1/1/1900
ביום 01/10/11 נכנס לתוקפו תיקון מס' 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981. במסגרת תיקון זה נקבעה על הבנקים, כברירת מחדל, החובה להנפיק ללקוחותיהם, יחידים שאינם תאגידים, טפסי שיקים משורטטים בתוספת מלים האוסרות על העברתם, אלא אם ביקש הלקוח אחרת.
המטרה העומדת בבסיס התיקון לחוק הבנקאות הינה להגן על יחידים העושים שימוש בשיקים ואינם מודעים לאפשרות להגביל העברתם, מפני הסיכונים הכרוכים בהעברת השיק לצד שלישי, שכן שרטוט השיק בתוספת מלים האוסרות על העברתו, מונעים מהמוטב בשיק להוסיף ולסחר השיק לצד שלישי.
הוראה זו איננה בבחינת חובה, שכן בכל הזמנה של פנקס שיקים רשאי הלקוח לפנות לבנק בבקשה לשינוי ברירת המחדל, כך שיונפק עבורו פנקס ובו שיקים לא משורטטים, שאינם כוללים מלים האוסרות על העברתם.
תיקון זה בחוק הבנקאות מגלם בתוכו הגנה משמעותית על צרכנים הנוהגים לשלם עבור רכישותיהם בשיקים, ובעיקר במקרים בהם מסרו מספר שיקים דחויים תמורת מוצר או שירות שלא סופק להם בסופו של דבר. כך, בעוד הצרכן לא קיבל תמורה לכספו, סוחרו וגולגלו הלאה השיקים שנתן לצד שלישי, ובאמצעות התיקון בחוק תיחסך מהצרכן סכנה נוספת, שכן חרף ביטול השיק בשל אי קבלת הסחורה, עשוי הצרכן להיתבע על ידי הצד השלישי בדרישה לפירעון השיק.
סיחור השיק הלאה על ידי מקבלו, כדרך לרכישת סחורות מספקים או נותני שירותים, הינו אמצעי תשלום רווח בקרב הסוחרים בישראל, אלא שהשיקים משמשים את הסוחרים ובעלי העסקים גם כאמצעי לגיוס אשראי בנקאי לצורך הפעילות השוטפת של העסק, ורבים נוהגים לנכות בחשבונותיהם שיקים שנתקבלו אצלם, כאשר לשם כך על השיקים להיות שיקים שסחירותם לא הוגבלה.
חרף הירידה ההולכת ונמשכת בשנים האחרונות בשימוש בשיקים כאמצעי תשלום, עדיין נותרו השיקים כאמצעי תשלום רווח, ועל כן, וכן בשל חוסר בבטוחות אחרות, הפכו השיקים הסחירים עבור בעלי העסקים הקטנים והבינוניים כאמצעי מרכזי לגיוס אשראים מהבנקים, באמצעות ניכיונם, היינו מכירת הזכויות בהם לבנק, כנגד זיכוי חשבונם בתמורת השיקים בניכוי עמלה.
התיקון לחוק הבנקאות, על הברכה הטמונה בו בהגנה על צרכנים תמימים שלא קיבלו תמורה לכספם, עשוי להתגלות בקרוב כאליה וקוץ בה, שכן ריבוי התשלומים בעקבות תיקון החוק בשיקים משורטטים שסחירותם הוגבלה כברירת מחדל, יקטין משמעותית כמות השיקים הניתנים להעברה בין סוחרים ובעלי עסקים לבין עצמם כתשלום עבור שירותים וסחורות, ואף יקטין משמעותית מאגר השיקים הניתנים לניכוי בחשבונותיהם בבנק, ובהכרח יוביל למצוקת אשראי.
המשמעות המעשית הינה הגבלת היכולת לקבלת אשראי, הן מסוחר אחד למשנהו באמצעות שימוש בשיקים מעותדים של לקוחות, והן מגופים בנקאיים, שבעידן שלאחר כניסתן לתוקף של הוראות בנק ישראל לעניין ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב, אינם ששים להעמיד אשראים נוספים לרבות מסגרת ניכיונות בחשבונות לקוחותיהם בלא בטחונות מתאימים, שאת חלקם מהווים השיקים לניכיון עצמם.
התיקון בחוק הבנקאות איננו חל על תאגידים, שכן הרציונל העומד בבסיסו הינו הגנה על הצרכן הפרטי, ועל כן המשמעות הינה כי חברות יוסיפו, כברירת מחדל, להוציא תחת ידיהן שיקים שסחירותם לא הוגבלה. בכך לא תבוא ישועה גדולה למצוקת האשראים הצפויה, שכן בעלי עסקים שעיקר פרנסתם על הצרכן הפרטי, עדיין יספגו מרבית הנזק הטמון בתיקון החוק.
מצב דברים זה עשוי להחמיר בעיה קיימת נוספת, שכן בהיעדר יכולת לנכות שיקים של צרכנים פרטיים, יפנו הסוחרים ויעמיקו השימוש במנהג נפסד נפוץ במחוזותינו - תופעת גלגול שיקים. כך צפויים הסוחרים להטות כתף איש לרעהו ולהחליף ביניהם שיקים, בלא קיומן של עסקאות יסוד אמיתיות בבסיסם, על מנת שיוכלו לנכות בחשבונותיהם כמות מספקת של שיקים לתחזוקת האשראים המועמדים בחשבונם.
במסגרת נוהג פסול זה ניתנים לשיקים המוחלפים מועדי פירעון סמוכים ומקבילים, ובטרם הגיע מועד הפירעון ולאחר קבלת האשראי הבנקאי, מבטלים הסוחרים איש-איש את השיקים שמסר. הנפגעים העיקריים מתופעה זו הינם הבנקים, הנותרים לאחר מעשה בהיעדר בטוחות אמיתיות לפירעון האשראי שהעמידו, ומן הצפוי שכצעדי מנע במסגרת הכנותיהם לקליטת הוראות תיקון החוק, עשויים להחמיר אף יותר דרישותיהם כתנאי לניכיון שיקים, וכן להגביל הסכומים הניתנים לניכוי ממושך יחיד. הסוחרים מצידם עשויים לגלגל התייקרות זו בגיוס האשראים על הצרכן, באמצעות העלאת מחירים.
בכך יווצר מעגל קסמים, שיחריף ויעמיק קשייהם של העסקים הקטנים בגיוס אשראים ואף צפוי להגביר הפניה לגיוס אשראים חוץ-בנקאיים, דוגמת השוק האפור, על הבעייתיות הכרוכה בכך, ובתוך כך גידול השימוש בחברות גבייה מפוקפקות.
אין ספק כי בעלי עסקים קטנים ובינוניים, שיתקשו בקבלת אשראים ויתרגמו זאת לעליית מחירים, צפויים להפסיד בתחרות הקיימת והקשה ממילא מול חברות עסקיות גדולות והרשתות, ודומה כי אנו צפויים לגידול בשיעורי בעלי העסקים הקטנים שנאלצים לחסל את עסקיהם.
בעלי העסקים הקטנים והבינוניים אמנם צפויים להיות הנפגעים העיקריים של הוראות תיקון החוק, אך לא היחידים. ברשות צרכנים רבים, בעיקר משכבות חלשות באוכלוסייה, אין כרטיס אשראי מעצם העובדה שאין גורמים בנקאיים המוכנים להסתכן ולהעמיד לרשותם מסגרת אשראי. היכולת היחידה של צרכנים אלו לקבלת אשראי-מה ודחיית תשלומים, הינה באמצעות תשלום בשיק דחוי. לא מן הנמנע כי בעלי עסקים יבקשו לנצל חולשה זו וכתנאי לפריסת תשלומים יחייבו תשלום בשיק שסחירותו לא הוגבלה. בכך תמצא הברכה שבהוראות תיקון החוק לבטלה, משצרכנים אלו ישובו להיות תחת הסיכון של סיחור השיק שמסרו לידי צד שלישי.
היתכנות נוספת הינה כי חלק מבעלי העסקים ימנעו תשלום בשיק שסחירותו הוגבלה ויאפשרו תשלום במזומן או בכרטיס אשראי בלבד, שכן את התקבולים העתידיים בכרטיסי האשראי יכולים הם לשעבד לטובת הבנק כדרך לגיוס אשראי, וגם בכך תיגרם פגיעה ניכרת בצרכנים אלו, שאין כרטיס אשראי ברשותם.
אין ספק כי מדובר במהלך שנועד להגן על הצרכן, ולמנוע בעדו מלהיות מחויב בתשלום בגין סחורות ושירותים שלא סופקו לו בסופו של דבר, בין בערכאות משפטיות על ידי בנקים שהעמידו אשראים בגין שיקים אלו, במקרה הטוב, ובין על ידי גורמים סימפטיים פחות מהשוק האפור, ששיקים אלו נתגלגלו לידיהם, במקרה הפחות טוב. אלא שספק אם מכלול השיקולים, שהעיקרים שבהם הובאו לעיל, נשקלו בטרם קבלת תיקון חוק הבנקאות, וביחוד משעה שמן המפורסמות הוא כי המשתמשים העיקריים בשיקים הינם צרכנים נטולי כרטיסי אשראי.