13/10/2016
בהחלטה מיום 29.7.16 בתיק ה"פ 31180-05-16 נקבע כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני שהוגשה כנגד רשות המיסים בבקשה לקבוע כי עליה להמנע מנקיטה בהליכי גבייה עד להכרעה בהליך העיקרי.
המבקש זומן למשרדי המכס חיפה שם נחקר בחשד כי ייבא לארץ רכב מסוג מרצדס ולא דיווח את מחירו האמיתי של הרכב שעלותו הינה 52,000 יורו (28,650 יורו, כפי שדיווח) ובכך שילם מס מופחת. הגירעון במס הקניה בתוספת ריבית והצמדה הסתכם לסך של 207,911 ₪ והמבקש נדרש לשלמו עד ליום 15.5.16.
יום לאחר מועד התשלום הגיש המבקש את תובענתו בדרך של המרצת פתיחה בבקשה לסעד הצהרתי כי אינו חייב דבר ובבקשה לסעד זמני שימנע מן המשיבה לנקוט הליכי גבייה עד להכרעה בהליך העיקרי. לטענתו, אין לו יד בדבר קניית הרכב המיובא ואף המשיבה לא הציגה תשתית ראייתית בעניין מעורבותו.
המבקש ציין כי אין הוא מכיר את הרכב המדובר וכי לא הזמין רכב ביבוא אישי וכי נודע לו בהפתעה על הרכב מספר חודשים קודם לכן כאשר קיבל דו"ח מכביש 6. לטענתו מדובר בשימוש פסול בתעודת הזהות שלו וזיוף פרטיו האישיים. באשר לבקשה לעכב נקיטת הליכי גבייה, טען, כי עלול להיגרם לו נזק חמור - הינו מתפרנס מעבודתו כמנהל סופרמרקט ואם יצטרך לשלם את הקנס יאלץ לפטר את עובדיו כי אין לו דרך להעמיד את סכום החוב.
טיעוני המשיבה
לטענת המשיבה, המבקש היה מעורב בעסקת קניית הרכב המיובא והצגת מסמכי שווא. לטענתה, המבקש חתום על שלל מסמכים בנידון וסוכנות המכס שהיתה מעורבת בייבוא אף אישרה כי המבקש הוא שהזדהה וחתם בפניה. עוד טוענת המשיבה כי המבקש נחקר אצל המשיבה וידע היטב באיזה ייבוא רכב מדובר וסיפר שהביע עניין ברכישת מרצדס ואף נפגש עם פלוני ונתן לו את רישיון הרכב שלו אך לטענו לבסוף החליט כי אינו מעוניין ברכב. בהמשך, טען בחקירתו כי הגיעו לביתו אדם שהציג עצמו עו"ד ביחד עם אדם נוסף וביקשו שיחתום כי הוא מוכר את הרכב, לטענתו חתם בלי לקבל תמורה או מסמכים ועשה זאת כי התברר לו כי ישנו רכב על שמו ולא רצה לקבל דו"חות.
המשיבה טוענת כי הדרך בה צריך לפעול הינה על-פי סעיף 154 לפקודת המכס, על המבקש לשלם ולאחר מכן לתבוע. לטענת המשיב, המבקש לא הציג נתונים על מצבו הכלכלי וכן בקשתו לוקה בחוסר תום לב כאשר לא הציג את זיקתו האמתית לרכב המדובר.
קביעת בית המשפט
בית המשפט דחה את הבקשה בטענה כי המבקש היתמם ומנע מידע מהותי מבית המשפט בעת הגשת הבקשה - התנהגותו לוקה בחוסר תום לב מובהק.
ביהמ"ש ציין כי סעד זמני הוא סעד מן היושר "העותר לסעד זה חייב לבוא לבית המשפט בתום לב, ולמסור לו את כל הנתונים הרלבנטיים להכרעה" ובמקרה הנ"ל, המבקש מודע היה לחלקו בייבוא הרכב ואף נחקר על כך ברשות המיסים, הוא ידע כי הרכב רשום על שמו וכי חתם על מסמכי העברת בעלות הרכב אך בעת ביקש את הסעד לא מסר את המידע הנ"ל. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי המבקש לא פירט את קשייו, טען כי הינו בעל סופרמרקט כאשר בפועל הינו בעל 50% ממניותיה של חברה שהיא מבעלי המרכול, לכן כאשר טענות לעניין מאזן הנוחות מועלות על דרך הסתם, אין בידי בית המשפט להיזקק להם.
אשר על כן קבע בית המשפט שבקשתו של המבקש לסעד הזמני, הוגשה באופן לא ראוי עד שהדבר מחייב את דחייתה. ביהמ"ש קבע כי על המבקש לשלם את החוב ואם יימצא שאינו חייב, יוחזר לו כספו.
>> זקוקים לייעוץ בנושא מכס יבוא? לחצו כאן.
>> עוד מידע בנושא מס יבוא אישי, תוכלו למצוא כאן.
חיפוש 
סגור 
