הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מספר 99) – אישור להריסה או לשינוי ייעוד של מבנה המשמש לצרכי דת, התשע"ב 2012

מאת: אלי דורון, עו"ד; ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)

30/9/2013

בשנים האחרונות, קיימים מקרים רבים בהם ניתנים צווי הריסה למבנים אשר שימשו במשך שנים רבות לצרכי דת, בתי כנסת, מסגדים, כנסיות, מקוואות ועוד כדוגמת הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף בשנת 2005.

במקרים אחרים, נקבעים לאותם מבנים שינויי ייעוד או התרת שימוש לצרכים שונים לגמרי משימושם המקורי שלעיתים רבות פוגעים ברגשותיו של ציבור מסוים, בין בכוונה ובין שלא בכוונה, כדוגמת בקשה שהתקבלה להפיכת בית הכנסת בשכונת קריית ביאליק לגן ילדים.
רשויות התכנון טענו כי גם במקרים בהם היה להם ברור שקיים חוסר הגיון בנתינת אישור לשינוי ייעוד מבית כנסת למגורים, הן מחויבות לאשר את הבקשה כיוון שהחקיקה הקיימת כיום אינה נותנת להם כוח לסרב.

ניתן להבין בבירור כי הריסתו של מבנה המשמש כבית כנסת, מסגד או כנסייה ובניית בית פרטי עליו, כמו גם הפיכת בית כנסת לגן ילדים במקרה הטוב או במקרים קיצוניים יותר לבית קולנוע,  לתיאטרון או למועדון נוער, תגרום לפגיעה ברגשותיו של הציבור.
כידוע, בהלכה היהודית קיים איסור על הריסה או שינוי ייעוד של מבנים ששימשו למטרות דת אלא במקרים חריגים (בגמרא לדוגמא, נקבע שהריסת בית כנסת מותרת רק לצורך פדיון שבויים או לאחר השלמת בניית בית כנסת אחר תחת בית הכנסת שנהרס), וידועה לנו רגישות המוסלמים לכך, כפי שראינו בסערה שהתעוררה עקב הרצון לשפץ את גשר המוגרבים המוביל להר הבית.

נוסף על החשש מפגיעה ברגשות הציבור, קיים חשש ממשי כי נתינת צו הריסה למבנה דת או שינוי ייעוד למבנה שכזה, יגרמו לתסיסה על רקע דתי או לאומי ולפגיעה במרקם היחסים בין בני הדתות השונות שהרי בעבר כבר חווינו התפרעויות אלימות של קבוצות אוכלוסיה שונות על רקע פגיעה ברגשותיהם כדוג' התפרעויותיהם האלימות של תושבי רהט וכן השבתת הלימודים במקום בשל מחאה על הריסת מסגד.
ההתייחסות היחידה בחקיקה לנושא נמצא בסעיף 99 לחוק התכנון והבניה , לפיו , כל הוראה בתכנית מקומית או מחוזית בנוגע לשמירת מקום קדוש, תיערך בהתייעצות עם שר הדתות. הסעיף מצומצם מאוד כיוון שהוא עוסק רק בשמירת מקום קדוש ורק בהוראה בתכנית ואינו מתייחס לדוגמא לשינוי ייעוד, הריסה וכו'. מה גם, שהסעיף קובע חובת התייעצות עם שר הדתות, אולם אין בחוק חובה כלשהיא לפעול בהתאם להחלטת השר וההחלטה נשארת בלעדית במסגרת רשויות התכנון.

סעיף זה אינו יוצר מגבלה משמעותית או אולי אף נראה כמקל ראש בנתינת צווי הריסה או התרת שימוש במבני דת ,כאמור, בציינו כי קיימת במקרים כאלה חובת התייעצות בלבד עם שר הדתות כאשר אין כל חובה לקבל את דעתו. ע"כ שיקול הדעת העיקרי נשאר בידי הוועדה לתכנון ולבנייה.
על רקע דברים אלו, הועלתה הצעת חוק לתיקון חוק התכנון והבנייה לפיה אישור להריסת מבנה או לשינוי ייעוד של מבנה המשמש לצרכי דת יינתן רק  באישור שר הפנים והשר לשירותי דת.

אנו סבורים כי הצעת החוק הינה צעד מבורך וכי יש בה כדי לפתור לאקונה מסויימת בחקיקה הקיימת ולמנוע מקרים בהם בית כנסת או מסגד נהרסים רק כי לרשויות התכנון לא היה את הכוח החוקי לעצור זאת. יש לקוות שהחוק לא ימנע הריסת מבנים שהוקמו שלא כדין, מקום בו רשויות התכנון שר הפנים והשר לשירותי דת יחליטו כי אין מקום להשארת המבנה כפי שהוא.