מיסוי בין לאומי: תשלום ביטוח לאומי והשפעתו על קביעת מקום מושבו של הנישום לצרכי מס

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - עמית כהן, משפטן

1/1/1900

נזכיר ונזכור תושבות של אדם אינה מתחילה ואינה נפסקת בהכרח ברגע שהיחיד עבר לגור מחוץ או בתוך גבולות המדינה, וזאת גם אם המעבר הינו למספר שנים. בסוגיה זו דן, בין היתר, בית המשפט העליון, בערעור שהוגש על ידי הנישום, בעניין אריה גונן, בקובעו כי שינוי תושבות אינו "אקט חד" אלא כדבריו, "תהליך הנבנה על רצף מסוים", במסגרתו יש לבדוק הן ברמה האובייקטיבית ובהן ברמה הסובייקטיבית, האם הועתק מקום המגורים אל מחוץ לישראל, להבדיל מהיעדרות הנושאת אופי ארעי.

לא אחת נטען כי מבין הסממנים אותם צריך יהיה לבחון בקביעת מקום מושבו של יחיד, עומד קריטריון התשלום לביטוח לאומי. אלא שטענה זו לא זכתה לתימוכין בפסיקה שניתנה עד כה בעניין זה. בפס"ד בעניין אריה גונן (שניתן על ידי בית המשפט העליון) המשיך המערער לשלם דמי ביטוח לאומי בארץ, נתון שלא פגע בהחלטת בית המשפט כי הנישום אינו תושב ישראל. ביהמ"ש קובע כי העובדה שהמערער הותיר אחריו בארץ נקודות אחיזה מסוימות אין בה כדי לשלול את המסקנה שהוא הפך לתושב חוץ. גם בפס"ד שניתן בעניין סולר גיורא קבע ביהמ"ש ברוח דומה, כי המשך תשלום דמי ביטוח הלאומי ודמי החבר בקופת חולים זכו להסבר מספק מהמערער, לפיו ביקש לשמור על רצף זכויותיו למקרה שיפוטר או לתקופת הפנסיה. מעשים אלה מעידים על צפיית העתיד ולאו דווקא על תושבות נמשכת.

מהאמור לעיל, נראה לכאורה כי ביהמ"ש לא נוטה לייחס לסוגיית תשלום הביטוח הלאומי וקופ"ח משמעות גדולה בבואו לקבוע את מקום מושבו של הנישום, וזאת באם ניתן לכך הסבר מספק, ויתר הזיקות מעידות על העתקת מקום המושב אל מחוץ לגבולות ישראל.