במאמר זה נבחן את משמעות החסינות בהליך הגילוי מרצון, תנאיה ומגבלותיה, ואת חשיבותה כנכס מרכזי עבור נישומים המבקשים להסדיר את ענייני המס שלהם ללא חשיפה פלילית. בנוסף, נדון בתפקידו של עורך דין מיסים בליווי ההליך ובהבטחת קבלת החסינות, תוך שימת דגש על תזמון נכון, ניהול מו״מ ושימוש בחיסיון עו״ד-לקוח.
הליך גילוי מרצון מאפשר לאזרחים ולבעלי עסקים לחשוף ביוזמתם הון לא מדווח (“הון שחור”) ולהסדיר חובות מס, תוך צמצום סכנת העמדה לדין פלילי. עם זאת, חשיפה עצמית זו מלווה בחשש מובן: גילוי מידע העלול להפליל את האזרח. כאן נכנס לתמונה עיקרון חיסיון עורך דין–לקוח, המעניק לאזרח מעטפת של הגנה סודית בתהליך. חיסיון זה, המעוגן בדין, מבטיח שדברים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוח במסגרת הייעוץ המשפטי יוותרו חסויים. במאמר זה נדון בעקרון חיסיון עו”ד–לקוח, במשמעותו עבור נישום המבקש לחשוף הון לא מדווח, ובאופן שבו חיסיון זה מגן עליו לאורך שלבי הבירור והמו”מ מול רשות המסים
קבלת ירושה הכוללת הון לא מדווח – המכונה לעיתים “עיזבון שחור” – מעמידה את היורשים במצב משפטי מורכב. מדובר בנכסים או כספים שהמנוח צבר בלי שדיווח עליהם כדין, ומכאן שהם הון “שחור” (הון שלא שולם עליו מס כחוק). חשוב להבהיר: עצם העובדה שהנכסים הגיעו ליורשים בירושה אינה “מכשירה” אותם מבחינה משפטית או מסויית. הירושה כשלעצמה אינה מנקה את הכסף מחובות מס שהיו כרוכים בו או מהסטטוס הלא-חוקי שלו. במילים אחרות, כספים לא מדווחים נשארים בלתי חוקיים גם כשהם עוברים בירושה.
במאמר זה נדון בחשיבותו של חיסיון זה ובתרומתו המכרעת להליכי הגילוי מרצון – הן כאשר קיים נוהל גילוי מרצון רשמי מטעם רשות המיסים, והן כאשר אין נוהל כזה בתוקף.