20/1/2016
חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") קובע כי על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין.
"עסקה" לפי חוק מע"מ מוגדרת, בין היתר, כמכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד. "עוסק" בחוק מע"מ, מוגדר כמי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי. לעניין זה, מלכ"ר כולל גם את המדינה, רשות מקומית ואיגוד ערים, ובשל כך, אלה אינם חייבים בדרך כלל לשלם מע"מ.
סעיף 58 לחוק מע"מ מעניק למנהל מע"מ סמכות לשנות את סיווגו של חייב במע"מ, הן לכל עיסוקיו או פעילויותיו והן למקצתם, אם ראה שבמהותם הם קרובים יותר לסוג אחר.
בפסק דין שניתן לאחרונה (
עא 2648/12) הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וקבע כי החלטתו של מנהל מע"מ (להלן: "
המערער") לשנות את סיווגה של
המועצה האזורית בני שמעון (להלן: "
המשיבה") לצורך חוק מע"מ היא מוצדקת. במסגרת פעילותה המוניציפלית, מפעילה המשיבה אתר לסילוק והטמנת פסולת הידוע כ"אתר הדודאים" (להלן: "
האתר"). המערער החליט מתוקף סמכותו הקבועה בסעיף 58 לחוק מע"מ, לשנות את סיווגה של המשיבה ל"עוסק" בכל הקשור לפעילותה באתר.
כנגד החלטת המערער, הגישה המשיבה ערעור
לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וטענה שתי טענות חלופיות:(א) מתוקף היותה מלכ"ר ציבורי, אין מקום להפעלת הסמכות הקבוע בסעיף 58 לחוק המע"מ בעניינה;
(ב) לחלופין, טענה המשיבה כי ככל שייקבע כי יש מקום להחיל לגביה את סמכות המערער הקבועה בסעיף 58 לחוק מע"מ, הרי שפעילותה באתר עומדת במבחנים שנקבעו בהלכת "בשערייך ירושלים" ומשכך ראויה לסיווג כמלכ"ר.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי הגם שבעניינה יש להחיל את הוראת סעיף 58 לחוק מע"מ, הרי שהמבחן הרלוונטי לבחינת הסיווג הוא מבחן "הפונקציה השלטונית" (ולא מבחני הלכת "בשערייך ירושלים") המוביל לסיווגה כמלכ"ר. על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הוגש הערעור לבית המשפט העליון. טרם הוגש הערעור, נפסקה הלכת "עריית אשקלון" לפיה לשם בחינת סיווגו של מוסד שלטוני כמלכ"ר לפי סעיף 58 לחוק מע"מ, יש להחיל את המבחנים שנקבעו בהלכת "בשערייך ירושלים".
בית המשפט העליון קיבל את הערעור תוך שהוא נדרש להכריע בשלוש שאלות משפטיות שונות:
1. ראשית, נדרש בית המשפט לשאלה: האם יש להחיל את הלכת עריית אשקלון גם על המקרה נשוא הערעור. נקבע כי יש להחיל את הלכת עריית אשקלון, וכי אין מקום להידרש לטענות המבקשות לתקוף את ההלכה לגופה היות שנקבעה לפני שלוש שנים ומשכך אין מקום לפתוח אותה המחדש.
2. שנית, נדרש בית המשפט לשאלה: מה היא תוצאת יישום המבחנים שנקבעו בהלכת "בשערייך ירושלים". בית המשפט בחן וקבע כי ארבעת המבחנים: מבחן מטרת הרווח (על מבחני המשנה שלו), מבחן מאזן המוסד, מבחן הפגיעה הבלתי מוצדקת באוצר ומבחן האפשרות לפצל את הפעילות, מובילים למסקנה כי יש לסווג את פעילותה של המשיבה באתר כ"עוסק".
מנגד, שני המבחנים הנוספים: מבחן חוקת הגוף ומבחן ההפליה בתחרות מובילים למסקנה כי יש לסווג את הפעילות כמלכ"ר. ככלל נקבע כי הסיווג הוא מהותי ולא כמותי, המבחנים הם רק כלי עזר לביצוע המלאכה. לא נבחנת כמות המבחנים המטים את הכף לטובת סיווג זה או אחר, אלה מהותה של הפעילות מושא המחלוקת. נקבע כי לאור היקף הפעילות, משכה והרווח הנכבד שהניבה למשיבה ניתן בנסיבות המקרה משקל נכבד למבחן המטרה הזמנית.
3. שלישית, נדרש בית המשפט לקבוע את תחולתו בזמן של סיווג המשיבה כ"עוסק". לפי בית המשפט, הלכה היא כי "הלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית", החריג לכך הוא אינטרס הסתמכות משמעותי הראוי להגנה בנסיבות העניין.
נקבע כי בנסיבות העניין אין הסתמכות המשיבה מצדיקה את הפעלתו של החריג וזאת משתי סיבות:
א. הראשונה, אין מדובר בחיוב רטרוספקטיבי במובן הרגיל, זאת כיוון שאינו חל על התקופה עובר להחלטת המערער. החלטת המערער הינה צופה פני עתיד ופסק דין זה מאשרר את ההחלטה.
ב. הסיבה השנייה היא כי התיק היה תלוי ועומד עת השתנתה ההלכה ושומה על הצדדים לכלכל צעדיהם תוך מודעות לכך שהמצב המשפטי מושא הערעור עלול להשתנות.
לסיכום ולאור היות פעילותה העסקית של המשיבה קרובה יותר לפעילות של "עוסק" מאשר לפעילות של מלכ"ר, נקבע כי שינוי הסיווג משמש לשם גביית מס אמת ולכן הוא מוצדק.
חיפוש 
סגור 
