15/6/2022
בית המשפט העליון שב וקבע:
אדם רשאי להתקשר בהסכם מסחרי עם המעסיק שלו ללא קשר להיותו עובד אצל אותו מעסיק
אדם עבד בתפקיד בכיר בחברת אשראי חוץ בנקאי וקיבל שכר עבודה ועמלות בגין עבודתו. במקביל לעבודתו הקים אותו אדם חברה אשר מטרתה היה לעסוק בסוג נפרד ושונה של מתן אשראי חוץ בנקאי- מימון קבוצות רכישה. באמצעות חברה זו התקשר אותו אדם בהסכם נפרד עם מי שהיה מעסיקו, כאשר על פי ההסכם נקבע כי הצדדים ישתפו פעולה במימון קבוצות רכישה בתמורה לחלוקת רווחים מפעילות זאת.
כעבור זמן מה פרש האדם מעבודתו כעובד שכיר. האם הוא יהיה זכאי להמשיך לקבל עמלות ממעסיקו לשעבר מכוח ההסכם הנוסף שנכרת בין הצדדים? זוהי השאלה אשר נדונה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון במסגרת ערעור שהוגש בפניו.
(עא 6652/19 אקספו ניהול בע"מ נ' שהם שמיר השקעות ופיננסים בע"מ).
רקע עובדתי
התובע שימש בתפקיד ניהולי בחברה למתן אשראי חוץ בנקאי ובמסגרת עבודתו היה אמון על בדיקת תיקי אשראי. עם הזמן ההסכמות בין הצדדים הלכו והתרחבו, כאשר לצד שכרו נקבע כי התובע יהיה זכאי לעמלות בגין לקוחות שהוא הביא ואף נמכרו לתובע אחוז (קטן) ממניות החברה.
בשלב מסוים, החליט התובע לפתח פעילות חדשה אשר לא הייתה קיימת בחברה עד לאותה העת- פעילות של מתן ליווי פיננסי סגור לקבוצות רכישה. לצורך פעילות זאת הקים התובע חברה בבעלותו ופנה למעסיקו בהצעה לשיתוף פעולה בין שתי החברות- כל זאת בעודו ממשיך לעבוד בתפקידו בחברה. בתוך כך, נערך בין התובע (באמצעות חברה שאותה הוא הקים) לבין מעסיקו, הסכם נפרד במסגרתו הוסכם כי החברה המעסיקה תחל בפעילות של מתן מימון חוץ בנקאי לקבוצות רכישה וכי התובע (באמצעות החברה) יהיה זכאי לעמלה בשיעור 20% מרווחי הפעילות הנ"ל.
לימים פרש התובע מעבודתו בחברה הנתבעת אך הוא ביקש להמשיך ולקיים את ההסכם הנוסף לקבלת עמלות בגין הפעילות של מתן מימון לקבוצות רכישה.
הנתבעת טענה מאידך, כי הסכם זה פקע שכן הוא היה מבוסס על ההנחה, כי התובע ימשיך לעבוד בחברה ולנהל את אותה הפעילות ומשפרש התובע מן החברה אין הוא זכאי עוד לקבלת עמלות בגין פעילות שאותה הוא אינו מנהל.
התובע הגיש תביעה לאכיפת ההסכם לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את תביעתו וקבע, כי הסכם העמלות הינו הסכם נפרד אשר אינו קשור למישור יחסי העבודה שבין התובע לנתבעת, על כן, אין כל רלוונטיות לפרישתו של התובע מהתפקיד. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי על הנתבעת להמשיך ולשלם לתובע עמלות בגין הפעילות של מתן מימון חוץ בנקאי לקבוצות רכישה, כל עוד מתקיימת פעילות זאת.
הנתבעת, לא השלימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגישה ערעור לבית המשפט העליון.
הכרעת בית המשפט העליון
בית המשפט העליון ניתח את מערכת ההסכמים בין הצדדים וכן את הראיות אשר הובאו בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ומצא כי יש לדחות את מרבית ראשי הערעור (למעט נושא אחד שבו הערעור התקבל).
ראשית, בית המשפט חזר וקבע כי אין מניעה שבין שני צדדים יתקיימו במקביל מספר מערכות יחסים נפרדות ובלתי תלויות לרבות מערכת של יחסי עבודה ומערכת של יחסים מסחריים או מערכת של שותפות עסקית.
בתוך כך קבע בית המשפט, כי מלשון הסכם העמלות שנערך בין הצדדים עולה, כי הסכם זה הינו מנותק מהסכם העבודה ואינו תלוי במערכת יחסי העבודה שבין הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה זו גם מתוך הנסיבות אשר הובילו לכריתת הסכם העמלות, לרבות השינויים שחלו בגרסאות ההסכם עד לחתימתו, כאשר תחילה נערכה טיוטת ההסכם כנספח להסכם עבודה אולם לאחר דין ודברים שנערך בין הצדדים הוכנסו בטיוטא שינויים אשר ניתקו את ההסכם ממערכת יחסי העבודה שבין הצדדים.
לנוכח האמור קבע בית המשפט, כי פרישתו של התובע מהעבודה בחברה לא השפיעה ולא השליכה על זכאותו לקבלת העמלות מכוח הסכם העמלות.
יחד עם זאת, לאחר בחינת לשון הסכם העמלות בית המשפט העליון מצא לנכון לקבל את הערעור בנקודה אחת וקבע כי זכאותו של התובע לקבלת עמלות אמנם אינה תלויה בהמשך עבודתו בחברה ואינה מוגבלת בזמן, אך היא מוגבלת רק לאותם לקוחות אשר הובאו לחברה על ידי התובע. כל עוד אותם לקוחות קשורים בהסכמי מימון עם החברה, זכאי התובע לקבלת עמלות בגין פעילות זאת אולם הוא אינו זכאי לקבלת עמלות בגין לקוחות חדשים שאותם גייסה החברה ללא מעורבותו של התובע.
לסיכום
כפי שממחיש פסק דין זה ניסוח הסכמים מסחריים מצריך ידע, ניסיון ומקצועיות על מנת להימנע מהשלכות בלתי צפויות. כך למשל, בעוד המעסיק סבר, כי הסכם העמלות בינו לבין העובד ימשיך לחול כל עוד מתקיימים יחסי העבודה בין הצדדים, בפועל ההסכם נוסח באופן שונה אשר לא ענה על ציפייתו של המעסיק.
מנגד, בעוד שהעובד סבר כי ההסכם ימשיך לחול על כלל פעילות מימון קבוצות הרכישה של החברה ללא הגבלה בזמן, בפועל בית המשפט מצא כי נוסח ההסכם מתיישב יותר עם המסקנה כי ההסכם יחול רק על אותן קבוצות רכישה שעימן נקשרו הסכמים במהלך תקופת עבודתו של התובע.
פערים אלה באומד הדעת של הצדדים וכן חוסר הוודאות שהולידה את המחלוקת, הייתה יכולה להימנע אילו נוסח ההסכם באופן ברור וחד משמעי יותר, תוך בירור הכוונה המשותפת וההסכמות ההדדיות של הצדדים בעת עריכת ההסכם ולא תוך ניסיון להסיק את הכוונות שלהם בדיעבד.