24/12/2014
בפס"ד ע"פ 8355/13 פלוני נגד מדינת ישראל נדרש בית המשפט לשאלה האם עקרון אחדות הענישה צריך לחול במקרה בו מתקיימות לשני נאשמים נסיבות עובדתיות זהות.
בפס"ד זה מדובר על שני אנשים אשר ביחד דקרו אדם שלישי כאשר על אחד נגזרו 50 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי לקורבן ועל שותפו אשר היה קטין ללא עבירות קודמות ופוטנציאל שיקום גבוה נגזרו 6 חודשי עבודות שירות, עונשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי לנפגע, זאת במסגרת הסדר טיעון אשר נחתם כחצי שנה לאחר גזר הדין של פלוני. לא היתה מחלוקת על כך שהקטין היה זה שביצע את הדקירה בפועל ופלוני היה זה שהחזיק את הנדקר. פלוני – המערער – טען בערעורו כי גזר דינו פגע בעקרון אחדות הענישה.
עקרון אחידות הענישה – נגזר מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, עקרון זה אומר כי במצבים אשר דומים בנסיבות ואופי העבירות צריך לחול שוויון גם בשיקולי הענישה וצפויה להתקבל תוצאה דומה.
במקרה הנ"ל, קבע בית המשפט העליון כי העקרון הנ"ל, אינו בבחינת "חזות הכל", אלא רק שיקול אחד במכלול השיקולים שעל בית המשפט לאזנם כיד להגיע לתוצאת הענישה הראויה. אין להפוך את מתן גזר הדין לתרגיל מתמטי. ההחלטה על קציבת העונש צריכה להיות כפופה לנסיבות העובדתיות יחד עם הנסיבות האישיות השונות של הנאשמים במקרה.
עם זאת, קבע בית המשפט, במקרה זה הפער בין העונשים שקיבלו השניים לא היה סביר ועל כן החליט כי יש לאזן בין העונש של פלוני לבין העונש של שותפו. בשל כך, הופחת עונשו של פלוני – המערער – ל- 42 חודשי מאסר בפועל (במקום 50 חודשים שנקבעו קודם לכן).