20/3/2022
על גמירות דעת בהסכם מתנה הנחתם בידי הורה קשיש
העברה בין דורית בדרך של העברה ללא תמורה מדור ההורים לדור הילדים, בעוד ההורים בחיים, הופכת להליך מקובל יותר ויותר בקרב הציבור. כפי שכבר הזכרנו במאמרים קודמים העברת נכסים בדרך זו לדור הילדים עשויה לשאת עימה יתרונות משמעותיים על פני הורשה מכוח דין ו/או באמצעות צוואה בכך שהיא מסייעת במניעת סכסוכי ירושה בין הילדים ומאפשרת להורים לוודא עוד בחייהם, כי נכסיהם מחולקים בין הילדים ומשמשים אותם בהתאם לרצונם. העברה בעוד ההורים בחיים חוסכם הסתמכות על צוואות, מונעות במידה רבה מריבות ולמעשה מאפשרת להורים לראות את ילדיהם נהנים מהנכסים בעוד בחיים. העברת נכסים על שם הילידים בעוד ההורים צלולים גם מבטיחה כי ההורה לא ינוצל בעתיד על ידי מי מילידיו ו/או מטפליו ו/או גורמים אחרים , שעה בה הוא כבר אינו צלול ו/או שעה בה הוא נתון להשפעה של ילד ו/או גורם אחר. הסתמכות רק על צוואה בהחלט עלולה להיות מסוכנת וכזו שבסופו של יום לא תשקף את רצון ההורים ומכאן בה לא אחת הצורך והנכונות לפעול מבעוד מועד.
יחד עם זאת, כפי שנראה להלן, מי שבוחר להתחיל בהעברת נכסיו לדור הילדים בעודו בחיים, חשוב שיעשה זאת בשלב שבו דעתו צלולה ומיושבת ולפני שהזקנה העמוקה מתחילה לתת את אותותיה. כאשר אדם המגיע לגיל קשישות מופלג עורך הסכם העברה ללא תמורה המעדיף ילד אחד על פני משנהו- הדבר עשוי לעורר ספקות באשר לגמירות דעתו להתקשר בהסכם ומידת הבנתו את הפעולה שאותה הוא עושה. משמע, עלולה להיווצר סיטואציה בה הורה מעביר במתנה לאחד מהילדים ובשלב מאוחר יותר קם גורם מהמשפחה או מחוצה לה וטוען כי העברת הנכס נעשתה שלא כדין, בעוד ההורה לא צלול ו/או בשלב בו ההורה נתון להשפעה לא הוגנת והיה ובית המשפט משתכנע כי אכן זהו המצב, עלולה אותה מתנה להתבטל כלא הייתה.
בשני פסקי דין אשר ניתנו במהלך השבועות האחרונים על ידי בתי משפט שונים נדונו שני מקרים הדומים מאוד בנסיבותיהם ובכל אחד מהם הגיעו בתי המשפט לתוצאות שונות. מטבע הדברים מצב זה מעורר אי נחת ומדגיש פעם נוספת את חוסר הוודאות הגלומה בכל הליך משפטי. כאמור, על מנת להתגבר על חוסר וודאות זו, ראוי לוודא כי פעולת ההעברה נעשית באותו שלב בחיים שבו אין ספק לגבי צלילות דעתו של המעביר.
פסק דין מלמוד- רקע עובדתי
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום (ה"פ (ב"ש) 55293-05-20 ליאוניד מלמוד נ' שני בלאו) 12.1.22 נדון מקרה אשר עסק באדם בן 89 אשר חתם על הסכם העברה ללא תמורה במסגרתו הוא העביר את דירתו במתנה לנכדתו וזאת בכפוף להותרת זכות שימוש בדירה לו ולבת זוגו עד אחרית ימיהם. המנוח סבל בשנותיו האחרונות מבעיות רפואיות רבות וכן מדיכאון. כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם אושפז הקשיש כתוצאה מהחמרה משמעותית במצבו הרפואי וכעבור ארבעה חודשים נוספים ומספר אשפוזים נוספים נפטר.
כ- 9.5 שנים לפני חתימת הסכם המתנה ערך המנוח צוואה במסגרתה הוא הוריש את אותה הדירה לבנו האחר שאינו אביה של נכדתו. במילים אחרות, במסגרת הסכם המתנה אשר ערך המנוח מספר חודשים לפני פטירתו שינה המנוח לחלוטין, בדרך של העברת מתנה, את הוראות צוואתו המוקדמת אותה הוא ערך שנים לפני כן. כלומר הוא רוקן את אותה צוואה מתוכן שכן הדירה הועברה במתנה לנכדה.
ראוי להדגיש כי הסכם המתנה נחתם במשרדו של עורך דין וחתימת ההסכם תועדה על ידי עורך הדין באמצעות צילום וידאו.
פסק דין פלונית- רקע עובדתי
בפסק דין מקביל של בית המשפט המחוזי מיום 13.2.22 (עמ"ש (ת"א) 44530-05-21 פלוני נ' אלמוני) נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שגם בו נדונה תביעה לביטול הסכם העברה ללא תמורה אותו ערכה אישה בת 76 שבועות אחדים לפני פטירתה. גם במקרה הזה, כשנה לפני עריכת הסכם המתנה ערכה המנוחה צוואה במסגרתה היא הורישה את כל רכושה לששה מתוך שמונת ילדיה וכן לאחד מנכדיה.
במסגרת הסכם המתנה שינתה המנוחה מהוראות הצוואה בכך שהיא העבירה ללא תמורה כ- 500 מר' מתוך כשני דונם של קרקע שהיו בבעלותה בהוד השרון לנכד בלבד. יתרת רכושה של המנוחה, לרבות כ- 1.5 דונם הנותרים מתוך המקרקעין היו אמורים להיות מחולקים על פי הצוואה הנזכרת לעיל, קרי בחלקים שווים לשבעת יורשיה.
הסכם המתנה נחתם נערך בידי עורכת דין אך הוא נחתם בעוד המנוחה שוכבת במיטתה. בסמוך לחתימת הסכם המתנה סבלה המנוחה מכאבים עזים ומדיכאון.
הכרעת בתי המשפט
בשני המקרים ביקשו היורשים (למעט המוטבים על פי הסכמי המתנה) לבטל את הסכמי המתנה בטענה, כי אלה נחתמו ללא גמירות דעת מצד נותן המתנה לנוכח מצבו הבריאותי והנפשי בעת חתימת ההסכם.
בשני פסקי הדין נקבע כי כאשר עסקינן בהסכם מתנה חד צדדי, שומה על בית המשפט לבחון את גמירות דעתו של נותן המתנה באופן קפדני יותר. עד כאן הדמיון בין שני המקרים ומכאן והלאה ההבדלים.
בפסק הדין בעניין מלמוד הסתמך בית המשפט על חוות הדעת הנגדיות אשר הוגשו מטעם הצדדים, על מסמכים רפואיים שונים, על עדויות של עדים וכן על הסרטון אשר צולם במשרדו של עורך הדין המתעד את חתימת ההסכם.
בפסק הדין בעניין פלונית מינה בית המשפט מומחה מטעמו והוא הסתמך על חוות דעתו.
בפסק הדין בעניין מלמוד קבע בית המשפט כי ככלל החזקה היא כי כל אדם כשיר לחתום על הסכם כל עוד לא הוכרז כפסול דין. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי התובע (הבן) לסתור את החזקה וכי חוות דעת המומחה מטעמו נשענת על בחינה סלקטיבית של המסמכים הרפואיים הרלוונטיים. בית המשפט הוסיף וקבע כי על פי התיעוד הרפואי הקיים לא ניתן לקבוע, כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הסכם המתנה ו/או כי לא ניתן לייחס לו גמירות דעת להתקשר בהסכם המתנה. כן דחה בית המשפט את טענת התובע, כי ההסכם נחתם על ידי המנוח כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של הבת (אם הנכדה- מקבלת המתנה).
לנוכח האמור דחה בית המשפט את התביעה לביטול הסכם המתנה וקבע למעשה, כי יש ליתן תוקף מלא להסכם המעביר את הבעלות בדירה לנכדה בכפוף למתן זכות מגורים לבת זוגו של המנוח עד אחרית ימיה.
מאידך בעניין פלונית הסתמך בית המשפט על חוות דעת המומחה אשר מונה מטעמו, כאמור. ודוק, כפי שעולה מפסק הדין, על אף שבעדותו של המומחה בבית המשפט נפלו מספר סתירות כאשר התברר למומחה, כי בעת חתימת ההסכם המנוחה לא הייתה נתונה תחת השפעת משכחי כאבים, המומחה נשאר איתן בדעתו כי לא הייתה למנוחה גמירות דעת להתקשר בהסכם בשל הכאבים העזים שמהם היא סבלה בעת חתימת ההסכם.
לנוכח האמור קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התביעה וביטל את הסכם המתנה. בית המשפט המחוזי בתורו קיבל את מסקנות בית המשפט לענייני משפחה ודחה את הערעור שהוגש על פסק הדין.
מסקנות
שני פסקי הדין הללו מהווים המחשה בולטת לחוסר הוודאות הגלומה בניהול הליך משפטי המנסה להתחקות אחר רצונו וגמירות דעתו של אדם שהלך לעולמו בסמוך לאחר ביצוע עסקת מתנה ואשר אינו יכול לדבר עוד בשמו. חוסר וודאות זאת קיימת במקרים שבהם המנוח עורך צוואה בשלב בחיים שבו קיים ספק לגבי צלילות דעתו והיא קיימת גם באותם מקרים שבהם המנוח עורך הסכם העברה ללא תמורה בשלב זה של החיים.
יותר מכל, חוסר וודאות זאת פותחת פתח לסכסוכי יורשים, לניהול הליכים משפטיים הגורמים לפגיעה קשה במרקם היחסים המשפחתיים ומותירה אחריה ספק לגבי השאלה העיקרית והיא- האם אכן מומש רצונו של המנוח.
על מנת להתגבר על חוסר וודאות זאת, במקרים המתאימים מוטב שלא להמתין עם תחילת תהליך ההעברה הבין דורית עד להגיע ההורים לגיל מופלג ועדיף להתחיל בתהליך כאשר דעתם של ההורים הינה צלולה, רצונם ברור וכאשר יש ביכולתם לוודא כי רצונם מתממש בהבנה ובתיאום ציפיות עם כל בני המשפחה.
בנוסף, כאשר קיים ספק באשר לכשירותו המשפטית של ההורה לחתום על צוואה ו/או על הסכם מתנה ו/או כל הסכם אחר, מוטב לערוך בדיקה קוגניטיבית בסמוך לחתימת ההסכם על מנת לוודא כי החותם מבין את מעשיו ומביע את רצונו האמיתי ואף לתעד את מעמד חתימת ההסכם, כפי שנעשה בעניין מלמוד לעיל כל זאת כמובן בהסכמתו של ההורה ועל פי רצונו בלבד.
מעבר לאמור, יאמר, כי בנסיבות המאפשרות לעשות כן נכון יהיה לערוך אמנה משפחתית, במסגרתה ההורים מעלים על הכתב את רצונם, מביעים את האופן בו הם רוצים לחלק את נכסיהם ועוד כאשר המסמך, ככול שניתן, נערך בשיתוף עם כלל הילדים ו/או היורשים הפוטנציאלים כאשר בסופו אף מוגדר מה הצעדים שההורים ו/או מי מהם עומד לבצע בעתיד הקרוב. בנסיבות שכאלה ההורים והיורשים הפטנציאלים יחתמו יחדיו על אותה אמנה ומיד לאחר מכן עוה"ד יפעל לטובת הוצאת המוסכם אל הפועל. כמובן שאם ההורים ו/או מי מהם בגיל מתקדם חשוב יהיה לקבל חוות דעת רפואית באשר למצב הקוגניטיבי וזאת על מנת להבטיח מחלוקות בעתיד, הגם שכלל היורשים חותמים על האמנה. אמנה מסוג זה, בשילוב עם פרמטרים נוספים הבאים במסגרת העברה בין דורית עושיה פסיכולוגית למנוע מחלוקות רבות בתוך המשפחה ומשפטית להביא לידי כך שבסופו של יום הרצון הכן והאמיתי של ההורים ו/או מי מהם שנותר בחיים יצא אל הפועל כמבוקש. מטבע הדברים יורש אשר היה מעורב בעריכה של האמנה המשפחתית וחתם עליה, יתקשה בשלב מאוחר יותר לטעון טענות באשר לכשרות הפעולות אשר בוצעו בהישען על אותה אמנה ומכאן, בין הששאר, מתקבלת חשיבותה.
תנו לעו"ד מומחים ומנוסים לייצג אתכם נאמנה – בדיסקרטיות מלאה
לייעוץ ראשוני, פרטים נוספים ובכל שאלה פנו אלינו כעת: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054.
חיפוש 
סגור 
