מימון חברות יכול להיעשות בשתי דרכים עיקריות: הזרמת הון (השקעה במניות החברה) או מתן הלוואה (חוב). ההבחנה בין "הון" לבין "חוב" הנה כדלקמן: בעוד ה"הון" נושא אופי השקעתי וגלום בו מרכיב של סיכון, ה"חוב" מקורו בהלוואה, לרוב לתקופה קצובה וידועה, הנושאת תשואה ולו מינימלית, כאשר יכול החוב להחיל מרכיב השקעתי, אלא שהסיכון בו נמוך.
כלי מימוני נוסף הנו שטר ההון, המהווה יצור כלאיים בעל מאפיינים של הון ושל חוב, הכל כפי שיפורט להלן. הגדרת המונח שטר הון אינה מופיעה בפקודת מס ההכנסה או בחוק ניירות ערך. יחד עם זאת, צו הבנקאות (ערבות והתחייבויות אחרות על חשבון לקוחות), התשל"ה-1975, קובע כי שטר הון מחיל את המרכיבים הבאים:
1. התחייבות של תאגיד.
2. שפירעונו נדחה בפני כל תביעות הנושים האחרים.
3. מונפק בעבור תקופה ארוכה.
4. מעוגן במסמך רשום.
כאמור ל-"שטר ההון" מאפיינים של חוב ולראיה משקף "שטר ההון" יחסי לווה-מלווה. אלא, שתנאי ההלוואה הנם תנאים מיוחדים המאפיינים הון: פדיון תוך תקופה ארוכה, העדר שעבוד או בטחונות ותשואה אפס. נוכח האמור לעיל, הרי שלפנינו ייצור כלאיים, אשר מחד נחשב כהלוואה אך מאידך מוכר כהון עצמי. על אף שהאוחז בשטר ההון (נותן ההלוואה) מפסיד מבחינה כלכלית, הואיל והשקעתו נשחקת במונחים ריאליים, הרי שישנם מספר יתרונות בולטים לשימוש בשטר ההון:
1. מתן הלוואה ללא ריבית (שטר ההון ממועט מסעיף 3(י) לפקודה) מאפשר למקבל ההלוואה להימנע מהוצאות מימון גבוהות ובמקביל להשקיע את כספי הריבית וההצמדה אותם היה אמור לשלם באפיקים הנושאים תשואה גבוהה יותר.
2. חילוץ כספי ההשקעה - ניתן לחלץ את כספי ההשקעה ללא הליך מסובך של הפחתת הון (הליך הדורש אישור ביהמ"ש), קרי ניתן להחזיר את הקרן בכל עת (בכפוף לתנאי שטר ההון ולתקופת הנפקתו המינימלית – שנה).
לסיכום, "שטר ההון" הנו כלי מימוני לגיטימי, המהווה מכשיר כלאיים, הואיל ומחד נחשב הוא כהלוואה לכל דבר ועניין ומצד שני הנו בעל מאפיינים של הון בכל הנוגע להגבלת התשואה, זמן ההשקעה והביטחונות להחזרתו. בנקודה זו ראוי לציין, כי אף רשות המסים מכירה בשטר ההון כמכשיר מימוני שכיח ובעל חשיבות עסקית לגופים רבים בישראל (ראה: הודעת רשות המסים מיום 10.3.08 בנוגע לתחולת סעיף 85א לפקודת מס הכנסה על הלוואות שניתנו לחו"ל והונפקו בגינן שטרי הון).
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
במאמר זה נסביר מהי הקצאת מניות בפרמיה לפי הדין הישראלי, נבחן את יתרונותיה לחברה ולמשקיע, ננתח היבטי מס רלוונטיים (לרבות מתי ההקצאה עלולה להיחשב “אירוע מס”), ונדגיש את החשיבות של ליווי משפטי בעריכת העסקה, לרבות התאמות בתקנון והסכמות בין בעלי המניות.
תושבי ישראל כפופים לשיטת מס פרוגרסיבית, המחייבת אותם לדווח ולשלם מס על כל הכנסותיהם ברחבי העולם – הן מהמקורות בישראל והן מהכנסות מחוץ לארץ. עיקרון זה נובע מפקודת מס הכנסה, הקובעת שגם אם ההכנסה הופקה מעבר לים, על התושב הישראלי לכלול אותה בדיווחיו ולשאת במס בהתאם. לעומת זאת, מי שאינו תושב ישראל חייב במס רק על הכנסות המופקות בישראל. חובת הדיווח הגלובלית נועדה למנוע מצב שבו תושבי ישראל ימנעו ממס באמצעות הפקת הכנסות בחו”ל, והיא מטילה אחריות מלאה על הנישומים לכלול את כלל מקורות ההכנסה שלהם בדו”חות המס השנתיים.
להלן סקירה מקיפה של ההיבטים העיקריים בעסקת מכירת מניות, בהתמקדות בדין הישראלי, שתסייע לכם להבין את מורכבות התהליך ולהתכונן אליו כראוי.
חיפוש 
סגור 
