבורר הכרעות ביניים צודקות כאשר מתעוררות מחלוקות במהלך ניהול ההליך.
• עמידה במסגרת הסמכויות וההסכם: שטר הבוררות מגדיר את גבולות סמכותו של הבורר ואת נושאי ההכרעה. במהלך ניהול התיק, חשוב לוודא שהדיון מתמקד אך ורק בעניינים שהוסכמו ושנמסרו להכרעת הבורר. אם צד אחד או הבורר עצמו מבקש לסטות לנושא שלא נכלל בהסכם הבוררות, הצד השני צריך לשקול להתנגד לכך. חריגה מסמכות הבורר עלולה לא רק לגרום לבזבוז זמן, אלא גם לסכן את יציבות הפסק (שכן חריגה מסמכות היא עילה לביטולו בבית משפט). ניהול מדויק פירושו לוודא שהכל נשאר במסגרת שהוסכמה – בין אם מדובר בהיקף הסעד שהבורר רשאי לתת, בנושאים שעליו לפסוק בהם, או בלוחות הזמנים שסוכמו למתן הפסק. במידת הצורך, ניתן בהסכמה לעדכן או לתקן את שטר הבוררות במהלך ההליך, אך זאת בצורה מתועדת וברורה כדי למנוע טענות מאוחרות.
• תקשורת והתנהלות מול הבורר: הליך בוררות מתנהל באווירה פחות רשמית, אך עדיין דורש כבוד וסדר. כדאי להגיע לכל ישיבה מוכנים וערוכים, ולהתייחס לבורר בכבוד כפי שמתייחסים לשופט – אף שהוא “שכור” בהסכמתכם, תפקידו לפסוק בהגינות. יש להימנע מניסיון לפנות אל הבורר ישירות ללא ידיעת הצד השני (מגעים חד-צדדיים אסורים, כמובן), אך מצד שני מותר לקיים תקשורת אדמיניסטרטיבית יעילה עם הבורר (כגון תיאום מועדים) היכן שבבית משפט הדבר היה מסורבל יותר. ההתנהלות המיטבית היא לבנות מערכת אמון עם הבורר באמצעות הצגת עניינית של הטענות, עמידה בזמנים, וקיום ההבטחות הדיוניות (למשל הגשת מסמכים במועד שהובטח). בורר שרואה לפניו צדדים מסודרים ומיוצגים היטב, ייטה לנהל את ההליך בצורה חלקה, מה שגם מגדיל את סיכויי ההצלחה בסופו של יום.

הדינמיקה הייחודית מול הבורר (בהשוואה לשופט)

• בחירה אישית מול מינוי אקראי: בבוררות, זהות הבורר נקבעת בהסכמת הצדדים. ניתן לבחור אדם מסוים שלו שני הצדדים רוחשים אמון, או לקבוע מנגנון בחירה (כגון רשימת מועמדים או מוסד בוררות שימנה בורר). הדבר יוצר תחושת שליטה ושיתוף כבר מתחילת ההליך. בבית המשפט, מנגד, השופט מתמנה אוטומטית לפי חלוקת תיקים ואין לצדדים השפעה על זהותו. בבוררות המסחרית יש פעמים רבות היכרות מוקדמת או מוניטין ידוע לבורר, מה שמאפשר לצדדים להגיע לדיון עם ציפיות מסוימות לגבי סגנון ההכרעה. עם זאת, חשוב לזכור: לאחר שנבחר הבורר, הוא חב חובת נאמנות והגינות לשני הצדדים (כקבוע בחוק הבוררות), ואסור לו לתת יחס מועדף לצד שמכיר אותו או שבחר בו. הבורר המקצועי יתנהל באובייקטיביות מלאה למרות אופן בחירתו.
• אווירת הדיון ופורמליות: דיון בפני שופט בבית משפט מתנהל בדרך כלל באופן רשמי ופורמלי, לפי פרוטוקול נוקשה של סדרי דין ודיני ראיות. לעומת זאת, הליך בוררות מאפשר אווירה פחות פורמלית: הדיונים נערכים לרוב בחדר ישיבות או במשרד פרטי ולא באולם בית משפט, הלבוש והפנייה יכולים להיות מעט יותר משוחררים (אם כי עדיין מכבדים), והפרוצדורה גמישה כפי שתואר. למשל, בורר עשוי לאפשר לשני הצדדים לדון באופן חופשי יותר במהלך הישיבה, לשאול שאלות ישירות לעדים בלי צורך בהתנגדויות פורמליות בכל רגע, או להציע הצעות פרקטיות לפתרון המחלוקת. יש בוררים שמעדיפים לקיים חלק מההתדיינות בכתב (סיכומי טענות מפורטים במקום נאומי סיכום בעל-פה) בהתאם למה שנוח ויעיל להם. האווירה הפחות מעונבת יכולה לסייע במיוחד לאנשי עסקים שאינם מורגלים בבית משפט להרגיש נוח יותר להסביר את עניינם. יחד עם זאת, אין לטעות – גם בבוררות יש כללים ברורים, פרוטוקול (לרוב מתנהל פרוטוקול כתוב של הדיונים) ודרישות הגינות. העובדה שהמסגרת גמישה לא מפחיתה מחשיבות ההכנה וההתנהלות המקצועית של הצדדים.
• תקשורת וישירות: מול שופט, מרבית התקשורת נעשית באופן רשמי: באמצעות מסמכים המוגשים ללשכת בית המשפט, בפרוטוקול רשמי באולם, וכו’. מול בורר, התקשורת יכולה להיות ישירה ומידית יותר – עורכי הדין יכולים לפנות לבורר במייל משותף לצורך תיאומים, לקיים שיחות טלפוניות משולשות בנוגע לענייני לוח זמנים, וכדומה. הבורר עשוי לפנות לצדדים ולשאול שאלות הבהרה במהלך דיון בצורה בלתי אמצעית כדי להבין טוב יותר נקודה עובדתית או עסקית, בעוד ששופט פעמים רבות שומר מרחק וממתין לסוף ההצגה לפני שישאל. יחד עם זאת, כל תקשורת מהותית (בנוגע לטענות והוכחות) חייבת תמיד לכלול את שני הצדדים כדי לשמור על ההוגנות. התוצאה היא שהדיאלוג בבוררות לעיתים “זורם” יותר, והצדדים מעורבים בעיצוב ההליך בזמן אמת יחד עם הבורר. זהו שינוי דינמיקה משמעותי לעומת ההיררכיה הנוקשה בין שופט לצדדים.
• גישה לפתרון ומעורבות: שופט בבית משפט מוגבל לתפקיד פסיבי יחסית – הוא שומע את הראיות והטענות ומכריע על בסיסן, ולעיתים יציע לצדדים לנסות הליכי גישור, אך לא יתערב בניהול הסכסוך מעבר לכך. בורר, לעומת זאת, רשאי לעיתים לנקוט גישה פרואקטיבית יותר. חלק מהבוררים, במיוחד בסכסוכים עסקיים, רואים ערך בשימור מערכת היחסים העסקית בין הצדדים. לכן, בורר עשוי להפגין גישה גמישה ולשאול במהלך ההליך האם הצדדים מעוניינים בהפסקה למו”מ או בגישור (אפילו שהוא-עצמו לא יכול לשמש כמגשר אלא בהסכמה מפורשת של הצדדים). ישנם בוררים שנבחרים גם בשל כישוריהם לפתור מחלוקות באופן יצירתי, והם יכולים בסיטואציות מסוימות להמליץ לצדדים על פשרה מסוימת עוד לפני מתן הפסק – דבר ששופט כמעט לא יעשה. כמובן, אם הצדדים רוצים שהבורר יהיה אך ורק פוסק משפטי, הם יכולים לציין זאת. אבל הדינמיקה בבוררות באופן כללי פחות נוקשה: הבורר הוא מעין “שופט פרטי” שיכול לגשר על פערים פורמליים כדי להגיע לצדק בין הצדדים, בהתאם לגבולות המנדט שנתנו לו.
• מחויבות אישית של המכריע: שופט מדינתי מנהל מאות תיקים ועשוי להתחלף במהלך השנים (למשל אם הועבר למחוז אחר, התיק יעבור לשופט חדש). בבוררות, הבורר שקיבל את המינוי מטפל אישית בתיק מתחילתו ועד סופו, ומחויב contractually להשלים את מלאכתו ולתת פסק. לרוב יש לבורר מוטיבציה לעמוד בלוחות הזמנים (גם כדי לשמור על שמו הטוב בשוק) ולרדת לעומק הסכסוך, במיוחד אם מדובר בתחום מומחיותו. הצדדים יכולים לצפות לרציפות בטיפול – אותו בורר בכל הדיונים – ולקבלת תשומת לב פרטנית לסכסוך שלהם. תחושת “היום שלך בבית המשפט” בבוררות הופכת ל”היום שלך מול הבורר” – סביבה יותר אישית שבה המכריע מכיר היטב את הפרטים. כמובן, יתרון זה תלוי בבחירת בורר מתאים ומסור לתפקיד.

שטר הבוררות – ניסוח והסכמות מקדימות

• בחירת הבורר וזהותו: יש להסכים מי יהיה הבורר, או לפחות על אופן מינויו. ניתן למנות בורר יחיד מוסכם בשם (לדוגמה: “עו”ד פלוני ישמש כבורר בסכסוכים שעלולים לצמוח מהסכם זה”), או לקבוע מנגנון בחירה – כגון פנייה למוסד בוררות שימנה בורר מטעמו, רשימת בוררים אפשריים שמתוכה ייבחר אחד בהסכמה, או ש cada צד יבחר בורר מטעמו ושני הבוררים ימנו בורר שלישי (במקרה שרוצים הרכב של שלושה). הבחירה תלויה באופי העסקה: בסכסוך טכני מאוד ייתכן רצון בבורר שהוא מומחה מקצועי בתחום ולאו דווקא עורך דין, בעוד שבסכסוך משפטי או חוזי מורכב אולי עדיף עורך דין מנוסה או שופט בדימוס. חשוב שהצדדים יהיו מרוצים מרמת הניסיון והאמינות של הבורר המיועד, כי לאחר תחילת הבוררות קשה להחליף בורר.
• מספר הבוררים: החוק בישראל מאפשר בוררות בפני בורר יחיד או בפני הרכב (לרוב שלושה בוררים). בורר יחיד יעיל וחסכוני יותר, והרבה סכסוכים עסקיים מתבררים כך. עם זאת, לעיתים צדדים קובעים מראש הרכב כדי לקבל החלטה “עשירה” יותר או להפחית תלות בדעתו של אדם אחד. למשל, בעסקה גדולה במיוחד ייתכן שכל צד ירצה למנות בורר מטעמו, שישמיע את זווית הראייה שלו בתוך ההרכב, והבורר השלישי יהיה מוסכם. יש לקחת בחשבון שהרכב בוררים מייקר ומסרבל את ההליך (תיאום שלושה יומנים, שכר לשלושה אנשים), ולכן הוא שמור למחלוקות משמעותיות במיוחד. ברוב המקרים במגזר העסקי, בורר יחיד מנוסה הוא פתרון מאוזן.
• תחום סמכות והדין החל: יש להבהיר אילו סוגי סכסוכים מופנים לבוררות (לדוגמה: “כל מחלוקת הנובעת מהסכם זה או הקשורה בו תידון בפני בורר…”), ומה היקף סמכותו של הבורר. בכלל זה, ניתן לציין אם על הבורר להכריע לפי הדין המהותי הישראלי או שמותר לו לפסוק “כפוסק לפשרה” או לפי שיקולי צדק ללא קבלת ראיות מלאות. בהקשר זה, חוק הבוררות מאפשר לצדדים להסמיך את הבורר לחרוג מדיני הדין: ברירת המחדל היא שבורר כן כפוף לדין המהותי, אך אם הצדדים רוצים הליך גמיש במיוחד, הם יכולים להסכים שהבורר יהיה רשאי לפסוק לפי מיטב שיקול דעתו אפילו אם התוצאה חורגת במידת מה מתחולת החוק (כל עוד אינה נוגדת את תקנת הציבור). כמו כן, אם רוצים שהבורר חייב להחליט אך ורק לפי לשון החוק (ללא שום שיקול לפשרה), ניתן לציין זאת במפורש – לעיתים נעשה כך כדי לאפשר אחר כך ערעור לבית המשפט על שגיאה משפטית, אפשרות הקיימת רק כשהבורר פוסק “לפי הדין” והצדדים קבעו זכות ערעור שכזו.
• כללי פרוצדורה ודיני ראיות: רצוי ששטר הבוררות יתווה את קווי המתאר של ניהול ההליך. למשל, האם הבורר יהיה כבול לדיני הראיות ולסדר הדין האזרחי, או שיוכל לנהוג בגמישות? חוק הבוררות קובע כברירת מחדל שבורר לא חייב לפעול לפי דיני הראיות והסדרים הפורמליים הנהוגים בבית המשפט, ויכול לפעול בדרך שתראה לו מועילה להכרעה צודקת ומהירה. אך הצדדים רשאים לדרוש למשל שהבורר יאמץ פרוצדורה מצומצמת או מורחבת לפי צרכיהם. אפשר לקבוע בשטר הבוררות סדרי גילוי מסמכים (היקף ועיתוי), האם יישמעו עדים בעל-פה או שעדויות תוגשנה בתצהירים, לוחות זמנים להחלפת כתבי טענות או חוות דעת מומחים, וכדומה. הגדרת הכללים הללו מראש תמנע ויכוחים מאוחרים בין הצדדים על אופן ניהול הבוררות. כמובן, ניתן גם להשאיר גמישות ולקבוע שהבורר himself יקבע את הנהלים בתחילת ההליך, אך אז הצדדים מפקירים את הנושא לחלוטין לשיקול דעת הבורר. ברוב המקרים מומלץ לקבוע לכל הפחות עקרונות כלליים למניעת הפתעות.
• הנמקת הפסק: סוגיה חשובה היא האם פסק הבוררות צריך להיות מנומק. בניגוד לשופט שחייב על פי חוק לכתוב פסק דין עם הנמקה, בורר אינו מחויב לתת נימוקים אלא אם הצדדים דורשים זאת. חלק מהצדדים מעדיפים פסק מנומק כדי שיוכלו להבין את הבסיס להחלטה (וגם כדי לבדוק אפשרות ערעור מוגבל אם הוסכם על כך), בעוד שאחרים מעדיפים פסק קצר ולעניין כדי לצמצם את החשש מביטול הפסק בשל שגיאה בנימוקים. יש לשקול זאת ולקבוע בשטר הבוררות אם הפסק יהיה מנומק או לא. יש יתרון בכך שהבורר ינמק: זה מגביר את תחושת הצדק וההבנה אצל הצדדים. מצד שני, כתיבת נימוקים לוקחת זמן ועלולה לחשוף את הפסק לביקורת משפטית (למשל, אם הפסק צריך אישור בית משפט, נימוקים שגויים עלולים לעורר התערבות). ניתן גם לקבוע שהנימוקים יינתנו בקצרה.
• מנגנון תיקון וערעור: כבר בשלב ניסוח סעיף הבוררות יש לחשוב האם רוצים לאפשר במידה מסוימת בחינה מחדש של פסק הבורר. כבר ציינו שחוק הבוררות מאפשר שתי דרכים לכך אם מסכימים עליהן מראש: האחת, קביעת בורר לערעור – דהיינו, שבמידה והצדדים אינם מרוצים מהפסק הראשון, הם יוכלו לערער בפני בורר אחר או הרכב בוררים שייבחן את העניין מחדש. החוק (בתיקון משנת 2008) אף מסדיר פרוצדורה לערעור כזה, שדורש בין היתר תיעוד מלא של ישיבות הבוררות והגשת ערעור מנומק תוך 30 יום. הדרך השנייה היא להסכים שהפסק יהיה כפוף לערעור לבית המשפט בשאלה משפטית מהותית, בהתקיים תנאים מסוימים (למשל אם נפלה טעות יסודית שעלולה לגרום לעיוות דין). אפשרויות אלה הן חריגות, ובמרבית הבוררויות המסחריות הצדדים מוותרים עליהן כדי לשמור על יעילות וסופיות. אך אם מדובר בעסקה גורלית במיוחד, ולעסק שלכם חשוב מאוד לשמור פתח לטעון לערעור, ניתן לשקול ולהכליל מנגנון כזה בהסכם. כמובן, יש לזכור שמנגנון ערעורי יאריך את משך ההליך ויוסיף עלויות (שכר בורר נוסף וכו’), ולכן הוא פוגע בחלק מיתרונות הבוררות. ההחלטה אם לכלול אותו תלויה במאזן בין הרצון בסופיות מהירה לבין הרצון בביקורת על ההכרעה.
• פרטים נוספים: יש עוד פרטים טכניים ושימושיים שניתן וכדאי להגדיר מראש. למשל: מיקום הבוררות (חשוב במיוחד אם הצדדים ממקומות שונים; קביעת עיר או מדינה אם מדובר בצד זר), שפת הבוררות (עברית, אנגלית או אחרת – במיוחד כשיש צד לא דובר עברית), דיני ההתיישנות – האם הליך הבוררות עוצר את מרוץ ההתיישנות כמו תביעה בבית משפט (חוק הבוררות קובע שכן, אך ניתן להתייחס לכך), חלוקת שכר הבורר – לרוב בחלקים שווים אלא אם הוסכם אחרת, והפקדת מקדמות שכר טרחה. כן אפשר לציין אם הבורר מוסמך לתת סעדים זמניים במהלך הבוררות או שעל הצדדים לפנות לבית משפט לכך (בחוק קיימת אפשרות לפנות לבית המשפט למתן סעד זמני גם כשיש בוררות, אך אם רוצים אפשר להסמיך את הבורר לתת צווי ביניים מסוימים). ולבסוף, רצוי להבהיר בשטר הבוררות את חובת הסודיות של ההליך – למשל, שהצדדים מתחייבים שלא לפרסם את עצם קיום הבוררות ואת תוכנה, למעט מה שנדרש לצורך אכיפת הפסק או הליך בבית משפט. הגדרת חובת סודיות חוזית תחזק את הפרטיות הטבעית של הבוררות ותיתן לה עוגן משפטי ברור.

חשיבות הייצוג המשפטי בהליך הבוררות

• הכנה וניסוח ההסכם: ראשית, בעת כריתת חוזה עסקי הכולל תניית בוררות, עורך דין מיומן ידאג לניסוח סעיף בוררות מאוזן וברור. הוא יסייע לכם לשקול מראש את כל ההיבטים שדיברנו עליהם – בחירת בורר מתאים, קביעת סמכויות וכללים – ולוודא שההסכם מכסה את האינטרסים שלכם. טעויות או עמימות בניסוח עלולות להתנקם מאוחר יותר בעת הסכסוך, ולכן ייעוץ משפטי מראש הוא קריטי.
• פתיחת ההליך ומינוי הבורר: כאשר סכסוך מתגלע ויש להפעיל את סעיף הבוררות, עורך הדין ילווה אתכם בפנייה הנכונה לבורר המוסכם או למוסד הבוררות, בעריכת הסכם הבוררות הרשמי (אם התנאי בחוזה דורש עיגון נוסף), ובווידוא שמינוי הבורר נעשה כדין. במקרה שאין הסכמה על זהות הבורר, עורך דין יידע כיצד לפנות לבית המשפט לבקשת מינוי בורר חלופי לפי הוראות חוק הבוררות. בקצרה, הוא יוודא שהבוררות יוצאת לדרך בצורה הנכונה ובהתאם לחוק.
• ניהול מקצועי של התיק: עורך דין הבקיא בבוררויות ידע לבנות את תיק הטענות והראיות באופן המשכנע ביותר עבור הבורר הנבחר. הוא יערוך כתבי טענות בהירים (כגון כתב תביעה או הגנה לבוררות), יאסוף ויגיש ראיות בצורה מסודרת, ויכין את העדים למתן עדות במסגרת גמישה יותר. כישורי הליטיגציה הנדרשים בבוררות דומים לאלו בבית משפט – הצגת טיעונים, חקירת עדים, ניסוח סיכומים – אך הם מותאמים למסגרת המיוחדת של בוררות. עורך דין מנוסה ידע לנצל את הגמישות הדיונית לטובת הלקוח (למשל, להסכים להגשת עדויות בתצהיר כדי לחסוך זמן אם זה משרת את האינטרס שלו, או דווקא להתעקש על חקירה בעל-פה של עד מפתח כדי לחשוף אמת). הוא גם יכיר את הדינמיקה מול הבורר ויתאים את סגנון הטיעון למה שמוערך על ידי אותו בורר ספציפי, מבלי לוותר כמובן על האסרטיביות הנדרשת כדי להגן על הלקוח.
• שמירה על זכויות במהלך ההליך: עורך דין הבקיא בחוק הבוררות יידע לזהות מצבים בעייתיים בהליך ולטפל בהם. למשל, אם הצד שכנגד מנסה למשוך זמן או לא משתף פעולה, עורך הדין יכול לבקש מהבורר צווים מתאימים (כגון חיוב בהפקדת עירבון, או הוראה לסיום הליכים מקדמיים עד תאריך מסוים). אם הבורר עצמו חורג מתנאיי ההסכם או מתעכב במתן פסק מעבר למותר, עורך הדין יפעל בהתאם – בין באמצעות פנייה לבורר להזכיר את גבולות הסמכות, ובמקרה קיצוני אף בפנייה לבית המשפט לקבלת סעד (כמו החלפת בורר או הוראה לבורר לפעול). ללא ייעוץ משפטי, צד עלול לא לדעת כיצד להגיב להתרחשויות חריגות וכך לוותר למעשה על זכויותיו.
• אכיפת הפסק או ביטולו: בתום הבוררות, אם הכול עבר כשורה ופסק הבורר ניתן, עורך הדין יטפל בהליכי אישור הפסק בבית המשפט. אישור זה נדרש כדי להקנות לפסק תוקף של פסק דין ככל שמבקשים לאכוף אותו בלשכת ההוצאה לפועל או בפתיחת תיק ביצוע. מדובר בהליך פורמלי בדרך כלל, אך עדיין דורש הגשת בקשה מסודרת לבית המשפט בהתאם לסעיפים 23-24 לחוק הבוררות. מנגד, אם התוצאה הייתה לרעתכם ויש בסיס חוקי מוצק לבקש את ביטול פסק הבוררות (למשל, אם הבורר פעל בניגוד מוסכם לסמכותו או שלל מכם זכות מהותית להשמעת טיעוניכם), עורך הדין יבחן את העילה ויגיש בזמן ובצורה הנכונה בקשה לביטול הפסק. הליכים אלה בפני בית המשפט (אישור או ביטול) הם טכניים אך קריטיים – אי-עמידה בדרישות החוק עלולה לגרום לאובדן זכויות, למשל חלוף המועד לבקשת ביטול. לכן, ליווי משפטי עד לשלב הסופי מבטיח שהאינטרס שלכם מוגן לכל אורך הדרך.