חזקת הבעלות ברכב

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון ) - אריאל בן אברהם, עורך דין

1/10/2011

חזקת הבעלות ברכב: אחריותו של בעל רכב כלפי רכבו, כאשר כלל לא נהג בו בעת ביצוע העבירה

בפקודת התעבורה, סעיף 27ב(א) – מצוי סעיף אשר מטיל על בעל רכב את האחריות בגין ביצוע עבירה ברכב, גם אם הבעלים כלל לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. חזקת "בעלות" זו, מטילה על בעל הרכב את האחריות בגין ביצוע העבירה, כדלקמן; "27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין...."

חזקה זו, ניתנת לסתירה וזאת כפי שעולה מהוראות סעיף קטן א' (סיפא) לעיל, אשר מורות: "...זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו." חזקה זו ניתנת לסתירה אף מהוראות סעיף 27ב (ב), אשר מורות: "(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק."  כאמור, הוראות סעיף 27ב(א) (סיפא) לעיל וכן הוראות סעיף 27ב(ב), מורות כי במידה ובעל רכב אכן יוכיח למי מסר את החזקה ברכב בעת ביצוע העבירה, או הוכיח מי נהג ברכב או הוכיח כי הרכב נלקח ממנו בעת ביצוע העבירה - הרי שהחזקה האמורה בסעיף א לעיל תחול על המחזיק (המשתמש ברכב בעת ביצוע העבירה).

בהתאם לאמור לעיל, הכריעו ערכאות בתי המשפט השונות , כדלקמן:
• תת"ע 10-07-2002 מדינת ישראל נ' דנילוב (ניתן ביום 27.3.11), נקבע מפי כב' השופט שלמה איזקסון; "..כפי שציינה כב' השופטת בייניש בפיסקה ג' כאמור לעיל, דרכי ההוכחה של עבירות תעבורה, צריכות להיות פשוטות ויעילות וזאת כדי להעמיק את האכיפה באותם תחומים. בוודאי כאשר מדובר בעבירות מצלמה, שאכיפתן נעשית על ידי הצגת הצילום לבית המשפט ודי בו על פי החוק, כדי להוכיח שמדובר ברכב שביצע עבירה (ראה סעיף 27 א (א) לפקודת התעבורה)." [ההדגשה הוספה]

כאמור, המחוקק לא רצה להשאיר "שטחי הפקר" בהם נהג אשר ביצע עבירה יוכל להימלט ממנה על ידי חיפוי של נהג אחר או אף הטלת אחריות על נהג אחר מבלי שהאחרון יכול להתנגד לכך – כך בעבירות בהן בעל הרכב לא יסתור את החזקות הקבועות בסעיף 27ב לפקודה ולא יוכיח למי נמסרה החזקה ברכב ו/או מי נהג ברכב בשעת ביצוע העבירה – הרי שבעל הרכב יואשם בביצועה. כך נקבע בת"ד 30396/04 מדינת ישראל נ' אורן ברנע (ניתן ביום 9.12.04), מפי כבוד השופט א. סלאמה, כדלקמן; "ניכר בהוראות הסעיפים האלה, כשהם נקראים כאחד, כי המחוקק לא רצה להניח שטחי הפקר שבתחומם יוכלו להתגדר מזה - נהג הנוהג בדרך שיש עמה עבירה ואפילו תאונה, ומזה - בעל רכב הרוצה להימלט מן החובה אשר עליו, כמי שהתיר את הנהיגה ברכב, במשיכת כתף או ב'מעשה אבירות' של חיפוי על מאן-דהוא. בסוגיה זו אין מקום לתהיות שיסודן באנינות דעת יתירה ומופלגת, לאמור: הכיצד ייאמר במשפט, המיוסד כולו מעצם טיבו על אדני אמת, כי פלוני זכר נהג ברכב, כשיודעים אנו בו, ברכב, שהיה נהוג בידי אשה. אם פיקציה היא - לו יהי כך. אין בודקין בשעת הסכנה, וסכנה חמורה היא, לבריות ולכל עוברי אורח, להתיר לעוברי עבירות תעבורה ולמי שנותנים רכבם בידיהם להתעופף ממצודת החוק בלא לתת את הדין..." [ההדגשה הוספה] וכן נקבע: "...משלא הצליח הנאשם לסתור את החזקה נשוא סעיף 27ב (ב) ולהראות מי נהג ברכב, או למי נמסרה החזקה בו או שנלקח ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, אני קובע כי הנאשם הוא זה שאחראי לביצוע העבירות נשוא כתב האישום ועל כן אני מרשיע אותו בכל סעיפי האישום אשר יוחסו לו בכתב האישום.." [ההדגשה הוספה]

לסיכום הדברים...
הוראות החוק ופסיקת בתי המשפט מורים אפוא כי אחריותו של בעל רכב כלפי רכבו עומדת אף במידה וכלל לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. כאמור, החזקה היא שבעל הרכב הוא זה אשר ביצע העבירה ברכב, וזאת במידה ולא הוכיח כי הרכב או "החזקה" בו נמסרה לאדם אחר (במידה וזהות מצבע העבירה לא נקבעה בו במקום ובעת ביצוע העבירה ו/או באופן אחר בו זהותו אכן ברורה מעבר לכל ספק). כך, במידה ולא צלח בעל הרכב ולא הוכיח כי אדם אחר נהג ברכב בשעת ביצוע העבירה – עלול הוא למצוא עצמו מואשם על פי דין בגין ביצוע העבירה.