מאת: ; ; ;

על תביעות נגד נושאי משרה ורואי חשבון במסגרת הליכי חדלות פירעון של תאגידים

בית המשפט העליון קבע לאחרונה במסגרת תביעת מפרקי קבוצת בטר פלייס, כי קיימת אפשרות על פי הדין להכיר בזכויות תביעה נגד רואי חשבון מבקרים של חברה ככאלו שעומדות לבעלי תפקיד מטעם בית המשפט בעת הליכי חדלות פירעון ולא רק לנושי החברה. בכך קבע כי קיימת אפשרות בדין לחייב רואי חשבון מבקרים באחריות ישירה כלפי החברה המבוקרת ובעלי מניותיה.
בנוסף, בית המשפט העליון קבע כי ניתן עקרונית לסלק על הסף תביעה שהוגשה נגד נושאי משרה מכוח הגנת 'כלל שיקול הדעת העסקי'.
בתוך כך, החזיר בית המשפט העליון את תביעת מפרקי הקבוצה לסיבוב נוסף לבית המשפט המחוזי שמחק אותה בשנת 2018.
 

פרשת בטר פלייס

קבוצת בטר פלייס אשר הייתה מורכבת ברובה משש חברות קשורות (גם הן בהליכי פירוק) נולדה כמיזם שאפתני בקנה מידה עולמי שניסה להוביל מהלך של החלפת רכבים המונעים בבנזין ברכבים חשמליים. לדאבונה של הקבוצה ומשקיעיה, המיזם נחל כישלון ובשנת 2013 לאחר שהושקעו בו כ-850 מיליון דולר, הגיעה הקבוצה למצב של חדלות פירעון וניתן בעניינה צו פירוק על ידי בית המשפט המחוזי שמינה לקבוצה שני מפרקים.

המפרקים הגישו בשנת 2016 תביעה על סך 200 מיליון ש"ח בשם חברות הקבוצה, נגד נושאי המשרה, הדירקטורים ומבטחות הקבוצה בעילה מרכזית של רשלנות כאשר על פי הנטען, התנהלותם הסבה נזקים לקבוצה. התביעה הוגשה בנוסף נגד משרד רואי החשבון המבקרים של החברות הישראליות בקבוצה-משרד רו"ח סומך-חייקין ונגד משרד KPMG -ששימש כרואה חשבון מבקר של החברה האם המאוגדת בארה"ב, בשלל טענות, כדוגמת: אי הכללת הערת 'עסק חי' בדוחות החברה ואי התייחסות של רואי החשבון לתזרימי המזומנים בדוחות החברות.

לאחר הגשת התביעה ובטרם הוגשו כתבי הגנה, בית המשפט המחוזי קבע בפסק דין מפורט כי יש לסלק על הסף את התביעה נגד כלל הנתבעים ובכך למעשה מחק את התביעה במלואה. קביעתו נבעה בעיקרה מכוח 'כלל שיקול הדעת העסקי' ומאי אפשרות המפרקים לתבוע נזקים מרואי החשבון המבקרים בשם הקבוצה, כפי שיוסבר להלן.
 

כלל שיקול הדעת העסקי וזכויות תביעה נגד רואי חשבון מבקרים

החלטת בית המשפט המחוזי לסלק על הסף את התביעה נגד נושאי המשרה, מבוססת ברובה על 'כלל שיקול הדעת העסקי' אשר פותח והוטמע במשפט הישראלי בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת 'ורדינקוב' הידועה.
משמעות הכלל הוא בבחינת מעין חסינות לנושאי המשרה או לדירקטוריון החברה מפני הפעלת ביקורת שיפוטית כלפיהם, כדוגמת הגשת תביעה כנגדם, בהתמלא שלושה תנאים מצטברים - ההחלטה שעומדת בבסיס הטענה התקבלה בתום לב, שלא מתוך ניגוד עניינים ובאופן "מיודע" (אחרי עיון בנתונים ושקילת שיקולים רלוונטיים להחלטה). משכך, דירקטוריון שקיבל החלטה תוך עמידה בתנאים אלה ייהנה מ"חזקת תקינות" ובית המשפט לא יבחן את הפעולה העסקית לגופה, אלא רק את עצם הליך קבלת ההחלטה העסקית.
עוד ציין בית המשפט המחוזי כי כלל זה אינו חל על יועצי חוץ כגון: רואי חשבון ועורכי דין. משכך, סילוק התביעה נגד רואי החשבון התבססה על קביעות אחרות  וביניהן  הקביעה שהנזק שנגרם כתוצאה מאי הכללת הערת 'עסק חי' בדוחות חברות הקבוצה, היא עילה וזכות תביעה שעומדות לנושי הקבוצה ולא למפרקיה לאור העובדה כי הנושים הם הניזוקים. קביעה זו ניתנה גם ביחס לטענה כי רואי החשבון התרשלו בכך שלא נתנו גילוי בדוחות הכספים לגבי תזרימי מזומנים, לאור העובדה כי המפרקים לא התייחסו בכתב התביעה לשאלה מהו בעצם הנזק שהסבו רואי החשבון לחברות הקבוצה עצמן (שהרי התביעה הוגשה בשמן) ולא רק התייחסות לנזק שנגרם לנושי הקבוצה.
למעשה קבע בית המשפט המחוזי, כי לחברות הקבוצה ולמפרקים, כלל לא עומדות זכויות ועילות התביעה נגד רואי החשבון, ואלה מוקנות לצדדים שלישיים להם נגרם הנזק הנטען (אם בכלל) ולא למפרקים או לחברות הקבוצה.
לאור קביעות אלו ובשל סילוק התביעה על הסף, הגישו המפרקים ערעור בשמן של חברות הקבוצה לבית המשפט העליון.
 

בית המשפט העליון מאשר כי 'כלל שיקול הדעת העסקי' יכול להוות בסיס למחיקת תביעה על הסף

בית המשפט העליון התייחס לטענות מפרקי הקבוצה וקבע, בין היתר, כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו שקיימת אפשרות לסלק על הסף תביעה נגד נושאי משרה טרם הגשת כתב הגנה וזאת מכוח 'כלל שיקול הדעת העסקי' שאומץ סופית במשפט הישראלי לאחר שהוגשה התביעה; זאת בעיקר כאשר התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת באמצעות העלאת טענות קונקרטיות או מהותיות אשר יש בהן לסתור את "חזקת התקינות" שעומדת לנושאי המשרה מכוח הכלל. יחד עם זאת, צוין שהסעד שמור למקרים שבהם "התביעה אינה מגלה ולא צל של עילה" וכי יש להעדיף לאפשר לתקן את התביעה, בעיקר כשהעילות עדיין "בשלבי התפתחות במשפט הישראלי".

עוד קבע בית המשפט העליון, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שאין לתת למפרקים אפשרות לתקן את כתב התביעה ביחס להלכה שנקבעה בפרשת ורדינקוב ובפרט בקשר ל'כלל שיקול הדעת העסקי' שמשפיע באופן ישיר על נושאי המשרה. עוד נקבע, כי בהינתן העובדה שהנזק הנתבע בכתב התביעה תואם את הנזק שנגרם לנושים על פי תביעות החוב שאושרו וזאת בנוסף לעובדה שהנושים המחו את זכות התביעה שלהם למפרקים, יש מקום לאפשר למפרקים לתקן את כתב התביעה להבהיר סוגיות אלו

 

רואי חשבון אינם נהנים מהגנת 'כלל שיקול הדעת העסקי' ויכול שתוטל עליהם אחריות ישירה

בקשר לעילת התביעה נגד רואי החשבון המבקרים נקבע כי קיימת אפשרות בדין להטיל עליהם אחריות ישירה כלפי החברה ובעלי מניותיה, ולא רק כלפי צדדים שלישיים, וזאת מכוח סעיף 170 לחוק החברות, תשנ"ט -1999 - שכותרתו "אחריות בשל חוות דעת" שהורחב בפסיקה עת קבעה כי תחום אחריותו של רואה החשבון המבקר מתפרש על נזקים שנגרמו כתוצאה ממצג מטעה שהופיע בחוות דעת ביחס לדוחות הכספיים, בין כתוצאה מרשלנות ובין בכוונת זדון. משכך, קבע בית המשפט העליון כי בהינתן אפשרות לקיומה של אחריות ישירה של רואי החשבון כלפי החברה ובעלי מניותיה, הרי ששלילה נחרצת (כפי שנעשתה על ידי בית המשפט המחוזי) של עילת תביעה של החברה נגד רואי החשבון, רק בשל הטענה כי היא מסורה לצדדים שלישיים ולא לחברה, מעלה קושי רב ועל כן יש מקום להשיב את הדיון בנושא זה לבית המשפט המחוזי.
עוד צוין כי עילת התביעה וזכות התביעה נגד רואי החשבון בגין אי פרסום הערת "עסק חי", יכול שתעמוד למפרקים, ככל שבית המשפט יהיה נכון להכיר בכך שהם מייצגים את הנושים שלהם, לכאורה, זכות תביעה נגד רואי החשבון. בתוך כך נקבע, כי בפני הנושים יעמוד מכשול להוכיח את העילה, בהינתן שחברות הקבוצה הינן פרטיות והדוחות שלהן לא מפורסמים, כך שבפועל נושיהן לא יכלו להסתמך על דוחות אלה. בית המשפט העליון ציין כי אינו קובע שטענות אלו הוכחו או שהצליחו המפרקים לבסס את התביעה, ומותיר זאת לפתחו של בית המשפט המחוזי.
לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט העליון כי למפרקים ישנה אפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה הן ביחס לתביעה שהוגשה נגד נושאי המשרה ובקשר ליישמו של 'כלל שיקול הדעת העסקי' ולסטנדרט הביקורת המחמיר במקרה זה, והן ביחס לתביעה נגד רואי החשבון בהינתן האפשרות להטיל עליהם אחריות ישירה לנזקי החברה ובעלי המניות שלה ובהמשך ישיר לקביעה כי עילת אי הכללת הערת 'עסק חי' יכול שתעמוד למפרקים ולא רק לנושי החברה. 
 

פרשת רוביקון שנדונה במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון

בדומה לפרשת בטר פלייס, גם בעניינן של שתי חברות נוספות: רוביקן ביזנס גרופ בע"מ וקלע - הקרן לעידוד יזמות בישראל בע"מ הוגשה על ידי מפרק החברות תביעה בסכום כולל של 75 מיליון ₪ נגד דירקטורים, נושאי משרה ופירמת רואי החשבון זיו האפט ששימשה כרואה החשבון המבקר ואשר נטען כלפיה כי התרשלה בביצוע תפקידה כשומר סף של החברות. 

בית המשפט העליון קובע, כי גם בעניין זה לא היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, בשים לב לאופי הטענות שהועלו נגד רואה החשבון המבקר במישור היחסים בינו לבין החברות עצמן ובראי האמור לעיל בעניין בטר פלייס.

 

לסיכום

כפי שניתן לראות; בית המשפט העליון קיבע כלי חשוב המגן על ציבור נושאי המשרה באמצעות אפשרות לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה נגד נושאי משרה מכוח חזקת התקינות לאור הגנת 'כלל שיקול הדעת העסקי' שעומדת לנושאי המשרה. זאת לצד הקביעה כי קיימת אפשרות בדין לחייב רואי חשבון מבקרים באחריות ישירה כלפי החברה המבוקרת וכלפי בעלי מניותיה, ובנוסף לקביעה כי יכול ובית המשפט יכיר בזכויות התביעה נגד רואי החשבון המבקרים של החברה ככאלו שעומדות למפרקים.

קביעות מהותיות אלו (ואחרות) מתוות סימני דרך לא רק עבור בית המשפט המחוזי, אלא עבור דירקטורים, נושאי משרה ורואי חשבון מבקרים וחשוב כי אלו יהיו ערים להן. כך גם לזכויותיהם לייצוג משפטי הולם גם בתביעות מסוג זה.

 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 2 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.