לחוקרי מע"מ הוקנתה סמכות מן הדין לתפוס "טובין" מכוח סעיף 109(א)(2) לחוק מס ערך מוסף. הסמכויות שהוקנו לחוקרים על פי סעיף זה נועדו אך ורק לצורך ביצועו של חוק מע"מ, כולל סמכויות של שוטר למניעת עבירות על חוק מע"מ ולגילוין. כאמור, הסמכות מוקנית לחוקרים מכוח הוראה חקוקה וכפועל יוצא אין הם צריכים לפנות לבית המשפט בכדי לממש את סמכותם לתפוס טובין, כאמור לעיל.
סמכות התפיסה לפי סעיף 109(א)(2) לחוק מע"מ לגבי טובין קיימת כאשר:
(א) יש חשד שנעברה בהם עבירה
(ב) יש חשד שנעברה עבירה לגביהם; או
(ג) שהטובין עשויים לשמש ראייה לביצוע עבירה.
לענייננו רלוונטי סעיף קטן (ג), שכן חומרים המצויים ברשותו של רואה החשבון, בודאי עשויים לשמש כראיה לביצוע עבירה. במצב דברים זה ניתן לטעון כי לחוקרי מע"מ ישנה סמכות מן הדין לתפוס חומרים של עוסק מאן דהו, הנמצאים אצל רואה החשבון שלו.
מאידך, סמכות התפיסה מכוונת נגד העוסק, שכן סעיף 109(א)(2) מדבר על תפיסה "מידי עוסק", סמכות זו זכתה לפרשנות צרה על ידי הפסיקה שקבעה כי עסקינן בסמכות מנהלית מרחיקת לכת. במצב דברים זה, ניתן להניח כי תפיסת חומר תתאפשר רק מידי העוסק עצמו ולא מידי שלוחו- הנו רואה החשבון שלו.
היגיון בריא יזעק כי בכדי להגן על מערכת היחסים שבין רואה החשבון ללקוח, יחול חיסיון שימנע מחוקרי המע"מ לתפוס חומרים מסוג דא. חיסיון שכזה קיים במשפט הישראלי במערכות יחסים שונות ומגוונות דוגמת חיסיון לרופא, פסיכולוג ועובד סוציאלי, זאת מכוח סעיפים 49-50 (רבתי) לפקודת הראיות (בהתאמה). כמו כן המשפט הישראלי יצר, יש מאיין, חסיונות יצירי הפסיקה עבור מקור עיתונאי (ראה, ב"ש 298/86 ציטרין נ' ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין) ועבור עורך הפטנטים (ראה, ת"א 2284/83 מפעל מתכת נען נ' הידרופלן).
דא עקא, שבאופן מפתיע שלא לומר מדאיג, חרף העובדה שהמידע שנמסר לרואה החשבון הנו פרטי ואישי מן המעלה הראשונה, על רואי החשבון לא חל חיסיון של ממש.
יודגש כי במקרה בו יתפסו חוקרי מע"מ חומרים הנמצאים אצל רואה חשבון, ניתן יהא ליצור חיסיון על בסיס המשפט המקובל בדומה לחיסיון שיצרו בתי המשפט עבור עורך הפטנטים ועבור מקור עיתונאי. יחד עם זאת, עד ליצירת ההלכה הפסוקה המיוחלת, לא ניתן יהיה לקבוע מסמרות באשר לסמכותם של חוקרי מע"מ לתפוס חומרים של עוסק מידיו של רואה החשבון.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
במאמר זה נסביר מהי הקצאת מניות בפרמיה לפי הדין הישראלי, נבחן את יתרונותיה לחברה ולמשקיע, ננתח היבטי מס רלוונטיים (לרבות מתי ההקצאה עלולה להיחשב “אירוע מס”), ונדגיש את החשיבות של ליווי משפטי בעריכת העסקה, לרבות התאמות בתקנון והסכמות בין בעלי המניות.
תושבי ישראל כפופים לשיטת מס פרוגרסיבית, המחייבת אותם לדווח ולשלם מס על כל הכנסותיהם ברחבי העולם – הן מהמקורות בישראל והן מהכנסות מחוץ לארץ. עיקרון זה נובע מפקודת מס הכנסה, הקובעת שגם אם ההכנסה הופקה מעבר לים, על התושב הישראלי לכלול אותה בדיווחיו ולשאת במס בהתאם. לעומת זאת, מי שאינו תושב ישראל חייב במס רק על הכנסות המופקות בישראל. חובת הדיווח הגלובלית נועדה למנוע מצב שבו תושבי ישראל ימנעו ממס באמצעות הפקת הכנסות בחו”ל, והיא מטילה אחריות מלאה על הנישומים לכלול את כלל מקורות ההכנסה שלהם בדו”חות המס השנתיים.
להלן סקירה מקיפה של ההיבטים העיקריים בעסקת מכירת מניות, בהתמקדות בדין הישראלי, שתסייע לכם להבין את מורכבות התהליך ולהתכונן אליו כראוי.
חיפוש 
סגור 
